אהבה בצבעים

זוג צעיר חלם על בית גדול עם גינה עוד יותר גדולה, והחליט להגשים אותו בדירת גן צבעונית במודיעין

לירז פאנק
29/06/2006

הלה ויהודה מוסרי, בני 26, גרים במודיעין בדירת גן של 90 מ"ר המכילה ארבעה חדרים, וסביבה - 135 מ"ר גינה - בית משותף עם תחושה של בית פרטי.

יהודה, סטודנט שנה שלישית למדעי המדינה ואסטרטגיה באוניברסיטת "בר אילן", יתחיל בקיץ הבא את לימודי התואר שני בביקורת ציבורית. הלה היא עורכת דין צעירה שהוסמכה לפני חודשים ספורים ובשעות הפנאי מציירת. שניהם גדלו בבתים פרטיים במקומות קטנים, יהודה - בכפר הנוער בן שמן בו עובדים הוריו, והלה - ברעות. לפיכך, החיבור לאדמה היה חשוב להם מאוד.

הלה: "הכרנו בצבא ומיד אחרי שיהודה השתחרר עברנו לגור יחד בתל אביב, באפקה הישנה, בדירה שכורה קטנה ומקסימה שהייתה פינתנו החמה. כעבור שלוש שנים, בספטמבר 2003, התחתנו, עברנו לגור אצל הוריי ובינתיים חיפשנו דירות. כמה חודשים לאחר החתונה, עברנו לכאן.

חיפשנו בית עם אופציה לעתיד, שנוכל להקים בו משפחה. בתחילה חיפשנו בתל אביב, אך בסכום שהקצבנו לעצמנו יכולנו למצוא לכל היותר דירת שני חדרים שדורשת שיפוצים, ובוודאי בלי גינה, ולא מצאנו משהו לטווח הארוך.

למודיעין הגענו מכמה סיבות: הקירבה להורים, איכות החיים שהעיר מציעה, העובדה שאנחנו מוקפים באנשים צעירים רבים הנמצאים במצבנו, ומשום שמודיעין הייתה המקום היחיד בו היינו יכולים להגשים את חלומנו - בית גדול עם גינה עוד יותר גדולה. בהתחלה רציתי להרכיב לדירה גלגלים ולגלגל אותה קרוב יותר לעבודה, אבל היום אני ממש שלמה גם עם בחירת המקום".

בחדר שינה הכל מאיקאה

הלה: "מרגע שהחלטנו כי אנחנו רוצים לגור במודיעין, ראינו כאן דירות רבות. הדירה הזאת הייתה מושכרת במשך חמש שנים למשפחה עם ארבעה ילדים ושני כלבים, והיינו צריכים לשפץ קצת, בעיקר שיפוצי צבע. לא הזזנו קירות ולא החלפנו ריצוף".

יהודה: "עשינו הכל לבד. בעלי מקצוע ביצעו רק את הנמכת התיקרה מעל פינת האוכל והמסדרון בשביל המזגן, ואת התקנת הספוטים. הקצבנו לעצמנו תקציב מאד נמוך לכל השיפוצים, ועמדנו בו, שכן הכל נעשה בהשקעה כספית מינימלית".

הלה: "צבענו לבד, קניתי פנלים למטבח והדבקתי אותם, החלפתי ידיות, רכשנו גופי תאורה בדרום תל אביב וב'איקאה', מצאנו רהיטים ואביזרים רבים ושיפצנו אותם. יהודה ואביו טיפלו בגינה שהייתה מלאה קוצים בגובה של כמטר וחצי. במשך חודש ימים, לאחר העבודה, מחמש אחר הצהריים ועד חצות, הקמנו בעזרת בני המשפחה את המשכן שלנו, אותו אנחנו אוהבים מאוד. היה לנו חשוב שכאשר ניכנס לבית תהיה שמחה, יהיה צבעוני, חם ואוהב.

הכל התחיל מהתמונות שבפינת האוכל. מהרגע שראינו את הדירה ועד שנסגר החוזה עברו שלושה שבועות, ואני כבר התחלתי לשרבט איך אני רוצה שהכל יראה. דבר אחד ידעתי - שבפינת האוכל אני רוצה לשים תמונה אדומה, חיה, מפתה ומעוררת תיאבון. ואז, החלטתי ליצור אותה בעצמי בשיטת הדבקת מפיות על עץ צבוע.

