פתאום כולם מעגלים פינות: טרנד העיצוב שגורם לבית להרגיש כמו חיבוק

יש בתים שמרשימים אותנו מהרגע הראשון. הכול בהם מתוכנן, מוקפד ומצטלם היטב. ויש בתים שעושים משהו אחר: גורמים לנו לרצות להישאר. להתיישב על הספה, לחלוץ נעליים, להדליק מנורה קטנה, להתכרבל ולהרגיש בבית.

התחושה הזו עומדת במרכזה של אחת המגמות הבולטות כיום בעיצוב הפנים: "העיצוב המחבק". זו תפיסה המחברת בין קימורים וצורות רכות, חומרים טבעיים, טקסטורות נעימות, צבעוניות חמה ותאורה אינטימית. המטרה אינה ליצור בית ששייך בהכרח לסגנון מסוים, אלא לתכנן חלל שמעורר תחושת רוגע, שייכות ונוחות.

"יותר מאשר סגנון עיצובי מוגדר, מדובר בדרך שבה מתכננים את התחושה בחלל", מסביר האדריכל בועז שניר. "בית מחבק יכול להיות מודרני, כפרי, מינימליסטי או אקלקטי. החיבור נוצר באמצעות בחירות תכנוניות ועיצוביות שהופכות את החלל לאישי ונעים יותר".

אחד הביטויים הבולטים של המגמה הוא המעבר מקווים ישרים וזוויות חדות לצורות מעוגלות וזורמות. הקימורים מופיעים כיום כמעט בכל חלקי הבית: בספות ובכורסאות מעוגלות, בשולחנות אובליים, באיי מטבח בעלי פינות רכות, בקירות מעוגלים, בקשתות, בנישות ובפריטי נגרות.

הצורות הרכות אינן רק בחירה אסתטית. הן משנות את האופן שבו העין נעה בחלל ואת הדרך שבה הגוף מתנהל בתוכו. במקום מפגש נוקשה בין משטחים וקירות, מתקבלת תנועה המשכית שמרככת את המראה הכללי.

המגמה מגיעה גם אל אחד החומרים המזוהים יותר מכול עם חוזק ועמידות: האבן.

"אנחנו רואים יותר ויותר שימוש באבן לא רק כחומר שמכניס לבית עומק וטקסטורה, אלא גם כאמצעי ליצירת תחושה רכה ואינטימית יותר", אומרת בר גטניו, מנהלת השיווק של שיש גטניו.

לדבריה, השינוי ניכר במיוחד באיי מטבח בעלי פינות מעוגלות וקצוות רכים, במשטחים ובאלמנטים בחדרי הרחצה ובפריטי אבן שתוכננו במיוחד עבור החלל.

"יש משהו מעניין מאוד במפגש בין חומר שנתפס כחזק ומוצק לבין צורה עגולה וזורמת", היא מסבירה. "השילוב הזה מרכך את הנוכחות של האבן ויוצר תחושה עוטפת ונעימה יותר. בסופו של דבר, האינטימיות נוצרת לא רק מבחירת החומר, אלא מהאופן שבו החומר והצורה עובדים יחד".

העיצוב המחבק מבקש לערב יותר מחוש אחד. הבית אינו אמור רק להיראות יפה, אלא גם להיות נעים למגע. לכן עץ, אבן טבעית, צמר, פשתן, כותנה, קרמיקה ופריטים שנעשו בעבודת יד ממלאים בו תפקיד מרכזי.

חומרים טבעיים נושאים בתוכם סימנים של זמן ושל תהליך. סיבי העץ, האריגה של הבד או חוסר האחידות של הקרמיקה מכניסים אל החלל עומק ומרחיקים אותו מהמראה הסטרילי ולעיתים המנוכר של משטחים אחידים ומבריקים.

גם לשטיח יש תפקיד חשוב ביצירת המעטפת התחושתית. מעבר לצבע או לדוגמה שלו, הוא יכול להגדיר אזור בתוך חלל פתוח, לחבר בין פריטי הריהוט ולהעניק תחושה של קרבה.

"שטיח נכון יוצר מעין מעטפת בתוך החלל", מסביר גדי כרמל, מעצב הבית של RUGS&CO. "הוא מגדיר את אזור הישיבה, מחבר בין הספה, הכורסאות והשולחנות ומייצר תחושה אינטימית גם בחללים גדולים ופתוחים".

לדבריו, גם לצורת השטיח יש משמעות. "שטיחים בעלי קווים מעוגלים או אמורפיים מרככים את הגיאומטריה של החלל, בעוד הטקסטורה, האריגה והחומר מוסיפים את הרובד התחושתי. השילוב בין צורה רכה, חומר שנעים למגע וגודל נכון מאפשר לשטיח להפוך ממשטח דקורטיבי לאלמנט שעוטף ומאגד את החלל".

כדי להשיג את האפקט הזה, השטיח צריך להיות גדול מספיק כדי לחבר את פריטי הריהוט ולא להיראות כמו אי קטן ומנותק ביניהם. בסלון, לדוגמה, כדאי שלפחות הרגליים הקדמיות של הספה והכורסאות יונחו עליו.

לתאורה יש תפקיד מכריע באופן שבו הבית מרגיש. אור לבן, חזק ואחיד עשוי להיות יעיל במקומות מסוימים, אך כשהוא משמש כמקור התאורה היחיד, הוא עלול לשטח את החלל ולפגוע באינטימיות.

