המגרש בעייתי, הבית עוד יותר. אבל האדריכל בחר שלא להרוס הכל

כשבני זוג עם שני ילדים רכשו בית ישן בישוב רעות-מכבים, האפשרות המתבקשת הייתה למחוק את הקיים ולהתחיל מחדש. המגרש, ששטחו כ־800 מ"ר, אינו ריבועי אלא טרפזי ורב צלעות, והבית המקורי ניצב כמעט במרכזו. סביבו נותרו רצועות חצר קטנות, ללא אזור חוץ אחד ברור ושימושי. גם בפנים התמונה הייתה מורכבת: הבית נבנה בחצאי מפלסים, והחלל הציבורי היה דווקא נמוך, סגור וקטן.

אלא שבני הבית, צלמת והייטקיסט שעברו ממודיעין למכבים, ראו בו משהו שכדאי לשמר. הם חיפשו מרחב, טבע ואיכות חיים, אבל לא רצו בית חדש וחסר עבר. השיפוץ, שנמשך כשנה, נשען לכן על החלטה עקרונית: לא להיאבק במבנה, אלא להבין מה יש בו, לשמור על החלקים הנכונים ולבנות מחדש רק במקום שבו הדבר נחוץ.

"יכולנו להרוס הכול ולבנות מחדש", אומר האדריכל רון שפיגל. "אבל היה משהו בבית הזה שהם אהבו, איך שהוא יושב על המגרש ואיך שהוא מרגיש". במקום הריסה מלאה הוחלט לפרק כמחצית מהמבנה ולהפוך את ההיררכיה הפנימית שלו.

לדברי שפיגל, אחת הבעיות המורכבות בשיפוץ היא שינוי גובהו של בית קיים. מהלך כזה עלול לגרור פתרונות הנדסיים יקרים ולהרחיב במהירות את התקציב. לכן החלק הקדמי, שבו שכנו בעבר הסלון והמטבח הנמוכים, הוסב לחדרים. החלל הציבורי החדש הועבר לחלק האחורי של המגרש, שם ניתן היה ליצור נפח גבוה וחיבור ישיר לחצר הגדולה ביותר.

המהלך שינה את מרכז הכובד של הבית. במקום סלון סגור שנדחק בין המפלסים נוצר חלל משותף, גבוה ופתוח, שמאגד את הסלון, המטבח ופינת האוכל ומפנה את המבט אל הגינה. כך הפכה מגבלה קיימת לבסיס של התכנון החדש.

העברת החלל הציבורי לאחור הרחיקה גם את הכניסה. במקום לראות בכך חיסרון, תוכנן שביל מדורג עם תאורה שמוביל אל דלת כניסה המתנשאת לגובה של כמעט שבעה מטרים. כבר מבחוץ נוצרת תחושה של מעבר הדרגתי מן הרחוב אל הבית.

עם פתיחת הדלת נחשף החלל המרכזי, שמתחיל בגובה של כשישה מטרים ויורד בהדרגה לכשלושה. קורות עץ משופעות מדגישות את תנועת התקרה, ומעטפת של חלונות מכניסה ירוק כמעט מכל כיוון. החלונות חולקו בקצב שמזכיר בית כפרי קלאסי, אך הפרופורציות והפרטים מעניקים להם מראה עכשווי.

מימין לכניסה נמצאים שירותי האורחים, ומולם קיר טלוויזיה מחופה טרוורטין טבעי. בקיר שולבו טלוויזיה, קמין של אורטל קמינים ותעלת מיזוג חשופה. האלמנט הרחב מגדיר מבואה ומפריד בעדינות בין אזור הכניסה לסלון, בלי לחסום את המבט בקיר נוסף.

המטבח החדש של מטבחי סמל מוקם לצד חלון גדול ודלת שמובילה ישירות לגינה. התכנון אינו מסתפק בחזית נקייה. מאחורי קיר הארונות הגבוהים מסתתר מזווה של ממש, שמאפשר להרחיק מהחלל המרכזי אחסון, אריזות ומכשירים קטנים.

אחד הפרטים האישיים בבית הוא פינת הקפה של בעל הבית. במקום להניח מכונה על משטח פנוי, תוכנן אזור שמלווה את הטקס כולו, מהמכשיר והכלים ועד מקום ייעודי לפסולת. זהו פרט קטן יחסית, אבל הוא מבטא את הגישה לפרויקט: ההתאמה לאורח החיים חשובה לא פחות מן המחווה האדריכלית.

חצאי המפלסים שנחשבו בתחילה למגבלה הפכו לכלי שמאפשר להפריד בין בני הבית בלי לנתק אותם. חצי קומה מעל החלל הציבורי נמצאת קומת ההורים. הסוויטה כוללת חדר שינה עם מרפסות, חדר רחצה גדול ושקוף ובו אמבטיה ומקלחון, וחדר ארונות שממוקם מאחורי המיטה.

באותה קומה תוכנן גם חדר העבודה של בעל הבית, שעובד בתחום ההייטק ולעיתים מהבית. החדר צופה אל הכניסה ואל הבריכה ומתפקד כמעין מגדל פיקוח, שמאפשר להישאר מחובר למתרחש גם במהלך יום העבודה. חצי קומה מתחת לחלל הציבורי נמצאים חדרי הילדים, במרחק שמעניק להם פרטיות אך שומר על קרבה.

מתחת לחלל הציבורי נחפר מרתף חדש הכולל ממ"ד, אזור משחקים וחדר קולנוע. זהו החלל היחיד שבו השפה החומרית משתנה באופן מובהק. טיפול אקוסטי, ריפודים, ספת רביצה וכורסאות יוצרים חדר סגור ומנותק, בניגוד לפתיחות ולאור שמאפיינים את הקומות שמעליו.

בני הזוג ביקשו חומרים טבעיים, גוונים בהירים והרבה לבן, אך התוצאה אינה סטרילית. התקרות והחלונות עשויים עץ מולבן ששומר על נראות הסיבים, והרצפה מחופה בפרקט מעושן בעדינות. גוני סהרה, קפה ולבן מחוספס יוצרים בסיס שקט, בעוד גופי תאורה עגולים מרככים את הקווים הגבוהים.

בחוץ מופיע חומר בגוון מתכת חלודה, שנבחר משום שהוא משתנה ומתיישן עם הזמן. גם כאן לא נעשה ניסיון לייצר מעטפת שנראית חדשה לנצח, אלא בית שמסוגל לצבור סימנים ושכבות.

בחלקו האחורי של המגרש נוצרה חצר משולשת שהפכה ללב החיצוני של הבית. במרכזה בריכה עם כיסוי הידראולי, שמספק בטיחות ומאפשר לנצל טוב יותר את השטח. מסביבה מוקמו סלון חוץ, פינת אוכל ומטבח חוץ רחב המחופה בטרוורטין טבעי.

אחרי שנה של עבודה נולד בית חדש, אבל לא כזה שמנסה להסתיר את מה שהיה לפניו. המפלסים, צורת המגרש והחלקים שנשמרו מעניקים לו אופי שלא היה מתקבל בבנייה מאפס. דווקא ההחלטה לא למחוק הכול אפשרה ליצור בית פתוח יותר, אישי יותר ומחובר הרבה יותר לנוף שסביבו.

• אדריכלות: רון שפיגל
• מטבח: מטבחי סמל
• קמין: אורטל קמינים
• חלונות: מרווין חלונות יוקרה