כשהקירות מחייכים: המכללה שהפכה למרחב מרפא

בעולם שבו עיצוב פנים נתפס פעמים רבות כעניין אסתטי בלבד, ישנם מקומות שמוכיחים אחרת: שהמרחב הפיזי יכול לרפא, להכיל ולייצר תקווה. כזה הוא החלל של עמותת המכללהּ, שהפכה במכוון ובמודע לא רק למקום לימוד - אלא למקום עם לב.

העמותה, הפועלת כבר תשע שנים לשיקום תעסוקתי וחברתי של נשים במצבי זנות ואלימות, מציעה לסטודנטיות הלומדות בה קורסים מקצועיים, ליווי אישי, תמיכה נפשית, קהילה חמה ואוהבת, מענה חירום ומסלול ליציאה לעצמאות כלכלית. עם השנים היא הפכה עבור מאות נשים לבית שני, אבל מה שהופך אותה לייחודית עוד יותר הוא האופן שבו נבנה ועוצב החלל הפיזי שלה - מתוך הבנה עמוקה שהמרחב עצמו הוא חלק מהטיפול.

"המכללהּ היא הרבה מעבר למוסד לימודים. זהו בית לנשים שחוו טראומות, אלימות, ניצול, והדרה - מקום שמאפשר להן להתחיל מסע של ריפוי, העצמה, ולמידה מקצועית. מהסיבה הזו לא ניגשתי לעיצוב שלה כמעצב מוסדות - אלא כמי שמבקש לבנות בית", מספר אדיר זקן, מעצב הפנים מסטודיו "פונקט", שליווה את פרויקט העיצוב של שני סניפי המכללה בתל אביב ובחיפה מתחילתו בהתנדבות מלאה. "המשימה הייתה ליצור מרחב בטוח ומרפא - מקום שאפשר גם ללמוד בו וגם לנשום מחדש."

וכך בדיוק זה נראה: דלתות הכניסה מובילות למבואות נעימים עם שטיחים, צמחים ירוקים ותאורה טבעית. הכיתות ויתרו על פרונטליות - ובמקום שורות של שולחנות, נבחר סלון ביתי וחמים שמזמין דיאלוג ושיתוף. הצבעוניות של החלל - פסטלים רכים, גוונים טבעיים של עץ, גוון ורדרד-אפרסקי מרגיע - נבחרה בקפידה במטרה לייצר תחושה של חמימות, התקרה נעשתה מעץ כדי לייצר תחושה של טבעיות, ותאורת התקרה נבחרה מתוך מחשבה להימנע מהבהקים מסחריים וליצור תחושת ביטחון.

אין בהמכללהּ פריט מיותר, ואין פינה מקרית. הספריות בסניף תל אביב, למשל, גדולות, נגישות, עמוסות בספרי פמיניזם ועיון -הפכו לכלי טיפולי בפני עצמו. הן לא רק מאגר להעשרת הידע מחוץ לשעות הלימודים, אלא גם פינה שאפשר "להיבלע" בה כשצריך רגע לבד.

בחדרי הטיפול שולבו כורסאות נוחות, צבעים חמים, מינימליזם שמרגיע ולא מכביד, ובידוד אקוסטי, ומעט מאוד פריטים שעלולים להסיח את הדעת או לעורר זיכרונות לא נעימים. "רצינו לשדר אמון", מסביר זקן, "לא לתקן את האישה שנכנסת לכאן - אלא להזמין אותה לפרוח".

המטבח - שהוא לב פועם של כל קהילה - עוצב כדי להעצים את הקרבה בין הסטודנטיות ולשדר תחושה של משפחתיות. יש בו שולחן אוכל גדול, המאפשר אכילה משותפת, שיחות ספונטניות ותחושת שייכות. גם כאן, העיצוב לא רק אסתטי - הוא חברתי.

ליבת העיצוב, אומר זקן, הייתה ההקשבה. "ישבנו עם איריס שטרן-לוי, מייסדת משותפת ומנכ"לית משותפת של העמותה, ושמענו ממנה על החוויות, הפחדים והצרכים של הנשים שמגיעות להמכללהּ. זה היה השלב הכי חשוב בתהליך - להבין לעומק למי אנחנו מעצבים את החלל הזה".

מתוך השיחות האלו נולדו פינות מנוחה שקטות, אך לא מבודדות. נבחרו וילונות שקופים למחצה, כדי להעניק פרטיות בלי לבודד. נוצרו אזורים אישיים בכיתות - מדף קטן, עציץ או מסר מעצים - שכל אישה תוכל להרגיש שהיא רלוונטית ושייכת. בנוסף, יש חופש תנועה, מקומות למנוחה ולמידה בקצב אישי. התחושה היא 'את לא לבד, אבל את גם לא תלויה באף אחד'.

הסניפים השונים - בתל אביב, שיורחב בתקופה הקרובה, ובחיפה - אולי נבדלים בגיאוגרפיה, אבל שומרים על קו עיצובי אחיד: צבעים פסטליים, חומרים טבעיים, תאורה חמימה, טקסטיל רך ונגיעות אישיות. השפה הזו לא נולדה ממגזיני עיצוב - אלא מתוך מקום שמאפשר לנשים שמגיעות לסניפים הללו להרגיש בבית. להרגיש שלא מדובר רק במקום בו הן לומדות מקצוע אלא גם מחזירות לעצמן אמון, קול ותחושת ערך.

בימים אלו, בעקבות משבר כלכלי עמוק והשלכות מלחמת חרבות ברזל, יוצאת העמותה בקמפיין חירום לגיוס המונים. מאות נשים שמבקשות ללמוד, לשקם ולחזור לחיים - נותרו ללא תמיכה בסיסית. כל תרומה לקמפיין "מאמינות בך", שמתחיל ב־19.5.25, תסייע לשמור על המקום הזה - כבית שמבין, מכיל ומרפא, ולסייע לאותן סטודנטיות להתחיל בחיים עצמאיים. העיצוב של המכללהּ אולי שקט, עדין ולא מתהדר אבל הוא התמצית שלה, והוא מספר סיפור ברור: כאן את לא עוד מישהי. את מישהי. כאן יש מקום בשבילך.