הדור הבא של המיטה: כששנקר ועמינח חושבות מחדש

אנחנו רגילים לחשוב על המיטה כמקום שבו היום נגמר. נכנסים אליה בלילה, יוצאים ממנה בבוקר, ובין לבין היא אמורה לעשות דבר אחד היטב: לאפשר לנו לישון. אבל עבור בני נוער וצעירים, המיטה כבר מזמן הפכה למשהו רחב הרבה יותר. היא ספה, שולחן עבודה, אזור צפייה, פינת לימודים, מקום לרביצה ולפעמים גם אזור אירוח.

בדיוק מהנקודה הזו יצא לדרך שיתוף הפעולה בין עמינח למחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, שביקש לקחת את אחד הרהיטים הכי מוכרים בבית ולשאול עליו מחדש שאלות בסיסיות: מה הוא יודע לעשות, למי הוא מיועד, איך הוא מרגיש וכיצד טקסטיל יכול לשנות לא רק את המראה שלו, אלא גם את השימוש בו?

במסגרת הפרויקט הציגו הסטודנטיות רעיונות חדשים לעולמות השינה, הריפוד וחדרי הנוער, עם חיבור ברור בין השראה עיצובית, מחקר חומרי וחשיבה מוצרית. ארבעה פרויקטים נבחרו כמצטיינים - Visual Lightness של אריאל קרן, שנבחר כמצטיין בתחום המסחרי, PixelBed של דפנה שלינגר ועינב כרמון, שנבחר כמצטיין בתחום העיצובי, "הראש בעננים" של נעה שלום, שנבחר כאהוב המעצבים ו- "אירוח בחדר השינה" של לירון אלתר, שנבחר כפרויקט החדשני ביותר.

מיקי קידר, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, הסביר כי החיבור בין המחלקה לבין עמינח יושב בדיוק על ה-DNA של הלימודים, כלומר מפגש בין טקסטיל, חומר ותעשייה. "אנחנו מכשירים את הסטודנטיות והסטודנטים לעבוד בחוץ", אמר. "כל עיצוב חייב לעמוד בדרישות של שוק, ועמינח החזיקה את הסטודנטיות במתח הזה של לא רק לחשוב חכם ויפה, אלא גם מעשי ופרקטי".

המתח הזה, בין רעיון חופשי לבין מוצר שאולי יום אחד יוכל לפגוש לקוח אמיתי, הורגש כמעט בכל פרויקט. טל שוורץ, מעצבת וחברת דירקטוריון בעמינח, התייחסה למבט הרענן שהביאו הסטודנטיות. לדבריה, הדור הצעיר נמצא בדיוק בתוך העולמות שעמינח מחפשת לפתח. "כל הפרויקטים הבינו וזיהו את הצורך שלנו, ולקחו את זה כל אחד למקומו", אמרה.

גם רונן בר שלום, מנכ"ל קבוצת עמינח, הדגיש את היכולת של העבודות לתקוף סוגיות מוכרות מזוויות לא צפויות. "ראיתי עבודות שבאמת הציעו מחוץ לקופסה", ציין. "כמעט כל עבודה שראיתי תקפה את הסוגיות הסטנדרטיות ממקום אחר".

וזה בדיוק מה שהפך את התערוכה למסקרנת. לא עוד פרשנות עיצובית לחדר שינה יפה, אלא ניסיון להבין איך באמת חיים היום בתוך חדר השינה. מה קורה כשאין מקום לספה, כשנער רוצה לשבת, ללמוד, לארח ולישון באותו מרחב? כשמוצר צריך להיות גם רך וגם עמיד, גם אישי וגם שימושי, גם יפה וגם מספיק חכם כדי להשתלב בחיים האמיתיים.

בפרויקט "הראש בעננים", נעה שלום יצאה מתוך מחשבה על מה שמייצגת עבורה שינה. "ניסיתי לחשוב איך אני מעבירה את זה בטקסטורה", סיפרה. "שירגיש משהו רך, משהו ענני, חלומי, משהו שמאפשר לנו לבוא ולהתרפק ולהיכנס לחדר השינה ולנוח". התוצאה היא ראש מיטה שמנסה לתרגם תחושה מופשטת למוצר מוחשי, כזה שמדבר בשפה של רכות, חלום ומגע.

לירון אלתר, שפרויקט "אירוח בחדר השינה" שלה נבחר כחדשני ביותר, התחילה דווקא מצורך יומיומי מאוד. "זה מגיע מצורך אמיתי", סיפרה. "הבת שלי, בכל פעם שהיא מארחת את החברות שלה, כל מה שהיא רוצה זה שאחליף לה מצעים". משם נולד כיסוי מיטה שמבקש לשנות את התפקיד של המיטה בלי להחליף אותה. אצל צעירים, לדבריה, "הנוער עושה הכל מהמיטה", ולכן נוצר צורך להפוך את המרחב האינטימי של השינה למרחב ציבורי יותר, כזה שאפשר לשכב עליו, לשבת עליו ולארח עליו בנוחות.

ב־PixelBed, הפרויקט המשותף של עינב כרמון ודפנה שלינגר, נקודת המוצא הייתה מיטת הנוער כמרכז חיים משתנה. "התחלנו לחקור מיטות נוער ואת הצורך של נוער היום בחדר שלהם", סיפרה כרמון, "איך אפשר שיהיה להם מקום לשים את כל הדברים שהם צריכים קרוב אליהם". שלינגר הוסיפה, כי הרצון היה "לאפשר לבני הנוער לעצב את המרחב שלהם", כך שכל אחד יוכל לבחור מה נכון לו, מה טוב לו ומה משרת אותו.

אריאל קרן, שזכתה במצטיין בתחום המסחרי עם Visual Lightness, הלכה לכיוון אחר - ארגז המיטה. אזור שנתפס בדרך כלל ככבד, סגור ופונקציונלי בלבד. "בעזרת הטקסטיל של בסיס המיטה בניתי קווי מיטה שיוצרים אשליה של מיטה שאין לה אחסון", הסבירה. מבחינתה, היה חשוב לשמור על פשטות גם בעיצוב וגם בתהליך: "הכל מתחיל ונשאר בריפוד".

הפרויקטים האלה מצליחים להזכיר שחדר השינה הוא כבר לא חלל חד-תכליתי. הוא משתנה עם הדורות, עם הרגלי החיים, עם הדירות הקטנות, עם המסכים ועם הצורך של אנשים להפוך כל מטר בבית למשהו שעובד עבורם טוב יותר.

החיבור בין עמינח לשנקר נתן לרעיונות האלה מסגרת תעשייתית, אבל השאיר להם את מה שהופך אותם למעניינים באמת - סקרנות, חומר, מגע ומבט צעיר על רהיט שכולנו חשבנו שאנחנו כבר מכירים.