לא לאורחים בלבד

הסלון המסורתי אותו שמרו פעם בקנאות לאורחים בלבד, הפך זה מכבר לחדר התרחשויות מורחב, בו מתקיימות פעילויות שונות. הגמישות - שם המשחק של ימינו - באה לידי ביטוי גם בחדר הטרקלין, עם עיצובים רב תחומיים המשרתים את החלל על פי צרכיו המשתנים. הסלון, המשמש כיום כמגרש המשחקים של הילד, כחדר הקולנוע הביתי או כאזור הרביצה המשפחתי, עבר מהפיכה רעיונית וקיבל שפה עיצובית חדשה.

כמו בזירות עיצוביות אחרות, המגמה היום גם בעיצוב חדרי הסלון היא, אי הצמדות לקו מנחה אלא משחק יצירתי של "מיקס אנד מאץ'". וגם כאן, כמו בשאר תחומי האופנה, קיימת חזרה רצינית ל"רטרו".

"למעשה, הנוסטלגיה מופיעה בתוך העיצוב כנגיעות מדודות ולא במאסה", מסבירה אדריכלית הפנים אריאלה שניאור, "יחידה או שתיים מתקופות רומנטיות יותר, כמו למשל: זוג כורסאות במראה שונה, שנדליר דרמתי או טפט מצועצע בתוך חלל שלם של עיצוב נקי, מינימליסטי".

בד בבד עם הנוסטלגיה, פלשו לסלון גם אלמנטים מריהוט הגן, כמו רהיטים מראטן וקלאס (חומר ממשפחת האצות והחבלים), וקיבלו מקום של כבוד הן באופן עצמאי והן בבסיס של ה"שז-לונגים" והספות.

"דבר נוסף אשר בלט במיוחד בתערוכה האחרונה במילאנו הוא הסלון הפינתי", מספרת אריאלה שניאור, "והוא מופיע דווקא בקו מרובע, נקי ולא עגול, בזווית של 90 מעלות. כמו כן, יש חזרה אל ספות המרבץ המוכרות בשמן הלועזי 'שז-לונג'".

לא תמיד זוכה "חדר הקולנוע הביתי" לחדר משלו, ולכן, הסלון ממלא את הפונקציה הזו. במקרה כזה, על החלל להיות ערוך הן לאירוח והן לצפייה נוחה. שיקול של כורסאות או ספות נוחות במיוחד לצפייה ממושכת, מובא בחשבון בעיצוב החדר, ופופולאריות במיוחד הן מערכות הישיבה המורכבות משתי ספות רביצה, מהן ניתן לצפות בשכיבה נעימה גם בסרט ארוך במיוחד. אל מערכת כזו משלבים מערכות ישיבה נוספות, כמו הדומים, כדי לתת מענה רב שימושי לכל צרכי המקום.

את כל מערכות השמע למיניהן, כולל תקליטורי הדי.וי.די וכיוצא באלו, מאחסנים במזנונים מהדור החדש, אשר מגיעים מצוידים במגירות ובמדפים חכמים במיוחד והם נמוכים הרבה יותר מאשר בעבר )מקסימום 60 ס"מ(, על מנת לאפשר תליית מסך פלסמה או אל.סי.די במשטח שמעליהם, או לחלופין - להוריד מסך הקרנה.
אלמנט עיצובי נוסף שנעשה פופולארי בגלל הפיכת הסלון לחדר צפייה הוא מערך ה"בילד-אין", בעיקר מגבס, המכיל את מערכת הטלוויזיה, השמע והקולנוע, ומשלב בתוכו גומחות מוארות לחפצי נוי ודקורציה.

מכיוון שכיום, חדרי הסלון משמשים בדרך כלל כחדרי צפייה, יש לתכנן את פזור תשתיות החשמל בהתאם, כבר בשלב הבנייה, כהכנה לרמקולים וכיוצא באלו. עניין זה הופך את תכנון נקודות החשמל לחלק מכריע בעיצוב החלל.

גם גופי התאורה מהווים חלק מפונקצית החלל כחדר צפייה, ולכן יש לקחת בחשבון אפשרויות תאורה מגוונות, תוך תכנון אופציות מתאימות להארת החלל,FF הן לצפייה והן לאווירה.

השימוש בהנמכות תקרה עבור תשתיות תאורה נפוץ היום, שכן הקו השולט בתאורת החלל נעשה על ידי ספוטים מתכווננים. סוג תאורה זה מתאים ליצירת פיזור אלומות אור בחלל, לשטיפת החדר באור או כאלמנט המאיר נקודות ספציפיות המדגישות יצירות אמנות. "הצגת יצירות אמנות אף היא עשתה 'קאם באק' מספרת אריאלה שניאור, "בעיקר פיסול במתכות וציורי קיר גדולים. מדובר בדור חדש של אמנות מודרנית, גראפית יותר, שימוש בצילומים וכדומה, כשהמטרה המוצהרת היא בעיקר יצירת אווירה".

