הידיות נעלמות, הכיריים חושבות: כך משתנה עיצוב המטבח החדש

אנחנו רגילים לחשוב על שינויים בעיצוב הבית דרך צבעים, חומרים, רהיטים וצורות. אבל כמה מהשינויים המשמעותיים ביותר שמתרחשים כיום בבית מגיעים דווקא מהמקומות שכמעט לא מבחינים בהם: המרווח בין שתי חזיתות, עומק המכשיר, גובה המקרר, הידית שכבר אינה שם או האופן שבו הכיריים משתלבות בתוך משטח העבודה.

בעבר היה קל לזהות את אזור המטבח גם ממרחק. מקרר גדול, קולט אדים שתלוי מעל הכיריים, שורת ידיות, תנורים, כפתורים ומכשירים שהצהירו בדיוק מה תפקידם. כיום הכיוון משתנה. המכשירים לא נעלמים משום שמשתמשים בהם פחות. להפך. הם פשוט נדרשים להשתלב טוב יותר בחלל ולא לקטוע אותו.

כך מקררים אינטגרליים מקבלים חזית זהה לארונות, מדיחי כלים נעלמים מאחורי דלתות, התנורים מתרכזים בקיר מכשירים והכיריים נעשות דקות וכמעט נטמעות בשיש או באי. גם התאורה, המיזוג והאחסון עוברים תהליך דומה. האלמנטים השימושיים נשארים במקומם, אבל מפסיקים להתחרות זה בזה על תשומת הלב.

המטרה אינה בהכרח לגרום לבית להיראות יקר יותר, אלא להפחית עומס ולנצל טוב יותר את החלל. מכונת כביסה בעומק של 43 ס"מ, למשל, יכולה להיטמע בתוך ארון במקום לבלוט ממנו. מקרר בגובה של יותר משני מטרים מנצל את החלל שבעבר נשאר ריק בינו לבין התקרה. תנור קומפקטי בגובה של כ־45 ס"מ יכול להשתלב בנישה קטנה ועדיין להציע יכולות שבעבר דרשו מכשיר ייעודי נוסף.

במילים אחרות, העיצוב מתחיל פחות בשאלה "איך המכשיר נראה?" ויותר בשאלה "כמה טוב הוא משתלב בחיים ובחלל שכבר יש לנו?".

אבל ההיעלמות אינה מסתיימת במעטפת. בשנים האחרונות גם התפעול עצמו מתחיל להפוך לפחות נוכח.

במשך שנים מכשיר "חכם" היה כמעט שם נרדף לעוד מסך, עוד תפריט ועוד אפליקציה. כעת מתחיל להופיע כיוון אחר: יותר מהפעולות עוברות אל מאחורי הזכוכית ואל תוך המנגנון עצמו.

בכיריים, למשל, חיישני טמפרטורה שנמצאים מתחת למשטח יכולים למדוד את החום שחוזר מכלי הבישול ולשנות בהתאם את ההספק החשמלי. המשתמש עדיין מבשל, אבל חלק מהבקרה שהייתה דורשת ממנו להעלות ולהוריד את העוצמה לאורך הדרך מתבצעת ברקע.

אותה מערכת חישה מאפשרת להפוך גם פעולות ספציפיות לאוטומטיות יותר. בבישול אורז, למשל, הכיריים יכולות להביא את המים לרתיחה ולאחר מכן להפחית את העוצמה כדי לאפשר לאורז להמשיך להתבשל בלי להישרף. בהכנת יוגורט הן נדרשות לשמור לאורך זמן על חום נמוך ויציב של כ־40 עד 45 מעלות, תנאי שקשה יותר לייצר באופן ידני על כיריים רגילות.

גם משטח הבישול עצמו משתנה. במקום עיגולי בישול קשיחים שמחייבים להניח כל סיר במקום מסוים, קיימים כיום משטחים גמישים שמזהים היכן הונח כלי הבישול. בחלק מהמערכות אפילו שינוי מיקומו של הסיר יכול לשנות את עוצמת החום. הזזה לכיוון אחד מגבירה את העוצמה ותנועה לכיוון אחר מפחיתה אותה.

המשמעות העיצובית ברורה: פחות סימונים, פחות חלוקה חזותית ופחות צורך בכפתורים, בזמן שמתחת למשטח מתרחשת דווקא יותר עבודה.

"השינוי אינו בכך שהטכנולוגיה נעשתה פחות מרכזית בבית, אלא בכך שהיא כבר לא צריכה להוכיח את עצמה מבחוץ", מסביר אסי ארביב, מנכ"ל קבוצת קלינטון סחר. לדבריו, "הצרכן עדיין רוצה ביצועים, ולעיתים אפילו יותר מבעבר, אבל הוא מצפה לקבל אותם בתוך מוצר שמשתלב בתכנון ולא קוטע אותו. האתגר הוא להעלים את הרעש החזותי בלי להפוך את השימוש למסורבל. המראה פשוט, אבל הדרך אליו דורשת תכנון מדויק. ככל שרוצים לראות פחות, צריך לחשוב מראש על יותר".

בתנורים מתרחשת מגמה דומה. מערכות עזר לבישול מאפשרות לבחור את סוג המזון ולהזין את משקלו, ואז לקבוע את הטמפרטורה ואת משך הבישול בהתאם לתוכניות שהוגדרו מראש. בדגמים אחרים קיימות תוכניות "שף" אוטומטיות שמתאימות את תהליך הבישול לסוג המאכל.

המורכבות אינה נעלמת. היא פשוט עוברת מהמשתמש אל תוך המכשיר.

גם החום עצמו מנוהל בצורה פחות גלויה. מערכות פיזור חום היקפי מוסיפות גוף חימום בחלקו האחורי של התנור במטרה לפזר את החום באופן אחיד יותר בחלל, גם כאשר אופים בכמה תבניות במקביל. זו אינה טכנולוגיה שמייצרת אפקט חזותי דרמטי במטבח, אבל היא מייצגת היטב את הכיוון החדש: פחות "תראו מה המכשיר יודע לעשות", ויותר "פשוט תנו לו לעשות את זה".

במקרים אחרים, החיישנים מתחילים למדוד לא רק את המכשיר אלא גם את המזון עצמו. מדחום צלייה מובנה מאפשר להחדיר חיישן אל מרכז נתח הבשר ולמדוד את טמפרטורת הליבה במהלך הבישול. במקום להסתמך רק על זמן או על הערכה, המערכת יכולה לפעול בהתאם למה שמתרחש בתוך המזון בפועל.

גם כאן, מבחוץ כמעט דבר לא משתנה. מבפנים נוסף עוד רובד של בקרה.

גם הפעולה הבסיסית של פתיחת דלת עוברת את אותו תהליך. מקררי יין ומדיחי כלים מסוימים כבר אינם זקוקים לידית בולטת. לחיצה או נקישה על החזית מפעילה את מנגנון הפתיחה.

במדיחים אינטגרליים אחרים נעלם גם הצג החיצוני. במקום מסך שמפר את הרצף של חזיתות המטבח, זמן התוכנית מוקרן על הרצפה. המידע עדיין זמין, אבל מופיע רק כאשר צריך אותו.

קולט האדים, אחד האלמנטים שהיו במשך שנים מהבולטים ביותר במטבח, הולך אף הוא ומצטמצם מבחינה חזותית. כיום קיימות מערכות שאיבה שמשתלבות בתוך הארון או אפילו בתוך משטח הכיריים עצמו. בחלק מהמערכות עוצמת השאיבה מתואמת אוטומטית עם עוצמת הבישול, כך ששני המכשירים מתקשרים ביניהם מבלי לדרוש פעולה נוספת מהמשתמש.

וזו אולי הנקודה המעניינת ביותר במגמה הזאת. המינימליזם החדש אינו בהכרח בית שיש בו פחות דברים. לעיתים קורה בדיוק ההפך. מאחורי משטח שנראה פשוט ונקי יותר מסתתרים יותר חיישנים, יותר מערכות בקרה ויותר יכולות מאשר בעבר.

"המגמה הנוכחית אינה עוסקת רק במה שמסתירים, אלא בדרך שבה כל חלקי הבית מתחברים זה לזה", מסבירה מאיה שינברגר, מעצבת פנים ומחברת ספרי עיצוב. "במקום מטבח, ארון, דלת ומכשיר שכל אחד מהם מבקש לבלוט, נוצר רצף אחד שמרגיש רגוע ואחיד יותר".

בסופו של דבר, הבית החדש אינו בהכרח ריק יותר, וגם לא פחות טכנולוגי. הוא פשוט מבקש מהטכנולוגיה להתנהג אחרת: פחות להתייצב בחזית ויותר לעבוד ברקע. פחות להוסיף עוד כפתור, עוד ידית ועוד מכשיר, ויותר להשתמש במה שכבר קיים בצורה חכמה ומדויקת יותר.

במובן הזה, השינוי הגדול בעיצוב אינו רק במה שאנחנו רואים. הוא נמצא דווקא בכל מה שהצלחנו לגרום לעבוד בלי שנצטרך לראות אותו כל הזמן.