יותר ויותר משפחות עוזבות בתים פרטיים ועוברות למגדלים. מתברר שהן אולי מוכנות להיפרד מהקרקע, אבל הרבה פחות מוכנות לוותר על אורח החיים שהגיע איתה: לפתוח דלת ולצאת לגינה, לשתות קפה בין העצים, לאכול בחוץ, לארח חברים או למצוא פינה שקטה בסוף היום.
התוצאה ניכרת היטב במרפסות ובגגות. מה שבעבר הסתכם לא פעם בשולחן אוכל, מערכת ישיבה וכמה אדניות, הופך כיום לחלל המתוכנן כמעט באותה רמת פירוט כמו פנים הבית. צמחייה בוגרת ועצים, פינות אוכל, אזורי לאונג', מקומות לרביצה, בריכות, פתרונות הצללה ותאורה משתלבים בתכנון אחד. במקרים רבים מחלקים את השטח לכמה אזורים, כך שאפשר להשתמש בו בדרכים שונות לאורך היום.
"אני רואה את זה בצורה מאוד ברורה אצל אנשים שעוברים מבתים פרטיים למגדלים", אומר שי דוד, מנכ"ל ובעלי כרכום עיצוב נוף. "היו לי לקוחות שעברו מבית רחב ידיים לדירה במגדל. הם לא רצו כמה עציצים יפים במרפסת. הם אמרו לי: אנחנו רוצים יער. עצים, המון ירוק, שכבות של צמחייה ותחושה שכאשר פותחים את הוויטרינה ויוצאים החוצה, נכנסים לגינה".
עצי הזית הגיעו דרך האוויר
במקרה שלהם, המילה "עצים" לא הייתה מטאפורה. כדי ליצור תחושה של גינה בוגרת כבר מהרגע הראשון, שילב דוד בתכנון עצי זית בוגרים. הדרך היחידה להביא אותם אל המרפסת הייתה באמצעות מנוף.
"העלינו את עצי הזית עם מנוף", הוא מספר. "זה מחזה די מדהים לראות עץ זית עף בין הבניינים בדרך למרפסת בקומה גבוהה, אבל מבחינתי הוא גם מספר את כל הסיפור. הם לא רוצים לחכות שנים עד שהצמחייה תגדל. הם רוצים להיכנס לבית ולהרגיש שהגינה כבר קיימת".
בפרויקט אחר הבקשה שקיבל הייתה קצרה בהרבה: "אני לא רוצה לראות את השכנים". הדירה נהנתה מנוף פתוח, אבל תחושת החשיפה פגעה בחוויה של בעלי הבית.
"הוא רצה ליהנות מהיתרונות של המגדל ומהנוף, אבל לקבל בחזרה את האינטימיות שהייתה לו בבית פרטי", מסביר דוד. "במקרה כזה הצמחייה הופכת לכלי תכנוני. יצרנו שכבות של ירוק ועצים במיקומים מאוד מדויקים, כך שהם מסתירים את מה שהוא לא רוצה לראות, בלי לסגור את הנוף האורבני שהוא כן רוצה".
הצמחייה אינה עוד קישוט שמתווסף בסוף התהליך. היא יכולה ליצור פרטיות, להגדיר אזורים, למסגר מבטים, לרכך את המפגש עם הבטון והזכוכית, להסתיר אלמנטים טכניים ולהוסיף תחושת עומק. במקום להצמיד שורת אדניות למעקה, הירוק נכנס פנימה והופך לחלק מהאופן שבו נעים במרפסת ומשתמשים בה.
לא רק בריכה: הגג הופך לבית נוסף
גם האדריכלית שירה מוסקל מ"הלל אדריכלות" מזהה שינוי עמוק באופן שבו בעלי בתים מתייחסים לשטחי החוץ, ובמיוחד לגגות.
"בעבר הגג היה לעיתים שטח גדול שלא באמת ידעו מה לעשות איתו", היא אומרת. "היו מניחים מערכת ישיבה, אולי כמה עציצים, והוא נשאר במידה מסוימת מנותק מהחיים בבית. היום הלקוחות מבינים שהגג יכול להיות אחד החללים המשמעותיים ביותר בחוויה המשפחתית שלהם, ובהתאם אנחנו מתחילים לחשוב עליו כבר כחלק מהתכנון הכולל".
