רוב הזמן היא גרה כאן לבד. בסופי שבוע הבית הזה משתנה לגמרי

יש בתים שמתוכננים לפי מספר האנשים שמתגוררים בהם, ויש בתים שמתוכננים לפי החיים שאמורים להתרחש בהם. הבית הזה בטבעון שייך ללא ספק לקבוצה השנייה.

ביום יום מתגוררת בו אישה אחת. אבל בסופי שבוע ובחגים התמונה יכולה להשתנות לחלוטין, כאשר ארבעת ילדיה הבוגרים מגיעים עם בני משפחותיהם והנכדים והבית השקט הופך לבית משפחתי מלא חיים. האתגר של מעצבת הפנים שני סלע היה ליצור בית שיודע לעשות את שני הדברים, מבלי שאחד מהם יבוא על חשבון האחר.

"היה לנו חשוב מאוד שהבית לא יהיה מתוכנן רק לרגעים שבהם כולם מגיעים", מסבירה סלע. "הוא צריך להיות נעים ואינטימי גם עבור אדם אחד ביומיום, אבל לדעת להיפתח ולהכיל הרבה מאוד אנשים כשכל המשפחה מתכנסת".

האדריכלות, שעליה אחראים קסל מתכננים, ועיצוב הפנים התפתחו סביב המתח הזה שבין הפרטי למשפחתי. החללים הציבוריים מאפשרים התכנסות של משפחה גדולה, בעוד חדרי האירוח פוזרו בין קומת הכניסה לקומה התחתונה, כדי שגם כשהבית מתמלא, לכל אחד נשמרת מידה של פרטיות.

בטבעון קשה להתעלם מהירוק, ובבית הזה גם לא ניסו. אחד העקרונות המרכזיים בתכנון היה לטשטש ככל האפשר את הגבול בין הבית לגינה.

במקום להתייחס לנוף כתמונה הנשקפת מהחלונות, הוא הפך לחלק מהחללים עצמם. פלטת החומרים ממשיכה את הרעיון הזה ומשלבת בטון חשוף, אבן טבעית, עץ וברזל לצד גוונים חמים ושקטים.

כבר בחזית ניכר החיבור הזה. נפחים בהירים ונקיים נפגשים עם בטון ואבן ועם סרגלים אנכיים דמויי עץ. בדרך אל דלת הכניסה הסרגלים משמשים מעין מסנן בין הרחוב לבית. קרני השמש חודרות ביניהם ויוצרות במהלך היום דוגמאות משתנות של אור וצל, בעוד דלת ברזל בגוון קורטן מוסיפה צבע חם ועומק.

קיר אבן שמתחיל באזור הכניסה אינו מסתיים שם, אלא ממשיך פנימה והופך לאחד האלמנטים שמחברים בין חלקי הבית. מעליו תוכנן פס חלונות שמכניס אור טבעי ומדגיש את הטקסטורה המשתנה של האבן. בתוך הקיר שולבה גם ספריית ברזל.

מהמבואה נפתח קו מבט ארוך דרך החלל הציבורי ועד הגינה. למעשה, קווי המבט הם אחד הכלים המרכזיים בתכנון: מהכניסה אל האבן, מהמטבח אל הבריכה, מהסלון החוצה ומחדרי הבית אל הצמחייה.

בעלת הבית אוהבת לבשל ולאפות, ולכן המטבח לא יכול היה להיות רק יפה. הוא היה צריך לעבוד היטב כשהיא מבשלת לבדה, ובאותה מידה כאשר הילדים והנכדים מצטרפים.

משטחי עבודה רחבים, אחסון רב ומעברים נדיבים מאפשרים לכמה אנשים להשתמש במטבח במקביל. במרכז ניצב אי גדול עם מקומות ישיבה הפונים אל הגינה, המרפסת והבריכה.

"רצינו שגם מי שמבשל או יושב עם כוס קפה ירגיש שהוא חלק ממה שקורה בחוץ ולא נמצא בחלל מנותק", אומרת סלע.

מעל האי תלויים שלושה גופי זכוכית בגוון ענברי מעושן מבית לייט אין. הצורה הרכה שלהם שוברת את הקווים הישרים של הנגרות והאבן. חלון אופקי רחב מעל משטח העבודה מכניס פנימה עוד מהגינה ומאור היום.

בסמוך נמצאת פינת האוכל המשפחתית, עם שולחן כהה בגוון חם וכיסאות מרופדים ובהירים.

