אורי הדר הגיע בכלל מתחום ההיי-טק, בו עבד במשך 20 שנה. לפני כמה שנים עבר תאונת דרכים ונאלץ לשבת בבית 3 חודשים. "בחודשים האלה", הוא מספר, "גיליתי שיש לי משפחה, שאני לא רואה." רעייתו, תמי הדר, הפעילה גן ילדים עוד קודם לכן והוא החליט לחבור אליה. מאז פתחו שני גני ילדים בכרמל שבחיפה ובהם, מסביר הדר, הם מנסים להעניק לילדים ערכים מוספים וחוויות מיוחדות.
בנוסף לשני הגנים הקימו השניים גם מועדון, שבא לספק פתרונות לאותם ילדי הגן בשעות אחר הצהריים. זהו מקום אליו הם יכולים לבוא עם ההורים, וגם עם האחים או החברים, לבלות, לשחק וללמוד דברים חדשים. "הרעיון הבסיסי", אומר הדר, "היה ליצור עבור הקטנים מקום משלהם, שקנה המידה שלו מותאם עבורם, ושיאפשר להם לחוות את הכל בצורה פיזית ממש, דרך כל החושים ודרך הידיים".
עם הרעיון הזה פנה הדר למעצב עופר פלדמן, העוסק בדרך כלל בעיצוב בתים פרטיים. הוא הסביר לו את הייעוד והתפיסה הייחודית - ליצור עבור הילדים מקום "כמו של גדולים", כמו שהם הרי רוצים תמיד, רק בפרופורציות מוקטנות ועם כל ההתאמות הבטיחותיות והאחרות הנדרשות, בהתחשב בעובדה שמבקרי המקום יהיו זאטוטים בני שנתיים עד 6 (למרות שגם ילדים גדולים בהרבה מוצאים שם עניין רב).
פלדמן מצדו מספר כי האתגר קסם לו כמעצב, כאב לילדים וכמי שבעצמו "מרגיש ילד, זוכר איך ילדים אוהבים לשחק, וכמה באמת הם רוצים שיהיה להם עולם משלהם - כמו של הגדולים." מלכתחילה היה ברור שהמקום שיעוצב לא ידמה למקומות הבילוי השגרתיים של ילדים, בהם ניתן למצוא תמיד את בריכות הכדורים והמתקנים המתנפחים בצבעי אדום, כחול, צהוב וירוק בלבד. החזון היה לעצב את המקום כבית עם חדרים שונים, המתאימים לפעילויות שונות. על הביצוע והבנייה של כל האביזרים והמתקנים הייחודיים מופקד הדר עצמו, הבונה כמעט הכל במו ידיו.
הקושי הראשוני היה השטח המצומצם שיועד למועדון - כ-25 מטרים רבועים בסך הכל. פלדמן עיצב "בית" הכולל שתי קומות, שגובה כל אחת מהן 1.36 מ' - בהתאם לגובה הפעוטות. כל קומה מחולקת לחדרים המצויים בכל בית: מטבח, סלון, חדר שינה, מקלחת ועוד, וישנם גם חדרים מיוחדים, כמו חדר הפתעות. הכל כמובן בגובה העיניים של הילדים. כפי שאנחנו המבוגרים חווים בית, כך הם חווים את המקום הזה: הכל מעוצב עבורם ובשום מקום הם אינם צריכים למתוח את הצוואר כלפי מעלה כדי לראות, או לטפס על כיסאות כדי להגיע.
"אתמול הגיעה ילדה בת חמש", מספר הדר, "ובמשך 20 הדקות הראשונות רק עברה מחדר לחדר ונגעה בתקרה. מכל חדר קראה לאמה בהתפעלות: תראי, אני יכולה לגעת בתקרה."
הייחוד של המקום אינו רק בפרופורציות שלו אלא גם בעיצוב - בקווים ובצבעים וכמובן, בתכולת החדרים. מבחינה עיצובית יש כאן שילוב של קווים ישרים ומעוגלים המשרים אווירה נעימה ורכה. בנייתם של חלק מהפתחים והקירות המעוגלים חייבה חשיבה לא מעטה ומציאת פתרונות יצירתיים. למשל, כיצד יוצרים דלת עגולה בתוך קיר מעוגל. הביצוע, אגב, לקח להדר זמן רב, 9 חודשים, בשל הבעיות והצרכים הייחודיים. הוא מספר שכשהיו שואלים את אשתו מתי ייפתח המקום היא הייתה עונה שלעולם לא - שזה פשוט ה"ריפוי בעיסוק" של בעלה.
