נשמה של ברבורית: כך הורחב בית בקיבוץ לשתי משפחות שהתאחדו

הפרויקט: שיפוץ בית פרטי
דיירים: 8 (זוג+ 6 ילדים) .
שטח/מס' חדרים: 150 מ"ר 7 חדרים
עיצוב פנים: ברבורית- בר בן ישי
אדריכלות: יעל ניב
צלם: איתי בנית

זוג שהחל יחד פרק חדש בחיים והחליט לאחד שתי משפחות עם 6 ילדים לבית משותף, נעים, עוטף ומעוצב בקיבוץ. הצורך לתכנן וליצור חלל משותף שיהווה בית עבור שתי משפחות. כנגד עיניי עמדה מטרה אחת עיקרית והיא לתת מענה לצרכים של כל דיירי הבית, להכיל, להקשיב, תוך גמישות ושאיפה לעצב חלל נעים שעוטף ומכיל המון האהבה.

"היה רגע שבו תהיתי, איך כל כך הרבה לבבות, כל כך הרבה קולות, סיפורים וגילים שונים, יהפכו להיות משפחה אחת? בחלל אחד? כיצד נותנים לכל אחד מרחב אישי ומקום שיתאים בדיוק לאישיות שלו. אבל כמו פאזל, לאט לאט, החלקים מצאו את מקומם.כל חדר קיבל משמעות. לכל צורך נמצא פתרון. הבית התחיל להתגבש למקום שבו וכל אחד קיבל את הפינה שחלם עליה," מספרת ברבורית מעצבת הפנים שהובילה את הפרוייקט במקצועיות מסירות והמון יצירתיות.

המרחב הציבורי בבית - הסלון, המטבח ופינת האוכל אלו חללים מרכזיים מלאים בתנועה יום יומית. מלאים בריחות, באנשים, בחוויות משותפות. רגע של ארוחה משפחתית או ערב סרט, קפה בבוקר או שיחה לילית. הם עוצבו מתוך רצון לאפשר חיים משותפים בלי להרגיש עמוס. הסלון פתוח ומואר, עם ספה רחבה ונינוחה שעוטפת את הקיר המרכזי, עטופה בטקסטיל רך ובכריות בגוונים חמימים וטבעיים. שולחן קפה מעץ בגימור טבעי מונח על שטיח בהיר בטקסטורה עדינה, ויחד הם יוצרים אזור מגורים שמרגיש כמו חיבוק.

המטבח ממשיך את אותה שפה רגועה - קווים נקיים, צבעוניות מונוכרומטית עם נגיעות של עץ, והרבה אחסון סגור שמאפשר שקט בעין. פינת האוכל, עם שולחן עץ רך וגופי תאורה בגוון ניוד, תוכננה כך שתוכל לגדול או לקטון בהתאם לצורך. אלה חללים שמזמינים את המשפחה להיות בהם - לבשל, לשבת, לארח, לנשום - בלי שירגישו שהם צריכים "להתאים את עצמם" למקום.

הדרישה של הלקוחות הייתה שלכל ילד תהיה סוף סוף את הפינה שלו - החדר הקבוע ללא נדידה של חדרים ופינות זמניות כמו שהיה עד היום. הסלון חייב להתאים להרבה אנשים יחד וכך פינת האוכל שאמורה לגדלו ולקטון על פי הצורך ולפי כמות הילדים. כיוון שיש הרבה נפשות בבית בו זמנית , היה לי חשוב לבחור בגישה בה אין עומס בחלל הציבורי, בחירת הצבעים והחומרים הייתה רכה ונעימה כזו שלא יוצרת עומס ויזואלי, השתמשתי בהרבה טקסטיל וחומרים טבעיים כדי ליצור חלל שקט גם פיזית. בסוויטת ההורים בחרתי בצבע כללי לכל החדר שיוצר תחושת ואקום, חדר שיכול לתת להם את השקט שכל כך נחוץ להם.

סוויטת ההורים עוצבה מתוך מחשבה על שקט עמוק. רגע של נחת בתוך חגיגה של חיים ותנועה מתמדת. בחרתי לצבוע את כל החדר בגוון אחד - רך, נעים, שעוטף את הקירות, הנגרות והפרטים הקטנים. התחושה היא של ואקום רגוע, חדר שלא מבקש תשומת לב - אלא משחרר ממנה. המיטה מרופדת בבדים טבעיים, עם שכבות של טקסטיל בגווני אבן, שמנת וחול. גוף התאורה משתלב בקו הקיר כמעט באופן בלתי מורגש. במקום עומס של פריטים, כל אלמנט מקבל מקום מדויק - ממוסגר, שקט, שלם. בצד השני של החדר - מערכת אחסון גדולה, שמתמזגת לתוך הקיר וממשיכה את תחושת השקט. גם כאן השפה נשמרת: שימוש בחומרים טבעיים, צבעוניות מאופקת, ותחושת חום שנכנסת פנימה מבלי לצעוק.

חדרי הרחצה התחלקו לחדר רחצה בנים וחדר רחצה לבנות, לשניהם בחרתי מאפייניים נשיים וגבריים בהתאמה אבל גם כאלה שיכולים לתת מענה לכל המינים גם בחלופה של חדרים בעתיד, החוכמה היא לייצר את התחושה שאת רוצה בעזרת חומרים וצבעים אבל גם לחשוב על העתיד ועל השתנות הצרכים.

"אני גאה שלקחתי חלק בתכנון הזה - לא רק כי הוא נראה טוב, אלא כי הוא הופך את החיים של האנשים שגרים בו לנעימים וטובים יותר. מאחורי כל קיר שנבנה - יש מחשבה על מישהו אמיתי שחי פה. ועל הדרך שבה הבית הזה הצליח לחבר בין אנשים ולתת מקום - לכל אחד, בדיוק כמו שהוא." מספרת ברבורית מעצבת הפרויקט.

• תאורה: לאמפ תאורה, חיים איבגי
• שטיחים: השטיח האדום
• טקסטיל: נולנד, באני בי
• אביזרים: טו אם , ברינג איט הום, מיקוש איורים
• שולחן סלון: ברינג איט הום
• שולחן אוכל: סימפלי ווד