לעומת התאורה המגיעה בעיקר מהקירות ומהתקרה באמצעות ספוטים, הרי שגוף התאורה של הנברשות התיאטרליות העשויות קריסטל מנצנץ, אשר תלויות מעל השולחנות בפינת האוכל, מהווה אלמנט אמנותי בפני עצמו.

בגלל ולמרות האופנה המינימליסטית השלטת, הישראלי עדיין "מפנטז" על גג רעפים וארובה. הוא שואף להכניס לביתו קמין ואח, המוסיפים אמנם הרבה לאווירה, אולם אין לשכוח כי הם גם ממלאים את ייעודם המקורי - לחמם. היום החימום באח מופעל לעיתים קרובות באמצעות נפט או סולר. חימום על ידי אח עצים הינו חימום מתמשך ורציף, שאינו מתאים כלל למרכז הארץ ולדרומה. לפיכך, קמין מסורתי עשוי להתאים לתושבי הגליל ואזור ירושלים, ואילו לתושבי האזורים האחרים מומלץ לעבור לקמין חשמלי, או נפט אותו ניתן להדליק ולכבות על פי צורך ויחד עם זאת - לקבל את האווירה הרצויה.

למרות עידן ה"אופן ספייס", חזרה האופנה הרחוקה של שטח פרטי נפרד, או לפחות אינטימי יותר, עבור פינת האוכל. יחד עם זאת, חזרו גם השולחנות הגדולים עם השידה המסורתית עבור הסכ"ום, הסרביס והמפיות. ממש כמו בבית אבא. בפינת אוכל שכזו, תתקבלנה בברכה מראות במסגרת מצועצעת וכמובן גם שנדליר תואם. למרות השאיפה לשוב למסורת, חזרנו בזמן יצירתיים הרבה יותר, וסטים תואמים לא יתקבלו בברכה. למרות הקו המינימליסטי, החומרים עדיין מגוונים וחיים בשלום זה עם זה, כך שהשולחן יכול להיות מחומר אחד והכיסאות מחומרים אחרים. ערב רב של סגנונות.

בולטת מאוד גם החזרה אל אביזרי דקורציה כמו כריות המשלבות מספר חומרי טקסטיל, גם בדים אתניים וגם פרוות ועורות, המשתלבים כולם יחד בשיזור הרמוני מובנה. וילונות הם מרכיב הכרחי בסלון, וגם כאן הסגנונות מגוונים. כמעט לא רואים יותר בדים מודפסים אלא וילונות חלקים ונקיים, גם כשהם מעוצבים בשילוב של חומרים. במקרה שהחלל משמש כחדר צפייה, יש להביא בחשבון האפלה מחלטת, אותה ניתן לקבל על ידי שכבה כפולה או וילון מיוחד.

הצבעוניות הבסיסית של הספות הראשיות, כמו גם של הפינתיות, היא בגוונים בסיסיים של לבן, אוף וייט, חום, שחור וגווני אפור למיניהם. על רקע צבעוני רגוע זה באים כתמי הצבע לגיוון החלל מהיחידות הבודדות, מההדומים ומהכריות. "בתערוכה במילאנו", מספרת שניאור, "ככתמי צבע, בלטו במיוחד הכתום, הירוק תפוח, הסגול חציל, הבורדו יין והורודים".

הלבן עדיין אופנתי מאוד, ודווקא על רקע הדאגה לתחזוקתו במקרה שיש בסביבה ילדים, חיות מחמד או מבוגרים לא זהירים, מציעה שניאור לדאוג שהריפודים יהיו מבד. בד לבן יאפשר כביסה ושימוש באקונומיקה על מנת לחזור לניקיון הראשוני, דבר שיתברר כפשוט הרבה יותר מתחזוקת צבעים כהים. בכל מקרה, בדים כדאי לכבס, ואילו סלון מעור מנקים על ידי חומרי קוסמטיקה כמו חלב פנים. פתרון נוסף הוא, הזמנת חברה לניקוי סלונים, אשר באה, ובעזרת מכשירים מיוחדים מנקה את הכל במקום במחיר סביר (משהו כמו 300-400 שקל לסלון).

הסלון ההיסטורי לא הרשה כניסת ילדים לתחומו, ואת המהפכה האמיתית עושים העיצובים המיוחדים המתחשבים בבטיחותם, כמו גם העיצובים הייחודיים שנעשים עבורם. עיצוב מיוחד לילדים, המדגיש את נוכחותם בחלל, הפך לא מכבר לענף עיצובי בפני עצמו, וקיימות כורסאות מיוחדות לילדים בריפודים מתועשים כמו למשל ויניל צבעוני, אותם ניתן לשלב בחלל. עיצוב פינה מיוחדת לילד בתוך חלל הסלון, מדגיש את היותו חבר של כבוד במשפחה וגורם לו להרגיש שייך.