קיר האבן ממשיך גם אל הסלון והופך לרקע מרכזי לחלל. מול החומריות המחוספסת נבחר ריהוט בהיר ונמוך יחסית, הכולל ספות בקווים נקיים, שטיח גדול בגוון טבעי ושולחן בעל פינות מעוגלות.

קמין הבטון מוסיף אלמנט אנכי מאופק ומחבר בין הבטון החשוף שנראה מבחוץ לבין השפה החומרית של פנים הבית.

אבל הסלון האמיתי אינו נגמר בוויטרינה. המרפסת תוכננה כחדר נוסף לכל דבר וכוללת שולחן גדול לארוחות משפחתיות. פרגולה ומערכת של משרביות וסרגלים נעים מאפשרות לשלוט בשמש, במזג האוויר וברמת הפרטיות.

כך אפשר לפתוח את הבית כאשר המשפחה מגיעה ולהפוך את הסלון, פינת האוכל, המטבח והמרפסת לרצף אחד גדול.

לתאורה ניתן מקום משמעותי כבר בשלבים הראשונים של התכנון, בשיתוף לייט אין. במקום גוף מרכזי אחד שמאיר את החלל כולו, נבנו שכבות שונות של אור באמצעות מסילות דקות, ספוטים שקועים, פסי תאורה, תאורה המוטמעת ברצפה וגופים דקורטיביים.

המערכות ניתנות להפעלה בנפרד, וכך גם האור מתאים את עצמו לחיים בבית: מתאורה שמלווה ארוחה משפחתית גדולה ועד אור אינטימי ושקט כאשר בעלת הבית נשארת לבדה בסוף היום.

אותו עיקרון ממשיך אל הגינה. התאורה ממוקמת נמוך, בין הצמחייה, לאורך הקירות ובמשטחי ההליכה. במקום להציף את החוץ באור, היא מסמנת שבילים ומבליטה צמחייה, ומשאירה את הבריכה והחצר כרקע כהה ורגוע לבית.

המעבר מהאזור הציבורי לפרטי נעשה דרך פינת משפחה אינטימית וגרם מדרגות אוורירי, המשלב מדרכי עץ ומעקה של מיתרי מתכת אנכיים.

סוויטת בעלת הבית ממשיכה את השפה של הבית, אבל מורידה את הווליום. רצפת עץ, קירות ונגרות בהירים ווילונות לבנים שמסננים את אור היום יוצרים חלל רך ושקט יותר.

בחדר הרחצה נבחרו לוחות גדולים במראה אבן עם עורקים בגוני אפור וחום, לצד גוונים מתכתיים עמוקים. ארון כיור בהיר ומרחף והמקלחון השקוף מאזנים את המראה ומאפשרים לחומריות להישאר רציפה.

ארבעת הילדים כבר בוגרים, אבל מבחינת התכנון הם עדיין חלק מהבית. חדרי האירוח תוכננו כיחידות של ממש, כדי שהילדים ובני משפחותיהם יוכלו להגיע לסוף שבוע מבלי להרגיש שהם אורחים זמניים.

גם כאן נמנעה סלע מהפתרון הצפוי של שכפול אותו חדר שוב ושוב. לכל אחד מחדרי הרחצה ניתן אופי משלו. אחד כהה ודרמטי יותר, באחר מופיעים אריחים גיאומטריים, ואחרים ממשיכים שפה בהירה ומינימליסטית.

בסופו של דבר, דווקא היכולת להשתנות היא שמגדירה את הבית הזה. הוא אינו גדול רק כדי לארח, ואינו מצטמצם משום שביום יום מתגוררת בו אישה אחת. הוא תוכנן לשני המצבים במקביל.

"יצרנו כמה מוקדים שונים בבית שכל אחד מהם יכול לפעול בפני עצמו ובמקביל להתחבר לאחרים בזמן אירוח", מסכמת סלע.

וזה אולי הפתרון המעניין ביותר בבית: במקום לבקש מבעלת הבית להתאים את עצמה ל-250 המ"ר שסביבה, התכנון מאפשר ל-250 המ"ר להתאים את עצמם אליה.

• עיצוב פנים: שני סלע - אדריכלות פנים
• אדריכלות: קסל מתכננים
• ניהול פרויקט: הד פרויקטים
• תאורה: לייט אין, הרצליה פיתוח
• שטח: כ־250 מ"ר