שירת הגן

לקראת יום הולדתה החליט צביקה להפתיע את רעייתו שולי. בסתר יצא אל הגינה שהיא מטפחת באהבה זה שמונה שנים והחל לתעד ולצלם את הפריחות, הצבע והירק בה. ליום הולדתה הגיש לה ספר כרוך ובו שלל תצלומים מרהיבים מגינתה ובצדם אוסף של שירי משוררים, שכולם נוגעים באהבה לגן, לצמחייה ולטבע בכלל.
ההתפעלות שעוררה המתנה המקורית הביאה לבסוף להוצאתה לאור לרשות הרבים, המוסיפים להתרגש מהמחווה הרומנטית היוצאת דופן כמו מהגינה המרהיבה עצמה.

קשר כזה בין רומנטיקה לגן אינו מובן מאליו; לא בכל גן, מטופח ופורח ככל שיהיה, ניכרת גם אהבה. ואולם, כשמבקרים בגינה של שולי ברמות השבים, אי אפשר שלא לחוש את האווירה המיוחדת האופפת את המקום ואת הרגש המושקע בו יחד עם עבודות ההשקיה, העישוב והשתילה.

שולי אינה גננית מקצועית. את הידע הרב שיש לה כעת בתחום צברה בעיקר דרך העבודה בגינה הפרטית. כשעברה משפחתה למקום השתרע סביב הבית שדה של עשבי בר וקוצים, שבתוכם רק כמה עצי פרי ותיקים - פקאנים, אבוקדו, עצי הדר ופג’ויה - שהם שלד הגן גם כיום.

ההשראה לגינה, שהחלה ליצור סביב העצים, היתה זיכרונות ילדותה - שדות אביב שאז עדיין פרחו ברמת השרון. “אהבתי לראות איך הטבע מסדר שם את הפרחים - את התורמוסים, הפרגים, הצבעונים”.

ואכן, הגינה מתמלאת באביב בפרחי עונה שהזריעו עצמם ובצמחי בצל ופקעת. בקיץ, לאחר ששרביטי הדולפיניום הכחולים וגושי כובע הנזיר גומרים לפרוח - מעדיפה שולי להשאיר פיסות אדמה חשופות, כדי שלא להיזקק להשקיה המרובה שדורשים פרחי הקיץ וגם “לתת לאדמה לנוח”.

בצד הגושים הפורחים, נשארים אזורים אחרים ירוקים ומוצלים כל השנה - כאלה המכוסים קיסוס, המטפס על גזעי העצים ומשתרע תחתם כמרבד ירוק, או חמציצים ממינים שונים. צירוף האזורים הירוקים לערבוביית הפרחים הצבעונית הוא שיוצר את האווירה המיוחדת של הגינה; אווירה שיותר משהיא מזכירה שדה ארץ-ישראלי, מזכירה גן אנגלי - בעל רצועות צבעוניות עמוסות פרחים, קצת מסתורי, אפלולי בחלקו ובו פינות ישיבה המתגלות פתאום במהלך השביל.

ה”אנגליות” של הגן עולה גם מאופי הפרחים הממלאים אותו: הצמח הכי “נועז” כאן, אומרת שולי, הוא היקינטון. כמעט כל האחרים הם בעלי מראה צנוע, מתוק ועדין יותר: אמנון ותמר ננסי, שושן צחור, פרזיות או פעמוני הפיה, המכסים שטחים ניכרים מתחת לעצים.

העדינות ניכרת לא רק בגודל הפרחים, אלא גם בצבעוניות השולטת בגינה - שרובה מבוססת על שילובים רכים של כחול-סגול-ורוד-לבן. צמחי העונה בצירוף השיחים והמטפסים הפורחים - מפנדוריאה ורודה, היביסקוס סורי ועד ורדים - יוצרים לרגע אשליה מושלמת של חורש אנגלי רחוק.

בגלל ההעדפה של זנים עדינים וקטנים, שתולים חלק מהם בעציצים ומכלים - כך הם זוכים לתוספת גובה והדגשה של מקום. צורת הגידול בעציצים מאפשרת גם להחליף אותם בתום הפריחה, להזיז וליצור קומפוזיציות חדשות של צבע וצורה במקומות שונים.
אחד העקרונות המנחים את שולי בשתילה ובפיתוח הגן הוא, כהגדרתה, “מה ניבט מהחלון של הסלון”. לאחר שהיא מכניסה צמח חדש, היא בודקת כיצד הוא משתלב בנוף הנשקף מהחלון.

אלא שסוד קסמו של הגן הוא דווקא מה שאינו נראה במבט אחד; הדברים שכדי לגלותם יש לצעוד אט-אט בשבילים; שבילים אלה, המרוצפים חצץ או גזם עץ, רוצפו רק לאחר שנכבשו ברגלי הגננית, כפי שפינות הישיבה הקטנות לא תוכננו מלכתחילה, אלא לפי מידת השמש והצל הדרושות לבאי הגן במשך היום.

את ההסתרה והגילוי יוצרים משוכות שיחים גבוהים וגם פני השטח, ששיפועם היורד כלפי השוליים נשמר והודגש. בגן כמעט שלא נשתלים צמחים חדשים והוא מתחדש מעצמו מעונה לעונה. שולי אומרת, כי עיקר תפקידה הוא לדעת להבחין בעת העישוב בין נבטי העונתיים לבין העשבים הרעים - מה שמתאפשר רק בזכות היכרותה העמוקה עם כל מין וזן, בכל שלבי צמיחתו.

העישוב והעבודה האין-סופית שמלווה אחזקת גן שכזה אינם חיסרון בעיני אוהבי גינון; מי שאינו מבין מה ההנאה ב”גינת אינסטנט”, הנראית זהה ביום שתילתה ולאחר 10 שנים, הוא גם מי שסבור שההנאה האמיתית מגן היא מעקב אחרי השתנותו תוך כדי העונות, ליווי צמיחתו, התבגרותו והתחדשותו במשך השנים.

אגב, חוץ מצמחים יש בגן גם שתי כלבות וחתולה - שכאן, למרבה הפלא, מסתדרות היטב זו עם זו וגם עם הצומח; אחת מהן יודעת ללכת רק בשבילים המרוצפים וכולן משתדלות לפחות שלא לחפור ולא לדרוך, בעיקר באביב.