קירות שקופים
החלוקה הפנימית בין החדרים נעשתה מדיקטים ומלוחות זכוכית בטיחותיים, המאפשרים שקיפות מרבית לכל המתרחש בחדרים שבשתי הקומות. כך, ההורים יכולים לשבת ולצפות בפעילות בלי להפריע ומבלי שיצטרכו להתכופף כדי להסתובב בחדרים עצמם.
לאווירה הנעימה במקום אחראי גם הצבע - המועדון צבוע ב-36 צבעים וגוונים. למעט הסלון ה"מבעבע" בצבעים חזקים של אדום וכתום, רוב החדרים הם בגוונים רכים ושלווים יותר, המשתלבים בהרמוניה נעימה זה בזה ומשרים אווירה של "חלום קטן", אומר פלדמן.
הילדים היום חשופים כמעט מלידה לגירויים של עיצוב וטכנולוגיה שלא היו קיימים כאשר אנו, המבוגרים, היינו קטנים. הם רואים אותם בכל מקום סביבם, מכירים ויודעים יותר. "אי אפשר לעבוד עליהם", אומר פלדמן. לכן, היה להם חשוב שהמקום כולו ייראה ו"ירגיש" אמיתי לחלוטין, ושאפשר יהיה להפעיל את האביזרים והמתקנים השונים בתוך הבית. בדרך כלל, אומר הדר, המקסימום של אביזרי המשחק המדמים אביזרים אמיתיים הוא לסגור ולפתוח דלת. כאן הם "אמיתיים" הרבה יותר, וכמובן בטיחותיים לחלוטין. כך למשל, כאשר פותחים את דלת המקרר, הבנוי מדיקטים, באמת נדלק אור ויש משב רוח קריר; קולט האדים במטבח באמת שואב אוויר כאשר לוחצים על הכפתור שמפעיל אותו; הטוסטר באמת מקפיץ פרוסות לחם (לא אמיתיות); ושואב האבק באמת שואב. מובן שגם מסכי הטלוויזיה השקועים בקירות אמיתיים ופועלים וכמותם הריהוט - ספות וכורסאות במראה מעוצב, שכאילו עברו במכונת מזעור שכיווצה אותם לממדיהם החדשים.
חדר ההפתעות, מספר הדר נועד לעורר את סקרנות הילדים לגבי תופעות פחות שגרתיות שאינן נמצאות בבית. בקירות ובתקרה יש המון לחצנים וכפתורים, שכל אחד מהם מפעיל משהו אחר: תאורה, רוח, חוטים, קולות, צפצופים, ואפילו מצלמות שהילדים מפעילים לבד ורואים את עצמם על המסכים שבקיר ועוד גירויים חדשים שניתן להתנסות בהם.
ואם לחזור ל"אותנטיות" - את ההקפדה שהכל ייראה אמיתי אפשר לראות אפילו באריחי הקרמיקה הקטנטנים שבחדר האמבטיה, המתאימים לפרופורציות הקטנות, כמו גם האמבטיה הקטנה במיוחד שהותאמה לשם. גם ברצפה ניכרת ההקפדה. הדר השתמש ביריעת CVP חלקה, חתך אותה לריבועים קטנים וביניהם מילא בסיליקון חום. המראה שהתקבל הוא של רצפת קרמיקה ממש, רק שהיא יותר רכה, נעימה ומתאימה למשחק וכמובן בטיחותית יותר.
בנוסף, בשם הבטיחותיות המוחלטת השתמשו כאן בתאורות קרות בלבד, הדלתות נפתחות בלי שייווצר רווח בו תוכל להיתפס אצבע קטנה ובקירות המסדרונות יש חיפוי עץ, כדי למנוע מכה בראש כאשר ילד רץ ונתקל בקיר.
"הילדים, יותר מאיתנו, קולטים עיצוב נכון ופרופורציות מתאימות", אומר פלדמן, "יש להם את זה באופן טבעי וכאן הם מרגישים שהמקום הזה הוא שלהם, עבורם בלבד. "הם יכולים לחוש במקום הזה אינטימיות שאינה קיימת עבורם ב"מקומות של גדולים", להתנסות בכל דבר ולספק את הסקרנות הטבעית הטבועה בהם, מסביר הדר, "הקטנים מרגישים כאן בטוח ונוח כי לראשונה הם לא קטנים מדי, אלא ההורים שלהם פשוט גדולים מדי."
והילדים שבאים למועדון? מה הם אומרים? - הם לא אומרים הרבה. הם פשוט לא רוצים ללכת הביתה.