- אדריכלות, תכנון ועיצוב: ינון בן דוד
- צילום: נמרוד לוי
"אני ילידת מצפה נטופה ומאוד מחוברת לצפון, לנוף ולנשימה שיש בו", מספרת אם המשפחה, שהחליטה יחד עם בן זוגה להישאר ביישוב ולהקים בו את בית הקבע שלהם. "אני אוהבת את הקהילה ההטרוגנית והמגוונת שאני מכירה מימי ילדותי, ולכן כשעלתה האפשרות לבנות את ביתנו בהרחבה ביישוב - החלטנו שזה המקום שלנו, עכשיו ובעתיד".
כמו הרבה סיפורים, גם הסיפור הזה מתחיל בצניעות ובאהבה לטבע. זוג צעיר - היא ילידת המקום, הוא מקיבוץ בדרום הארץ - גר במשך שש שנים בקרוון זמני, שכל שטחו 45 מ"ר בלבד. רומנטי ככל שזה יישמע, החליטו השניים שהגיע הזמן להכות שורש - תרתי משמע - ולעבור לבית קבע. "גם בתכנון וגם בעיצוב היה לנו חשוב שהבית יהיה חמים, משפחתי, נעים, אבל גם פתוח, מלא אור ונטוע בטבע. לא עוד קופסה, אלא מקום שיחיה טוב עם מי שבתוכו ומה שמסביבו".
מה שהיה חשוב לבני המשפחה לא היה רק גודל או נוחות, אלא תחושת שייכות. "רצינו בית שייטמע בנוף, שלא ירגיש זר, שיחיה עם הטבע ויחבק אותו", אומרת בעלת הבית. "בחרנו בינון בן דוד, אדריכל שהסגנון שלו פשוט מדבר באותה שפה שלנו - נקי, מחובר לסביבה ואמיתי, ומהפגישה הראשונה - הכול היסטוריה".
"מכיוון שהרצון של המשפחה היה לבנות בית ארץ ישראלי שורשי וצנוע שמתחבר לקרקע ולאדמה, ושבחומריות שלו יעבוד עם הסביבה והנוף - החיבור ההדוק של האדריכלות למגרש, לטבע ולנוף היה הדבר החזק ביותר בתכנון שלי", מסביר ינון בן דוד, בעל משרד לאדריכלות, תכנון ועיצוב. "במקרה של המשפחה הזו - כבר מהרגע הראשון היה ברור שהבית צריך להתמזג עם השטח והנוף, לא כרקע אלא כחלק בלתי נפרד מהחיים ומהתחושות הפנימיות של הדיירים".
למרבה המזל, המגרש יושב עם הפנים אל הנוף הפתוח על מדרון ההר בקצה השכונה. מדרון שממנו נפתח מבט דרמטי לנוף גלילי עוצר נשימה. בן דוד החליט לנצל את היתרון: "המרכיב החזק בתכנון הוא החיבור וההעמדה של הבית על המגרש, במטרה להשתלב עם הטבע ולמקסם את הטוב שמגיע ממנו, כך שיתמזג איתו בהרמוניה מופלאה, ושמכל פינה בבית אפשר יהיה להשקיף אל אופק עוצר נשימה של גבעות והרים מלאי חורש טבעי".
המגרש המשופע, שהרחוב עובר בקומת הכניסה - שהיא החלק העליון - קבע מראש את הסכמה התכנונית. הנוף נוכח מכל עבר בקומת הכניסה, וממשיך להיות נקודת המיקוד גם בקומה שמתחתיה. החלוקה לחללים ציבוריים ופרטיים, מיקומי הפונקציות, מוטיב הקשתות ובחירת החומרים - באו בשלב הבא, כמובן בהתייחס לפתחים, כיווני אוויר ואור.
בן דוד ביקש לחבר את הבית להר - פשוטו כמשמעו. "מכיוון שלבית יש למטה חצי קומת מרתף שמשתלבת בטופוגרפיה, תומכת את צלע ההר ופתוחה לכיוון הנוף - ניסינו לנהוג באחריות סביבתית ולשמור על הטבע ככל שיכולנו. כך, את האדמה שחפרנו העברנו אל הגינה במטרה לשמר את האופי הטבעי של הקרקע", מסביר בן דוד. "החלל הזה מכיל אזור מגורים עצמאי ושקט, שבו קליניקה של בעלת הבית - המיועדת לנשים הרות ונשים אחרי לידה - עם כניסה צדדית נפרדת שמאפשרת פרטיות מלאה".
