הספה היא בדרך כלל אחד הפריטים הגדולים והבולטים ביותר בסלון. אנחנו משקיעים בבחירת הצבע, הבד והמידות שלה, אבל דווקא אחרי שהיא נכנסת הביתה מגיע שלב שעלול לקלקל את התוצאה: הכריות.
אחת הטעויות הנפוצות בעיצוב הסלון היא לבחור כריות נוי מאותו בד ובאותו צבע בדיוק של הספה. לכאורה מדובר בבחירה בטוחה. הכול מתאים, שום צבע אינו מתנגש באחר והתוצאה נראית מסודרת. אלא שלדברי מעצבת הפנים האמריקאית לורן סאאב, מייסדת סטודיו לעיצוב בדאלאס, דווקא ההתאמה המושלמת הזו עלולה לגרום לספה להיראות שטוחה, גנרית ואפילו מעט משעממת.
הבעיה אינה בכריות עצמן, אלא במה שחסר סביבן: ניגודיות, עומק ואופי.
"כשכריות הנוי עשויות בדיוק מאותו בד של הספה, מאבדים את ההזדמנות ליצור ניגוד, עומק וממד", מסבירה סאאב. במקום שהכריות ישדרגו את הרהיט, הספה עלולה לקבל מראה של סט מוכן שנלקח כפי שהוא מאולם התצוגה.
לא חייבים להחליף ספה. מספיק להתחיל בכריות
כריות נוי הן אחד הכלים הפשוטים והזולים יחסית לשינוי המראה של הסלון. הן מאפשרות להכניס צבע, חומר וטקסטורה בלי להתחייב לשיפוץ ובלי להחליף רהיטים גדולים.
העיקרון החשוב הוא לא לנסות לגרום לכריות להיעלם בתוך הספה, אלא לתת להן תפקיד בעיצוב.
זה לא אומר שכריות בגוון הספה הן תמיד טעות. גם מראה מונוכרומטי יכול להיות אלגנטי מאוד, אבל במקרה כזה כדאי ליצור עניין באמצעות הבד, הצורה או הגודל. על ספת שמנת, למשל, אפשר בהחלט להניח כריות בגוונים דומים, אך במקום לבחור את אותו בד בדיוק, לשלב פשתן, קטיפה, בוקלה או אריג בעל טקסטורה בולטת.
כך נשארים בתוך אותה משפחת צבעים, אבל המראה אינו שטוח.
הסוד נמצא בטקסטורות
לדברי סאאב, אחת הדרכים היעילות ביותר לגרום לספה להיראות עשירה ומעוצבת יותר היא לערבב טקסטורות.
אם הספה מרופדת בבד חלק, אפשר להוסיף כרית מבוקלה רך, פשתן בעל מרקם, קטיפה או בד עם דוגמה עדינה. אם הספה עצמה בעלת טקסטורה חזקה, כדאי לאזן אותה באמצעות כריות פשוטות וחלקות יותר.
הניגוד בין החומרים הוא שיוצר את התחושה שהחלל נבנה בהדרגה ולא נרכש כחבילה אחת.
וזה בדיוק ההבדל בין סלון שנראה "מסודר" לבין סלון שנראה מעוצב. בחללים מוצלחים לא כל פריט חייב להתאים באופן מושלם לפריט שלידו. לעיתים דווקא ההבדלים הקטנים הם שיוצרים את ההרמוניה.
אל תפחדו מצבע, אבל גם אל תגזימו
גם לצבע יש תפקיד חשוב. ספה ניטרלית באפור, בז', שמנת או לבן יכולה לקבל חיים חדשים באמצעות מספר כריות בגוונים עמוקים או חמים יותר.
עם זאת, אין צורך להפוך את הספה לתצוגת צבעים. סאאב ממליצה לבחור שניים או שלושה גוונים שכבר קיימים בחלל, למשל בשטיח, בתמונה, בווילונות או בחפץ דקורטיבי, ולחזור עליהם בעדינות בכריות.
הרעיון הוא ליצור קשר בין הפריטים, לא התאמה מוחלטת. במילים אחרות, הכריות אינן צריכות להיות בצבע המדויק של השטיח. מספיק שהגוונים "ידברו" זה עם זה.
העיקרון הזה מאפשר גם להחליף את מראה הסלון בקלות בהתאם לעונה. כריות בגוונים חמים ובדים כבדים יכולות להתאים לחורף, בעוד שבקיץ ניתן לעבור לפשתן, כותנה וגוונים בהירים ורעננים יותר.
גם הגודל והצורה חשובים
עוד טעות שכיחה היא למלא את הספה בשורה של כריות מרובעות וזהות. התוצאה סימטרית, אבל עלולה להיראות נוקשה מדי.
במקום זאת, אפשר לשלב שתי כריות מרובעות גדולות עם כרית מלבנית, כרית מותנית ארוכה או כרית בעלת צורה מעט יותר פיסולית. השילוב בין הגדלים והצורות יוצר קומפוזיציה טבעית ומעניינת יותר.
גם כאן אין צורך להיצמד לנוסחה קשוחה. מספר הכריות צריך להתאים לגודל הספה. על ספה קטנה, עודף כריות עלול לגרום לכך שלא יישאר מקום נוח לשבת. בספה גדולה אפשר להשתמש ביותר כריות, אך גם בה כדאי להשאיר אזורים פנויים.
לפעמים פחות כריות נראות הרבה יותר טוב
אולי הטיפ החשוב ביותר הוא לדעת מתי לעצור. בשנים האחרונות התרגלנו לראות ברשתות החברתיות ספות עמוסות בכריות נוי, אבל יותר אינו בהכרח טוב יותר.
ספה שעליה כל סנטימטר מכוסה בכרית יכולה להיראות מאולצת ובעיקר להיות לא נוחה. אם בכל פעם שמתיישבים צריך להעביר חצי מהכריות לכורסה או לרצפה, כנראה יש יותר מדי מהן.
המטרה היא שהסלון ייראה מזמין ולא כמו חלל שאסור לגעת בו.
בסופו של דבר, הכריות המוצלחות ביותר הן לא בהכרח אלה שמתאימות לספה בצורה מושלמת, אלא אלה שמוסיפות לה משהו שאין בה: צבע, מרקם, צורה או אופי. במקום לחשוב "מה מתאים לספה?", כדאי לשאול "מה חסר לה?".
לפעמים זה כל ההבדל בין ספה שנראית כאילו יצאה מאולם תצוגה לבין סלון שנראה אישי, עשיר ומעוצב.