המציאות שאנחנו חיים בה משתנה תדיר - מלחמות, משברים, שינויים בהרגלי העבודה, והבית שב ומוכיח את עצמו כעוגן. בתוך כל זה, חדר העבודה הביתי כבר מזמן הפך למרכיב חיוני בתכנון הבית - לא כמותרות, אלא כהכרח רגשי, מקצועי ותפקודי.
העבודה מהבית הפכה לשגרה: לא רק עבור מי שמועסק במודל היברידי, אלא גם עבור עצמאים, פרילנסרים, הורים שמאלתרים שגרת עבודה לצד ילדים - ולעיתים פשוט כמקום שקט להתכנסות, התנתקות או מיקוד בתוך המרחב המשפחתי.
"פינת עבודה כיום לא מתוכננת 'על הדרך'," אומרת נירית פרנקל ממשרד "פרנקל אדריכלות". "היא מתוכננת כמו כל חלל אחר בבית - עם הבנה עמוקה של הצרכים, השעות, האופי ואפילו הנפש של מי שישתמש בה. זה מקום שצריך לשדר רצינות אבל גם שייכות לבית. חיבור ואיזון בו זמנית."
התכנון משתנה בהתאם לצרכים: האם יש צורך בקשר עין עם בני הבית? האם העבודה נעשית בלילות ודורשת אקוסטיקה מחמירה? האם מדובר בעבודה יצירתית, טכנית, ניהולית? פינת העבודה יכולה להיות חדר סגור, פינה בתוך חלל ציבורי, גשר מעל קומה או קובייה מזכוכית - אך המשותף הוא שהיא מתפקדת, נוכחת, ונטועה בתוך השפה של הבית.
גם החומרים והצבעים משחקים תפקיד חשוב: במרבית הפרויקטים נעשה שימוש בגוונים רגועים ומעוגנים - ירוק מעושן, כחול כהה, עץ טבעי או שחור מט - כדי לשדר מקצועיות וריכוז. יחד עם זאת, פרנקל מקפידה לשלב גם חומרים חמים ומרככים - טקסטיל, תאורה חמימה, פרטי נגרות מותאמים, ואפילו אלמנטים דקורטיביים שמביאים את האישיות של המשתמש אל תוך החלל.
כך לדוגמה, חדר עבודה שתוכנן ללקוח שעובד עם חו"ל בשעות הלילה, הפך ל"קוביית זכוכית" מעוצבת עם נגרות בגוון תכלת, שילובי פליז, חיפוי עץ ובריקים אדמדמים. בפרויקט אחר, פינת עבודה מוקמה מעל קומת הכניסה, כאי קטן של שקט - מנותק אך לא מנותק מדי, כזה שמאפשר להיות לבד אבל לא להרגיש בודד.
ובמקרה אחר, חדר העבודה שובץ כחלק מסוויטת ההורים - ונתחם בפרופיל בלגי כהה ששומר על פרטיות, בידוד אקוסטי, ועדיין מקיים קשר עין עם יתר החללים. הכל נעשה מתוך הבנה שהעבודה לא מתרחשת בוואקום - אלא בתוך חיים שלמים, משתנים, שלעיתים גם רועשים או מורכבים.
בסופו של דבר, פינת העבודה היא היום לא רק מקום לעבוד בו - אלא מרחב שנותן תחושת שליטה בתוך מציאות שאין בה הרבה ודאות. היא נקודת שקט, סדר, מיקוד ואפילו ריפוי. כי גם כשבחוץ משתנה הכול, בפנים - חייב להיות מקום יציב.