יש בתים שבהם המרתף הופך לחדר עבודה, לחדר כושר או לעוד מחסן שאיש אינו באמת רוצה להיכנס אליו. בבית הזה החליטו לעשות בדיוק את ההפך. כשהבת הבכורה במשפחה הגיעה לגיל 18, הוריה ביקשו להעניק לה ולשתי אחיותיה מקום משלהן, כזה שאפשר לארח בו חברים, לבלות ולהרגיש עצמאיות, ועדיין להישאר במרחק כמה צעדים מהבית.
נקודת הפתיחה הייתה רחוקה מאוד מהתוצאה הסופית. מתחת לבית הסתתר מרתף בשטח של כ־60 מ"ר, ששימש במשך שנים כמחסן מונמך ומוזנח. הגישה אליו נעשית ישירות מהחצר, תכונה שהתגלתה כיתרון משמעותי ברגע שהוחלט להפוך אותו לחלל עצמאי עבור הבנות.
למשימה גויסו מעצבות הפנים ליאת קדם חדד וטל גל מסטודיו טולה, שכבר הכירו היטב את הבית. כשנה קודם לכן הן סיימו את עיצוב בית המשפחה, וכעת חזרו אליו לפרויקט אחר לגמרי. התקציב, כ־400 אלף שקל, הופנה הן לשיקום התשתיות והן ליצירת חלל בילוי שלא ירגיש כמו עוד סלון משפחתי.
לא עוד סלון בבית
"היה לנו חשוב שזה לא יהיה עוד סלון", מספרת גל. לדבריה, אחת המטרות המרכזיות הייתה ליצור מספר מוקדי פעילות ולא לכפות על כל מי שנמצא בחלל לשבת יחד סביב נקודה אחת.
הרעיון הזה הכתיב את התכנון כולו. במקום סלון אחד גדול נוצרו כמה אזורים שמאפשרים שימושים שונים במקביל. אפשר לשבת על הבר, לעבור לאחד משני אזורי הישיבה, לצפות בטלוויזיה, לשבת עם חברים בפינה אחרת או פשוט להתפזר בחלל. בעתיד מתוכנן להצטרף גם שולחן סנוקר.
אלא שכדי להגיע לשלב הכיפי היה צורך קודם לטפל במעטפת המאתגרת. השיפוץ כלל הריסות, הגבהה של רצפת המחסן, חיזוק ותיקון קונסטרוקציות ברזל וטיפול בתקרת הבטון החשופה. התקנת מערכת המיזוג חייבה קידוחים בבטון, והרצפה קיבלה גמר של בטון מוחלק שממשיך את האופי הגולמי של המבנה.
במקום לנסות להסתיר את הנתונים המקוריים של המרתף, בחרו המעצבות להשתמש בהם כחלק מהשפה העיצובית. הבטון החשוף, הקורות והתקרה המחוספסת הפכו לרקע שעליו הונחו דווקא צבעים רכים, חומרים שקופים ופריטים עם נוכחות.
הסגול קובע את הטון
אחד האלמנטים הבולטים ביותר בחלל הוא המטבח הסגול. הוא כולל כיור, אחסון לכלי אירוח, מדפים לבקבוקים, מקרר שתייה ומקרר יין. בצמוד אליו נמצא בר עם משטח עץ, בסיס ברזל וארבעה כיסאות גבוהים.
"הסגול היה מבחינתנו סוג של אדפטציה לבנות גדולות", מסבירות גל וקדם חדד. "רצינו צבעים כיפיים ונעימים, שיש בהם רכות ונשיות, אבל בלי ליפול לנשיות סטריאוטיפית".
וזה אולי אחד הדברים המעניינים ביותר בפרויקט. למרות שהחלל תוכנן עבור שלוש בנות צעירות, אין בו ניסיון לצבוע הכול בוורוד או ליצור "חדר בנות" צפוי. במקום זאת, הצבעוניות נעה בין סגול עמוק, ורוד מעושן, גוונים טבעיים ונגיעות צבע קטנות, כשמולם עומדים בטון חשוף, ברזל שחור וקירות מחוספסים.
6 מטרים של נגרות שמסתירים את מה שלא רוצים לראות
אחד הפתרונות הפרקטיים המשמעותיים בפרויקט הוא קיר נגרות באורך של כ־6 מטרים. החזית המעוצבת אינה רק אלמנט דקורטיבי. מאחוריה מסתתר חלק ניכר ממערכות החלל, ובהן תשתיות וצנרת חשמל, ובמקביל היא מספקת שטחי אחסון רבים.
כך אפשר לשמור על חלל נקי ומסודר גם כאשר מגיעה חבורה גדולה של חברים. למעשה, כמעט כל קיר במרתף קיבל תפקיד. קיר לבנים לבן מוסיף טקסטורה, ובאזור אחר טפט גדול בגווני פסטל יוצר רקע דרמטי לפינת ישיבה עם שני כיסאות קלועים והדום קטיפה כחול.
גם התאורה הפכה לחלק מהמשחק. גופים בצורות ובצבעים שונים מפוזרים בחלל, חלקם ממשיכים את הצבעוניות הסגולה ואחרים מוסיפים קריצה וינטג'ית.
טלוויזיה אחת, שני סלונים
בהמשך החלל נמצאים שני אזורי ישיבה בעלי אופי שונה. אחד מהם מציע ספה גדולה ונוחה, והשני תוכנן כאזור משוחרר יותר. בין שני האזורים ניצבת טלוויזיה על מתקן מסתובב, כך שאפשר להפנות את המסך בכל פעם לעבר אזור הישיבה הרצוי.
"רצינו כמה שיותר אפשרויות אירוח", אומרות המעצבות. "שהחלל יידע לעבוד גם כשמגיעות כמה חברות וגם כשיש קבוצה גדולה יותר".
וזו אולי ההצלחה הגדולה של הפרויקט. למרות ההשקעה הניכרת והעיצוב המדויק, המרתף אינו מנסה להפוך לדירה נוספת. אין כאן חדר שינה ואין ניסיון לדחוס פונקציות שאינן נחוצות. כל ההחלטות העיצוביות משרתות מטרה אחת ברורה: לייצר מקום שבו שלוש האחיות והחברים שלהן פשוט ירצו להיות.
מחסן מוזנח הפך בתוך שיפוץ אחד ל־Women Cave צבעוני, מחוספס ומשוחרר. ובעידן שבו בני נוער מחפשים כל הזמן איפה להיפגש מחוץ לבית, ההורים האלה מצאו פתרון אחר: הם הביאו את מקום הבילוי הביתה.
תכנון ועיצוב: סטודיו טולה, ליאת קדם חדד וטל גל