קיבלתי מחמאות על העיצוב והחלטתי שנמשיך לעשות דברים במו ידינו. כמו כן, ידעתי שאני רוצה תמונה גדולה מאוד בסלון, וכיוון שלא העליתי על דעתי שגם אותה אני יכולה לעשות לבד, נותר בסלון קיר גדול וריק במשך כחמישה חודשים. הסתובבנו בגלריות רבות בגני תקווה, בתל-אביב וגם קצת בחו"ל, ולא מצאנו דבר שיעמוד בתקציב מול הדרישות. באחד הסיורים במוזיאון לאמנות מודרנית, ראינו תמונות רטרו שמאד דיברו אלינו ויהודה שאל אותי: 'את יכולה לצייר כזה?' עניתי לו שכן. החלטנו שהדבר הראשון שנעשה כשנחזור לארץ יהיה לצייר ציור לסלון, וזה מה שעשינו. זאת הייתה התפרצות של יצירתיות! לפני כן ציירתי רק בחוגים, כילדה.

רציתי שהציורים יביעו צבעוניות עזה ושאפשר יהיה לחוש את תנועת הצלליות. שהם יהיו 'חיים' ושישקפו שמחה. קיבלתי מחמאות מהסביבה והדבר המריץ אותי לצייר בתקופות ההתמחות, הלימודים ובחינות הלישכה. הציור הפך לתרפיה שלי.

בסופו של דבר, הציור הגדול בסלון הוא ארבעה ציורים קטנים במקום אחד, כדי שאפשר יהיה לשחק איתם אם יימאס לי מאחד מהם. אני פשוט בן אדם שצריך כל הזמן שינויים". יהודה: "אני פחות. אבל זה מעניין לי".

הלה: "ידעתי שיש לי את הג'וק הזה, אז בכוונה בחרתי דברים שאפשר יהיה להזיז ולהרכיב מחדש. יהודה תמיד חושש שיימאס לי וארצה להחליף בית, אז הוא אמר לי 'תעשי דברים פשוטים שתוכלי לשחק איתם'.

בתים רבים הם עמוסים ואנחנו רצינו שהבית שלנו יהיה נקי. לא עמוס אבל חם. שלכל חפץ תהיה נוכחות צבעונית ומשמעות. הפינה העמוסה היחידה היא פינת הנרות. שנינו לא אספנים. אנחנו מכניסים משהו וזורקים משהו אחר".

יהודה: "את כל הריהוט שנמצא בחדר העבודה מצאנו, פרט לשידה ולארון שהובאו מחדר הילדות של הלה. הפלטה על השולחן הירוק היא הדבר היחיד שקנינו לחדר הזה. מכיוון שבתקופה זו של חיינו שנינו עדיין לומדים, אנו מבלים בחדר העבודה את מרבית שעות היום, והיה לנו חשוב שנראה שמש, שנרגיש בחוץ. כיוון שאנחנו חייבים אור, בחרנו בחדר זה כחדר עבודה. בשאר הדירות החדר הזה, שהמבנה שלו כולל נקודות חשמל, נבנה במיוחד כחדר שינה ומשמש ככזה".

הלה: "לגבי שאר חדרי הבית: המראה בשירותים והארונית באמבטיה - משופצים. בחדר השינה הכל מ'איקאה' פרט לשידה, לוילונות - אותם קיבלנו מקרובת משפחה וחתכנו למידות הרצויות - ולצביעה שלנו.

את ארון הבגדים בחדר האורחים קיבלנו במתנה מחבר של יהודה לעבודה. הארון כבר היה בדרך לזבל וגם עליו עשינו 'עבודת ידיות'. באופן כללי, איננו אוהבים ארון בגדים בחדר השינה, ומקווים שבעתיד תהייה לנו אפשרות שלא להכניס אליו ארון כי איני אוהבת להתלבש בחדר הזה. מבחינתנו, חדר השינה צריך להיות נקי, טהור, פשוט, שתהיה לו רק מטרה אחת - להירגע ולאהוב.

שולחן האוכל הוא הרכישה הראשונה של הוריי אחרי חתונתם. ראינו אותו בקטלוג של 'איקאה' בקנדה ואמא שלי אמרה שהוא באמת הגיע משם. השולחן 'התאים בול' לבית, אחרי שכמה שנים 'בילה' במרפסת בית הוריי ובביתנו באפקה.