"הטרנד המחבק לא מסתכם ברהיטים מעוגלים או בטקסטיל רך", מסבירה קרן סלינקוב, מנהלת השיווק של לייט אין. "אנחנו רואים מעבר מתאורה חזקה ואחידה לתכנון המבוסס על שכבות של אור: תאורה כללית לצד מנורות קיר, גופי תאורה תלויים ומנורות שולחן ורצפה, המייצרים מוקדי אור קטנים ואינטימיים".

גם גופי התאורה עצמם מאמצים צורות מעוגלות ואורגניות וחומרים טבעיים. זכוכית חלבית, נייר, בד, עץ ומתכת בגימורים חמים מאפשרים לגוף התאורה להשתלב בחלל גם כשהוא כבוי, ולהפיץ אור רך כשהוא דולק.

"אור חם ומדויק יכול לשנות לחלוטין את האופן שבו הבית מרגיש", אומרת סלינקוב. "הוא יכול להפוך חלל מוקפד מאוד למקום נעים, רגוע וכזה שפשוט מתחשק להישאר בו".

אחד האתגרים בעיצוב בתים עכשוויים נובע דווקא מהמרחב. תוכניות פתוחות, תקרות גבוהות וחללים גדולים מכניסים לבית אור ותחושת חופש, אך עלולים גם ליצור ריחוק. העיצוב המחבק אינו דורש בהכרח לסגור מחדש את החלל באמצעות קירות, אלא לייצר בתוכו רגעים קטנים ואישיים.

"בבית גדול אפשר ליצור רגעים אינטימיים: ספסל מתחת לחלון, כורסה ליד ספרייה, פינת קפה קטנה, נישה לקריאה, פינת משפחה או מערכת ישיבה המסודרת כך שהאנשים היושבים בה פונים זה אל זה", אומר שניר.

לדבריו, דווקא המקומות הצנועים האלה הופכים לעיתים לפינות האהובות ביותר בבית. "הם אינם חייבים להיות גדולים או מרשימים במיוחד. הכוח שלהם נמצא בתחושה שהם נוצרו עבור פעולה מסוימת: לקרוא, לדבר, לשתות קפה או פשוט לשבת".

גם אופן העמדת הריהוט משפיע על התחושה. ספות וכורסאות המופנות זו אל זו מעודדות שיחה וקרבה, בעוד מערכת ישיבה המכוונת כולה לעבר מסך הטלוויזיה עלולה ליצור תחושה פונקציונלית יותר. שולחן צד, מנורת קריאה והדום יכולים להפוך פינה לא מנוצלת למרחב אישי שנעים לשהות בו.

בהיבט האדריכלי, הקשת היא אחד הכלים המזוהים ביותר עם המגמה. היא יכולה להופיע במעבר בין חדרים, בפתח, בנישה, בקיר או כחלק מנגרות מותאמת.

"קשתות מאפשרות לנו לרכך את הקווים של הבית", מסביר שניר. "בניגוד לקווים ישרים ולזוויות חדות, הקשת יוצרת תנועה זורמת. דווקא בבתים המודרניים והפתוחים של היום היא מאפשרת להגדיר אזורים ולייצר תחושת קרבה, בלי לסגור אותם בקירות".

הקשת יכולה, למשל, לסמן את המעבר מהסלון לפינת האוכל, להגדיר נישת עבודה או לעטוף ספרייה. כך נשמרת תחושת המרחב הפתוח, אך כל אזור מקבל זהות וקנה מידה משלו.

"הקווים המעוגלים אינם תופעה חדשה בישראל, וכבר באדריכלות הבאוהאוס של שנות ה־30 וה־40 הופיעו חזיתות ומרפסות מעוגלות", אומר בר נחמיאס, משנה למנכ"ל קבוצת נחמיאס, . "כיום הקימור כבר אינו רק פרט דקורטיבי, אלא שפה תכנונית המחברת בין חזית הבניין, המרפסות, החללים הפנימיים והסביבה. כך למשל, במתחם EVE ברמת השרון שולבו הקווים הרכים במערכת של גינות, סמטאות ומעברים, שנועדה ליצור רצף בין המבנים והשטחים הציבוריים במקום תחושה של קופסאות נפרדות.

מאחורי המראה הרך מסתתר אתגר הנדסי מורכב. בקבוצת קוסטיקה, המתמחה בתכנון וביצוע מעטפות מתקדמות, מסבירים כי ככל שהמעטפת מעוגלת יותר, כך נדרשים תכנון וייצור מדויקים יותר. החיפויים, מערכות האלומיניום והזכוכית מיוצרים בהתאם לגיאומטריה המשתנה ומחוברים בשטח באופן רציף. דוגמה לכך היא מעטפת המטה החדש של חברת החשמל במתחם גן שורק, שבה נדרש תיאום קפדני בין החומרים כדי לשמור על הקו האדריכלי המעוגל.

בסופו של דבר, כדי לאמץ את העיצוב המחבק אין צורך להחליף את כל הריהוט או לשפץ את הבית. לעיתים די בשטיח גדול ונעים, מנורת רצפה המפיצה אור חם, כורסה המופנית אל הספה, וילונות רכים או שולחן בעל קצוות מעוגלים.

הבית המחבק אינו נמדד בכמות הפריטים או במחירם. הוא נוצר מתוך תשומת לב לאופן שבו אנחנו מרגישים בחלל: האם יש בו מקום לשבת בנוחות, האם התאורה נעימה, האם החומרים מזמינים מגע והאם התכנון מעודד קרבה. המטרה אינה רק לעצב בית שנראה טוב, אלא ליצור בית שרוצים לחזור אליו.