בהשראת פלטת איפור: העיצוב המסקרן של משרדי לוריאל החדשים בנתניה

פלטות איפור, גווני עור, בקבוקי בושם ואפילו תנועת הריסים הפכו למקורות השראה בעיצוב משרדיה החדשים של לוריאל ישראל בנתניה. התוצאה: 2,300 מ"ר שמחברים בין ביוטי, סביבת עבודה פתוחה, קיימות והרבה מאוד צבע

איך מתרגמים שפתון, פלטת צלליות או בקבוק בושם לאדריכלות? זו הייתה אחת השאלות שעמדו בבסיס תכנון משרדיה החדשים של לוריאל ישראל בנתניה, המשתרעים על פני כ־2,300 מ"ר. במקום להסתפק בלוגו של החברה על הקיר ובכמה תמונות של מוצרי טיפוח, צוות התכנון ביקש להפוך את עולם הביוטי עצמו לשפה אדריכלית.

התוצאה ניכרת כמעט בכל פינה. הצבעים והטקסטורות מגיעים מעולמות האיפור ומגווני העור, הפינות המעוגלות והצורות הרכות שואבות השראה מפלטות איפור, קווים מעוגלים מזכירים את התנועה והנפח של שיער וריסים, ואילו השימוש בזכוכית ובשקיפויות מתכתב עם המראה הקליל והנקי של בקבוקי בושם.

אבל השינוי אינו רק אסתטי. אחד המהלכים המשמעותיים בפרויקט היה שינוי מוחלט של תפיסת העבודה. המשרד המסורתי, שהיה מבוסס על חדרים נפרדים, הוחלף באופן ספייס גדול, רציף ופתוח, שנועד לעודד יותר מפגשים, שיתוף פעולה וגמישות בין העובדים.

בלב המרחב נמצאת קפיטריה גדולה המחוברת למרפסת פתוחה וירוקה. אלא שבמקרה הזה קשה לקרוא לה פשוט "חדר אוכל". היא עוצבה יותר כבראסרי או בית קפה, עם שולחנות עגולים, פינות ישיבה רכות, גופי תאורה גדולים וצמחייה שמשתלבת בתקרה.

מעבר לתפקיד החברתי שלה, הקפיטריה היא למעשה אחד האלמנטים האדריכליים החשובים במשרד. היא משמשת כציר מרכזי שסביבו מתארגנת הקומה ומפרידה באופן טבעי בין המחלקות השונות. כך, במקום מסדרונות שמובילים מאגף לאגף, נוצר מרכז משותף שהעובדים עוברים דרכו ונפגשים בו במהלך היום.

גם הצבע הפך לכלי להתמצאות במרחב. לכל אזור עבודה הוגדר גוון משלו, שממשיך אל חדרי הישיבות הסמוכים באמצעות חומרי הגמר והמיתוג. בתמונות ניתן לראות את המעבר בין אזורים בגוונים ורדרדים ורכים, חללים כחולים וכהים יותר ואזורים ניטרליים, כאשר עולם הקוסמטיקה נוכח ברקע מבלי להפוך את המשרד לחנות מוצרי איפור.

אחד האתגרים הגדולים בתכנון משרד שכולו אופן ספייס הוא למנוע ממנו להרגיש כמו אולם ענק של שולחנות ומחשבים. כאן נעשה שימוש במחיצות אקוסטיות רכות, חדרי ישיבות שקופים, פינות שיחה אינטימיות, שטיחים, עץ וצמחייה כדי לשבור את המרחב הגדול וליצור בתוכו אזורים בקנה מידה אנושי יותר.

אפילו התקרות משתנות מחלל לחלל. בחלק מהמקומות המערכות נותרו חשופות ומעניקות מראה תעשייתי, ובאחרים מופיעות תקרות גיאומטריות, גופי תאורה עגולים או מערכות תאורה ליניאריות. השינויים האלה עוזרים להעניק לכל אזור אופי משלו.

הקיימות, לדברי המתכננים, לא נוספה לפרויקט כקישוט ירוק בסופו של התהליך, אלא שולבה כבר בתכנון. נעשה שימוש בחומרים איכותיים ובחומרים ממוחזרים, תוכנן ניצול מרבי של אור טבעי, שולבו פתרונות לצמצום צריכת מים ואוורור, הוצבו עמדות מחזור וצמחייה רבה שולבה בחללי העבודה.

בסופו של דבר, המשרדים החדשים בנתניה מבקשים לעשות משהו שחברות רבות מנסות לפצח בעידן העבודה ההיברידית: לתת לעובדים סיבה לרצות להגיע למשרד. לא רק מקום שבו יושבים מול מחשב, אלא סביבה שמציעה מפגש, צבע, נוחות וזהות.

ובמקרה של לוריאל, הזהות הזאת ברורה מאוד. עולם הביוטי אינו תלוי רק בתמונות שעל הקירות. הוא נמצא בצבעים, בחומרים, בקימורים, באור ובאופן שבו המשרד כולו מרגיש.

אדריכל: מיכי סתר
צוות הפרויקט: אלינור השלום רונדל, יוליה פופוב
ניהול ופיקוח: CBRE
קבלן: פיקסמן
מיתוג: HUBE
שטח: כ־2,300 מ"ר