את הכורסאות ראינו בקטלוג שמחיריו היו מעבר לתקציבנו, והעתקנו אותן במקום זול יותר. את השולחנות ואת שידת הטלוויזיה הזמנו ברחוב הרצל לפי שרטוט של דודי אלי, כי רציתי משהו נמוך במיוחד. מנורת הסלון נקנתה ב'רטרו' שבתל אביב, ואת הכורסה מצאנו בלובי של בניין. כשראינו אותה - התאהבנו בה. חיפשנו את בעליה והצענו להם 150 ש"ח תמורתה".

חלומות לגבי הדירה

הלה: "יש לי חלום מאד ברור. לקחת מלקחיים ולהרחיב את האמבטיה עד פי שתיים. אני מאד אוהבת פינוקי אמבטיה וקצת קשה לי בנישה הקטנה הזאת".

יהודה: "אני רוצה להגדיל את פינת האוכל החוצה. להעביר את החלון לקצה מרפסת הכביסה וליצור עוד 'דק', כך שתהיה תחושה של פינת אוכל בגינה".

חלומות לגבי בית באופן כללי

יהודה: "לנטרל את הבית הזה מכל המבנים המשותפים שמסביב. שיהיה פרטי לגמרי, בלי שכנים למעלה".

הלה: "מבחינתי, הייתי מגלגלת את הבית קצת יותר למרכז הארץ, רק בשביל קרבה נוחה יותר למקומות עבודתנו. יש איזו איכות חיים בהליכה ברגל לעבודה".

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

פריט יקר לליבכם

הלה: "האמת, אני לא נקשרת לחפצים. אני אוהבת אותם ובאותה מידה אני יכולה להחליף אותם אם אני רואה משהו נוח ויפה יותר. הדברים שאני קשורה אליהם יותר הם אלו שעבדתי עליהם קשה, ששייפתי אותם שעות. מהם יהיה לי קשה להיפטר".

חלוקת החלטות

הלה: "אני - עיצוב פנים, יהודה - עיצוב גינה. אנחנו מתייעצים לגבי כל דבר, אבל בהחלטות הסופיות, כנראה שכל אחד מאיתנו אחראי על תחום אחר".

פינה אהובה

הלה: "חדר השינה בעיקר. יש בו משהו מאד מלטף, וכנראה גם בגלל שעבדתי על צביעתו כל כך הרבה".

יהודה: "הסלון".

הלה: "אני יודעת למה. הוא אוהב לשבת בקצה הספה, ממנה רואים גם את הבית וגם את הגינה. משם יש לו שליטה..."

המושג "בית" עבורכם

יהודה: "המפלט מחיי היומיום. מקלט האהבה. מקום שנרגעים בו. אי ירוק בים".

הלה: "בית הוא מקום שאתה שמח לחזור אליו. שיש בו חום, שמחה, אהבה, אושר. מקום מזמין, נוח. אנו אוהבים מאוד לארח. כולם אומרים שיש לנו בית נעים ומאד אוהבים לבוא לכאן. ביתנו הוא המקום שמשקף את שנינו".

פשרות בתוך הדירה

יהודה: "אנחנו לא מרגישים שויתרנו על משהו בגלל שהצבנו לעצמנו תקציב מוגבל. במסגרת התקציב הצלחנו להגשים את עצמנו ואת שאיפותינו. בסופו של דבר, עשינו כל מה שרצינו".

הלה: "לפני שמצאנו את הדירה, היה לי חלום על מטבח עם אי באמצע, שיהיה מרכז הבית. זה לא התאפשר וזוהי הפשרה שלי".

הקשר בין הבית שלכם לבתי הוריכם

יהודה: "קודם כל, שנינו גדלנו בבתים פרטיים. היה לנו חשוב שתהיה פיסת שמיים ופיסת אדמה והרבה צמחייה. שיהיה ירוק סביב, ובאמת יש".

הלה: "אמא שלי, סולי, היא אישה מאד יצירתית. יש לה טעם טוב בעיצוב, היא מציירת, ואני בטוחה שהיא השפיעה עליי".

יהודה: "בשבילי, הבית שלנו הוא שינוי מרענן. אני מרגיש כאן יותר טוב. אני נמצא בבית פחות עמוס ויותר קל לי למצוא בו את עצמי".

והלה מסכמת: "העובדה שהדירה בה גרנו בתל אביב הייתה קטנה וחשוכה, השפיעה עלינו בבניית הבית הזה ובבחירתו. כל מה שלא היה שם - אור שמש ומרחב - חיפשנו פה. הבית מגשים את כל מה שהבנו שאנו רוצים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully