בשבועות האחרונים נחשפת ברשת בהרחבה תופעת הפרו-אנה (בעד אנורקסיה) או הפרו-מיה (בעד בולימיה) - בלוגים ואתרים של חולות אנורקסיה ובולימיה שמאפשרים לכולם להבין מקרוב את החיים בתוך הפרעת אכילה. רק שהפעם החולות מכריזות על עצמן כעל חלק מקבוצה גאה ולגיטימית ושואבות כוח מהמפגש ברשת עם הדומות להן. מסוכן ללא ספק.
אנה הפכה להיות שם קוד לחולות באנורקסיה, מיה היא העמיר פרץ של הבולמיות. אנה ומיה מייצגות את הדור החדש והמקוון של החולות בהפרעות אכילה. כשהן מזהות עצמן בשמות הגנריים החדשים: אנה או מיה, הן הופכות לחלק מקבוצה אינטרנטית כלל עולמית ומנסות לשנות את מעמדן מקורבנות לבעלות שליטה מוחלטת על גופן ועולמן הפנימי.
"כתבתי בפוסט הקודם שאני מתחילה דיאטת נוזלים
זאת אומרת רק תה, דיאט קולה ומים
ואולי ממחר אני אוסיף גם מרק אבקת עוף כי ממש קר לי וכל זה חח
בכל אופן הבטן שלי משמיעה קולות של משאית
אבל אני יותר חזקה ממנה
לא אכלתי כלום, רק שתיתי 3 כוסות של דיאט קולה וכוס תה ירוק
ואני עדיין מרגישה כל כך מפוצצת...
אני מקווה שאני אצליח לעבור את הכל עד 12 בלילה. כי זה יהיה 24 שעות של צום.
אני כבר רואה אותי שוקלת 45 עוד...אממ...שבוע אולי פחות (((((:
תעשו לי טובה בלי הערות מרגיזות זה ממש מוריד לי את החשק להמשיך ככה
אוהבת אותכם. (אנה, בלוגרית בבלוגים של ראש1)
גאווה בהישגי ההרעבה
בנות האתרים הללו רואות עצמן ככאלה שקיבלו על עצמן משימה - לסגל לעצמן דרך חיים של עור ועצמות. החשיבה המקובלת על הפרעות אכילה מביטה בחולים כעל קורבנות - מי שנפלו למחלה בניסיון נואש לצבור שליטה על גופם וחייהם. האתרים הללו מציגים תפישה אחרת, חדשה ולא שגורה. מבחינת הגולשות להיות "אנה" זה להיות במקום של בחירה, של כבוד והערכה. אנה היא המקום של השליטה מוחלטת, של גאווה בהישגי ההרעבה. טווח ההגדרה של המושגים נע בין דרך חיים לבין הפרעת אכילה. רק עיניים בריאות יכולות לראות עד כמה נקודת המבט של הגולשות היא מדאיגה.
פעם אחרונה שנשקלתי (וזה היה לפני איזה 5 שעות)
שקלתי....
46.8!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני כל כךךך גאה בעצמי
וכל זה אחרי שאכלתי איזה 8 עוגיות+ 6 כפות של פתיתים...
אני מתקרבת ל-45 ואז משם ל-40 D:...
אפילו שה-5 ימים האלה היו כל כך קשים ולא נעימים
היו לי מלא סחרחורות, בחילות, כאבי ראש, עייפות, חולשה
לא היה לי כוח לזוז
ועכשיו אני בסדר
אבל אני עדיין שמנה סעמק (מתוך הבלוג של אנה, ששקלה 49 ק"ג שבועיים לפני כן)
אנה מציגה גם בבלוג, כמו בלוגריות פרו-אנה אחרות, תמונות של דוגמניות, ידועניות ואנורקסיות שמעוררות בה השראה להמשיך. התמונות המוזלמניות הללו מכונות באתרים Thinsperation השרזה, בתרגום חופשי לעברית; תמונות שמחזקות אותן ומראות להן איך הן רוצות להיראות. התחושה של המביט בתמונות מזעזעת. שלדי דוגמניות מהלכים, צלעות שפורצות החוצה מתוך העור מרוב רזון, גופות לא פרופרוציונליים מרוב מחסור באוכל. לה הם מקורות ההשראה של החולות המחויבות לאנה.
הגוף מפרק את עצמו כדי להתקיים
"אי אפשר להתקיים לאורך זמן על 3 כוסות של דיאט קולה ותה, כי מגיעים מיד לאשפוז", אומרת אולגה רז, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה מהמרכז הרפואי ת"א, "אתרים בסגנון פרו-אנה הם מסוכנים כי הם מאפשרים לבנות למצוא דמויות להזדהות איתם, אנורקסיות עלולות לקחת משם טיפים ולגלות דרכי פעולה ורמייה חדשות.
"בכל פעם שיש פרסום, טלוויזיוני או אחר על הרעבה עצמית מיד מתעורר גל אנורקסיה. זו מחלה שמובילה להרס עצמי של הגוף, תפישת העצמי והסביבה. אף אחד לא יודע בוודאות למה בחורה נורמלית, מאוד אינטליגנטית בדרך כלל, מפסיקה פתאום לאכול. במקרים רבים, אנורקסיה נובעת מהתעללות, אבל יש גם לא מעט מקרים של חולות שסבלו מקנאת אחים, או לא קיבלו מספיק תשומת לב בבית. הסבל שעוברת המשפחה הוא בל יתואר, משפחות מתפרקות סביב המחלה.
"זו מחלה של שליטה. השליטה בגוף ודרכו בסביבה, שנראית מלהיבה בהתחלה, הופכת לחוסר שליטה, כי אין שום דרך להחזיר את הגוף לקדמותו. ההפסקה הדרגתית ולאט לאט מגיעים ל-400-500 קלוריות ביום ואפילו פחות מזה. הפעילות ההורמונלית של הגוף מתחילה להשתנות. הווסת מפסיקה והגוף מתחיל להאיץ את חילוף החומרים כדי לא למות, ובלוטת התריס נכנסת לפעולה. השינוי גורם לשיעור יתר בפנים, לנשירת שיער ולתחושת קור. הגוף מתחיל לפרק את עצמו כדי להצליח להתקיים. לאט לאט, הופכת החולה לשלד עם קצת שרירים ועור.
"אם תופסים את המחלה בשלב מוקדם, אפשר לעזור במידה ניכרת. אנחנו מתחילים בהסכמה הדדית מה היא מוכנה לאכול. המוכנות משמשת ככלי להחזיר אותן לפסים נורמליים. בטיפול חייב להיות מעורב גם פסיכולוג או פסיכיאטר שמתמחים בהפרעות אכילה. לפעמים, מוח של גוף רעב לא מתפקד כמו מוח של גוף שבע ולכן כל קבלת המציאות, העצמי והסביבה משתנה".
תחרותיות מדי
אינספור אצבעות מאשימות הופנו כלפי ערכי החברה המערבית העכשווית שמעודדת ומקדשת רזון. הפרעות אכילה הן מהמחלות הנפשיות הבולטות של המאה ה-20 ועכשיו גם של המאה ה-21.
העניין באתרי פרו-אנה התעורר בארץ כבר ב-2003, אז פרסם NRG ידיעה על כך שבפורטל הפורומים, היידפארק, הופיע פורום של פרו-אנה.
בעקבות פרסום הכתבה והתערבות של גורמים נוספים, החליטה הנהלת הפורטל לצנזר את הפורום עד שלבסוף הוא נסגר. תומכותיה של אנה מצאו את עצמן צפות לכל עבר, כשהן מוצאות אחת את השנייה בפורומים סודיים ובבלוגים על ידי שמות קוד.
"צריך להביל בין פורומים שמיועדים לתמיכה לבנות שרוצות להחלים ובין התופעה הזו", מציינת ד"ר ציפי ויינר, פסיכולוגית מומחית להפרעות אכילה מהמרכז הרפואי תל אביב, "החולות באנורקסיה מתאפיינות בתחרותיות וברצון להגיע לשלמות. כשאין יד טיפולית מכוונת, בלוגים שכאלה עלולים להגביר את התחרות ביניהן מי תרד יותר בפחות זמן, ממש כפי שרואים בקבוצות טיפוליות שונות.
"בלוג שמנסה לעשות נורמליזציה לפתולוגיה מהווה בעיה. כל חשיפה של הנושא, אפילו הכתבה הזו, יכולה לגרום לבנות לחפש את הבלוגים הללו. צריך להסדיר את הבלוגים ולא להעלים אותם, כדי שאפשר יהיה לפקח עליהם".
הבלוג של אנה עדיין פועל. אתמול (ראשון) היא פרסמה הודעה מלאת עצב, על כך שמשקלה עלה ל-48.2. המעקב אחרי אנה מטריד וכואב. ישנן כל כך הרבה בנות (וגם בנים) שלכודים במצבה. המלאך השומר, פרו-אנה, הוא שטן לובש לבן. אל תשכחו שברגע שמתחילות לצוץ בעיות אפשר תמיד לפנות לעזרת רופא המשפחה. במקרה הזה, אנה ומיה לא חייבות לנצח.