בישראל ובעולם כולו ניתן למצוא יותר ויותר בתים שנפרדים מגווני הלבן והאפור ועוברים לצבעים חמים שמזכירים את המדבר: גווני חמרה, חרדל וכתום. מעצבת הפנים צביה קזיוף הסבירה את המגמה: "פעם ניסינו לברוח מהמדבר, היום אנחנו פשוט מכניסים אותו הביתה, אבל בגרסה הרבה יותר מתוחכמת".
לדבריה, "יש משהו מאוד משחרר בגווני אדמה, הם לא מתאמצים להיות יפים - ובדיוק בגלל זה הם נראים טוב. הם רגועים, לא דרמטיים, לא 'צועקים' - ועדיין יש להם נוכחות".
היא ציינה כי המעבר לגוונים חמים וטבעיים הוא לא מקרי. "אחרי שנים של אפור, לבן ושחור, אנשים רוצים קצת להרגיש. חמרה, טרקוטה, חול - אלה צבעים שיש בהם עומק, אבל גם רכות. הם עושים טוב בעין, אבל גם בראש".
"היופי בעיצוב המדברי הוא שהוא לא מנסה להרשים אותך תוך שנייה", אמרה והוסיפה כי עיצוב מדברי "נבנה לאט - דרך טקסטורות, חומרים, שכבות. טיח, עץ, אבן - כל דבר מוסיף עוד קצת עניין, בלי ליצור עומס".
ומה לגבי מינימליזם? "זה לא המינימליזם הקר שראינו בעבר", היא הבהירה. "זה מינימליזם שיש בו חום. פחות חפצים, יותר מחשבה. פחות 'תראו אותי', יותר 'תרגישו אותי'".
קזיוף גם ניפצה מיתוס נפוץ: "הרבה חושבים שעיצוב מדברי שייך רק לבתים כפריים, אבל זה ממש לא המצב. אפשר לקחת את אותם גוונים ולהכניס אותם גם לדירה עירונית לגמרי - וזה עובד מצוין".
היא הוסיפה שעיצוב בגווני חום ואדמה "גם מאוד פרקטי". לדבריה, "אלה צבעים שלא נמאסים מהר, שלא מתלכלכים מכל דבר קטן, ושאפשר לחיות איתם בלי להיות כל הזמן במתח".
אז למה דווקא עכשיו כולם מתאהבים בצבעים האלה? "כי אנחנו עייפים", מעצבת הפנים אמרה בפשטות. "עייפים מעומס, מצבעים חזקים, מטרנדים מתחלפים. אנחנו רוצים משהו שמרגיש יציב, טבעי, אמיתי", הוסיפה.
היא סיכמה עם אמירה חד משמעית: "אם פעם המדבר היה משהו שרצינו לברוח ממנו - היום הוא בדיוק המקום שאנחנו רוצים לחזור אליו. רק עם ספה נוחה באמצע".