"ינון קלט אותנו מיד", אומרת בעלת הבית. "הבנו שאנחנו מדברים באותו ראש ובאותה שפה. הוא ראה אותנו כמשפחה, והפליא לשלב בין כישרון יוצא דופן לבין הקשבה, פתיחות והתאמת התכנון אלינו ולמה שחשוב לנו. הוא ליווה אותנו בכל שלבי התכנון ועד לבחירת הרהיטים. הייתה למשל התלבטות משמעותית לגבי תקרת הבטון החשופה בפינת האוכל. ינון, שהציע את האפשרות תוך כדי בנייה, ניווט אותנו בזהירות עד שהחלטנו להשאיר אותה - והיום אנחנו לגמרי מאוהבים בפרט הזה".
"הבית משקף מרחב פתוח, פשוט, נקי ונעים, שמאפשר תחושת יחד כמשפחה וגם אין-ספור אפשרויות לארח. עד היום, אנחנו לא מתרגלים ומתרגשים מהממלכה הקטנה שלנו. כך למשל, אנחנו מאוד אוהבים את מרחב חדר השינה שלנו עם החלון המקושת שמייצר חיבור מיוחד לעצמנו ולטבע. הבית גם פרקטי וחי, ובו בזמן יפהפה ומשרה בדיוק את האווירה שחיפשנו".
הבית, ששטחו 180 מ"ר, מתאפיין בשפה אדריכלית שורשית ופשוטה. שני גושי הבית - הציבורי והפרטי - ניכרים כבר בחזית, ומתחברים במבואה החיצונית המחופה אבן מקומית. השפה הזו ממשיכה גם פנימה, בקירות האבן המחוספסים, בטיח המינרלי שמשרה תחושת חום טבעית, ובריצוף גרניט-פורצלן דמוי אבן טבעית בארבעה גדלים משתנים ובגוונים טבעיים. החללים הציבוריים מאופיינים בשפע פתחים גדולים הפונים לדרום - מכניסים אור טבעי ומאפשרים זרימת אוויר מיטבית.
"פתיחת דלת עץ מאסיבית מובילה למבואה פנימית, שממנה כבר נשקף הנוף של הגינה הקרובה וההר הרחוק", אומר בן דוד. "הפתחים הרבים בבית פונים לדרום - אור, שמש גבוהה, אפשרות ליצירת צל, ומרפסת וגינה גדולה שמטשטשות את הגבול בין פנים לחוץ. גם בגינה כל פרט מחובר לחזון הכולל של הבית".
"היה לנו חשוב שלא תהיה טלוויזיה במרחב המרכזי", משתפת בעלת הבית. "רצינו תחושת משפחתיות וחמימות - יותר שיחה ומשחק, פחות מסכים. גם הדרישה להרבה חלונות ואור טבעי הייתה חלק בלתי נפרד מהתכנון".
אחד האלמנטים הבולטים בסלון הוא קיר האבן, שנראה כאילו המעטפת החיצונית חודרת פנימה - ויוצר פוקוס עיצובי מרשים לצד ספריית עץ. תקרת עץ משופעת מוסיפה חמימות לחלל. בצמוד לסלון - פינת אוכל עם תקרת בטון שטוחה וחשופה, ובהמשך - מטבח מעץ אלון טבעי, הפונה אל הרחוב כאילו לקבל את פני הבאים. בחיבור שבין הגג המשופע בסלון לגג השטוח בפינת האוכל שובצו חלונות נוספים המכניסים אור רך.
באזור הפרטי, חדרי השינה בנויים תחת גג משופע ומחופים בטיח מינרלי נושם. חדר ההורים - במיקום דומה לסלון מבחינת ההפניה לנוף - כולל חלון ספסל מקושת שממסגר את המראה החלומי של החורש הגלילי.
"גם בגינה השקענו מחשבה", מספרת בעלת הבית. "בין היתר נבנו מדרגות אבן חיצוניות המובילות אל נקודת תצפית מרהיבה - סוכת גפנים שמחזירה את תחושת ה'זולה' של פעם ומאפשרת מבט אל האופק".
המשפחה עברה לבית שנתיים לפני המלחמה. "זה אולי נשמע מוזר, אבל דווקא המלחמה חיזקה לנו את התחושה שזה הבית שלנו", הם מספרים. "לבעלי היו הרבה ימי מילואים, והעובדה שהיה לנו ממ"ד בבית - משהו שלא היה קודם - עזרה מאוד, והרגשנו מוגנים".
"הבית הזה, שמשלב טבע, חומר ואור, ושבו האדריכלות לא נפרדת מהנוף אפילו לרגע - הוא בדיוק המרחב שחלמנו עליו", מסכמת האם. "יש בו הכול - חמימות, פתיחות, יופי ותחושת משפחתיות נהדרת. זה מקום שחי איתנו ועם הנוף - וכולי תקווה שנמשיך להגשים את עצמנו בתוכו עד אינסוף".