השינוי אינו מתבטא רק בגובה ההשקעה, אלא גם בחלוקת השטח. במקום גג גדול שבו כל הריהוט מרוכז באזור אחד, נוצרים כמה מוקדים המיועדים לפעילויות שונות.
"אזור אחד יכול להיות מוקדש לבריכה ולרביצה סביבה, אזור אחר לארוחות גדולות, ובמקום נוסף נוצר סלון חוץ או מתחם אינטימי ושקט יותר", מסבירה מוסקל. "מייצרים כמה תרחישים, ובכך הופך החוץ למקום שבאמת חיים בו".
הבריכה היא דוגמה בולטת לשינוי. כאשר התנאים ההנדסיים מאפשרים זאת, היא משתלבת כיום גם בגגות ובפנטהאוזים. אלא שסביבה נבנה עולם שלם הכולל אזור שיזוף, מקומות ישיבה, פינת אוכל, אזור אירוח ולעיתים גם פינות קטנות המאפשרות להתרחק מעט מההתרחשות.
"בריכה בפני עצמה לא הופכת גג למוצלח", מדגישה מוסקל. "מה שמעניין הוא מה קורה סביבה ואיך המשפחה משתמשת בכל השטח. מבחינתי הגג צריך לתת סיבות לעלות אליו גם כשלא נכנסים למים. לשבת שם בבוקר, לארח בערב, לאכול, לנוח או פשוט להיות בחוץ".
גם מרפסת קטנה יכולה להפוך לגינה
לא כל מרפסת חייבת להיות עצומה כדי להכיל יותר משימוש אחד. "אנשים חושבים שכדי ליצור גינה אמיתית צריך מרפסת ענקית, וזה לא בהכרח נכון", אומר דוד. "גם במרפסת קטנה אפשר ליצור תחושת טבע, פרטיות ומספר מקומות שהייה. אני תמיד מעדיף שפע של צמחייה, גם כשהשטח מוגבל, ובמידת האפשר ליצור פינה לקפה, מקום לשבת בנחת, לגדל תבלינים ואזור אירוח. כשאין הרבה מטרים, כל החלטה הופכת משמעותית יותר".
במרפסת קטנה, חלוקה נוקשה עלולה להעמיס על השטח. לכן ניתן להגדיר את האזורים באמצעות הצמחייה, סוגי הריצוף, התאורה והריהוט, בלי לבנות מחיצות שיקטינו אותה. ריהוט קל להזזה, ספסלים הכוללים אחסון ושולחנות שאפשר לפתוח בעת הצורך מאפשרים לאותו שטח למלא כמה תפקידים.
עם זאת, העתקת הגינה מהקרקע לגובה דורשת התאמות משמעותיות. יש להביא בחשבון את עוצמת הרוח, החשיפה לשמש, משקל האדניות, ניקוז המים, בחירת הצמחים, נגישות לתחזוקה והעומסים המותרים מבחינה הנדסית. עצים, בריכות ואלמנטים כבדים מחייבים תכנון ואישור של אנשי מקצוע מתאימים.
"אי אפשר לקחת גינה שתכננו לבית פרטי ופשוט להרים אותה לקומה שלושים", מדגיש דוד. "צריך להבין איך הרוח עובדת, איפה יש שמש, מה ישרוד לאורך זמן ואיפה נכון למקם כל דבר. מבחינתי המבחן הוא לא איך המרפסת נראית ביום שמצלמים אותה, אלא אם שנה ושנתיים אחר כך המשפחה עדיין יוצאת אליה בכל יום והיא באמת חלק מהחיים שלה".
וכך, באופן כמעט פרדוקסלי, ככל שהישראלים עולים גבוה יותר, הרצון שלהם בגינה רק מתחזק. הם אולי משאירים מאחור את החצר של הבית הפרטי, אבל לא את התחושה שהיא העניקה להם. לפעמים, כדי לשחזר אותה, אפילו עצי הזית צריכים לעלות במנוף.