אם בעבר לדיור מוגן הייתה אסוציאציה של מרחב אפרורי, עייף וגריאטרי עם תחושה של תקופת סוף החיים - היום הסיפור אחר לגמרי. המרחבים המעוצבים של הדיור המוגן נבנים מתוך מחשבה הוליסטית המכבדת את הפרט : עצמאות, סגנון חיים פעיל, וחיים קהילתיים עשירים. "השינוי בתפיסה חל לא רק בתודעה - הוא מתבטא גם באדריכלות ובשפה העיצובית, בסוג הדירות הקיימות, ובאופן שבו אנו פונים לקהל שלנו" מסבירה אדווה הראל, סמנכ"לית שיווק ושירות של רשת הדיור המוגן בית בלב מקבוצת מכבי, המפעילה שישה בתי דיור מוגן ברחבי הארץ.
"הדיור המוגן של היום מעניק מצד אחד פרטיות מוחלטת ושמירה על האינדיווידואליות של הפרט, ומצד שני המרחב הסביבתי הוא נגיש, פעיל, מגוון ומזמין לקהילתיות", מסבירה הראל. " כל דייר בוחר את הדירה שמתאימה לו, מעצב אותה לפי טעמו - זה הבית שלו, מקום עם הזהות האישית שלו. יחד עם זאת, כשהוא יוצא מהבית הוא פוגש עולם שלם ומעצים שמאפשר לו להמשיך את ההתפתחות שלו כבן אדם, לצד נוחות מירבית, אסתטיקה וקהילה - מסעדת שף, בית קפה עם בריסטה, בריכת שחייה וחדר כושר, לצד מרחבי תרבות ואומנות, בית קולנוע, ספרייה, מספרה - והכול לרווחת דיירי הבית. ההיצע של הבתים היום ברמות שונות מאפשר לדיירים לבחור את המקום שיתאים ביותר לאורח חייהם ויענה על הציפיות".
תוחלת החיים המתארכת בעשורים האחרונים לא רק משנה את המספרים - היא משנה את התודעה. כשאנשים יודעים שיש לפניהם עוד 20-30 שנה טובות, הם כבר לא מסתפקים במסגרת שתספק קורת גג וטיפול, והם גם לא תמיד רוצים להעביר את הזמן בבית. להפך - הם רוצים לחוות , ליצור, ולהמציא את עצמם מחדש,. לכן, יותר ויותר אנשים בוחרים בדיור מוגן לא כמקום להיפרד בו מהחיים, אלא כמקום להתחיל בו פרק חדש. זהו שלב שבו לראשונה יש זמן לחשוב על עצמך - בלי ילדים קטנים בבית, בלי קריירה שוחקת, ועם הרבה יותר מודעות למה שאני צריך.
בהתאמה, הגיל של הדיירים שפונים לדיור המוגן הולך ויורד -הם חזקים, עצמאיים, ורוצים לבחור את הדרך שבה ייראו השנים הבאות. "אנחנו כבר לא מדברים רק על "הגיל השלישי" - אלא גם על "הגיל הרביעי" מסבירה הראל, "אנשים שמגיעים היום לדיור מוגן הם אנשים פעילים ועצמאיים: חלקם עדיין עובדים, יוצאים מהבית מדי יום, משתתפים בחוגים, מתנדבים, נפגשים עם משפחה וחברים. יש אצלנו המשך טבעי של חיים עצמאיים, רק בתוך קהילה תומכת שמציעה גם שירותים רפואיים , ביטחון, חיי חברה ועשייה בלתי פוסקת. הקהילה מאפשרת להם להרגיש חלק ממשהו - בלי לוותר על העצמאות".
גם בזמני חירום - כמו במהלך מלחמת איראן - החיים בדיור המוגן כמעט ולא הופרעו.
"המשכנו לפעול מתוך מרחבים מוגנים, תוך שמירה על שגרה יומיומית ככל האפשר", מספרת הראל.
"זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל עבור הדיירים שלנו - זו הייתה עוגן של ממש. האפשרות להמשיך את שגרת החיים, גם כשהעולם בחוץ סוער, מעניקה תחושת ביטחון עמוקה, שקט נפשי, והפגת בדידות.
הם לא נאלצו להתמודד לבד עם אזעקות, עם חרדה, או עם ניתוק - הם היו עטופים בקהילה, עם צוות מקצועי, שירותים רפואיים זמינים 24/7, ותמיכה רגשית. זהו יתרון שקשה להפריז בחשיבותו - בכל גיל ובמיוחד בגיל שבו הוודאות, היציבות והתחושה שמישהו דואג לך - הם לא מותרות, אלא צורך אמיתי".
לצד השינויים הללו, וההבנה כי הצרכים הפיזיים והנפשיים של באי הדיור המוגן השתנו, התפתחה גם נקודת המבט השיווקית. כך למשל, רשת "בית בלב" עלתה השבוע עם קמפיין חדש תחת המסר - "בואו נדבר על הפיל שבחדר". "הפחדים סביב המעבר לדיור מוגן הם לא מיתוס - הם אמיתיים", אומרת הראל. "אנשים שואלים את עצמם - האם אני כבר זקן? מה זה אומר עלי ? הקמפיין שלנו דווקא לא מנסה לייפות את זה. יש התייחסות כנה לפחדים בגובה העיניים אך תוך שימת דגש על העצמה, בחירה וחיים משמעותיים ההתלבטות במעבר לדיור מוגן היא מובנת.,הדיירים שלנו הם אנשים חושבים, עצמאיים, שראו עולם. הם מחפשים קהילה, משמעות, ומקום שירגיש כמו בית - אבל גם ייתן להם להמשיך להיות מי שהם. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לשקף גם בקמפיין - אמת, בחירה, וחיים מלאים". הראל מוסיפה כי המתעניינים מוזמנים לחוות את חווית הבית לפני ההחלטה המשמעותית. "אנחנו אומרים: בואו נדבר על זה. בואו תגיעו, תראו, תחיו כאן שבוע, חודש, או אפילו רק לפגישה תתלבטו, תיפגשו עם הדיירים שלנו כי רק ככה אפשר באמת להבין - שדיור מוגן הוא ממש לא סוף הדרך, אלא התחלה חדשה".