בצל האתגרים וההרס שהיו מנת חלקם של תושבי עוטף עזה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, נולד מיזם "קפה עוטף" - יוזמה חברתית שהוקמה במטרה להחזיר לתושבים את תחושת הבית והקהילה, תוך יצירת מקומות פרנסה ותמיכה רגשית. את המיזם ייסדו תמיר ברלקו ומיכל ציון, שהבינו כי עליהם להקים מקום שבו תושבי האזור יוכלו למצוא מקום לפתח עסקים, להתחבר מחדש ולמצוא משמעות לאחר התקופה הקשה.
הסניפים של קפה עוטף מנוהלים על ידי תושבי העוטף עצמם וכל סניף נושא את שמו של היישוב ממנו הגיעו המפעילים, מה שמעצים את תחושת השייכות והחיבור המקומי. כיום, המיזם מציע סניפים ברחבי הארץ, ביניהם: "קפה עוטף - נתיב העשרה", שנפתח כפופ-אפ בתל אביב (ומאז נסגר), "קפה עוטף - רעים" ברחוב וולפסון 54 בתל אביב, וסניף חדש בצפון, "קפה עוטף - אצבע הגליל".
לצד הסניפים הקבועים, המיזם החברתי גם מציע את פרויקט "קפה עוטף בדרכים" - שיתוף פעולה עם עמותת Restart לפצועי מלחמה, המאפשר להם להפעיל פודטראקים כחלק מתהליך השיקום והחזרה לשגרה. הפודטראקים, שמנוהלים על ידי הפצועים עצמם, מהווים פלטפורמה תעסוקתית ויזמות קולינרית.
ליאת אלון, אדריכלית ומעצבת עצמאית עם ניסיון של 23 שנה, עומדת מאחורי עיצוב הסניפים של "קפה עוטף". בין הפרויקטים המובילים שתכננה - הספא התאילנדי במלון הילטון בתל אביב, את מסעדת הבשרים במתחם האצטדיון של פתח תקווה, ויותר מ-20 ספריות ציבוריות. לדבריה, המיזם החברתי של "קפה עוטף" הוא אחד מהפרויקטים שקרובים במיוחד לליבה.
מהם האתגרים המרכזיים בעיצוב הסניפים?
"הפנייה אליי לעצב את סניפי קפה עוטף הגיעה בתקופה לא פשוטה, עם תחילת המלחמה. לא היה לי ספק שזו הזדמנות להתגייס ולעזור, אבל האתגרים היו רבים. העיצוב עצמו, במיוחד בתקופה כזו, דרש גמישות רבה וחשיבה יצירתית.
"האתגר הראשון היה התקציב - כל סניף תוכנן עם משאבים מוגבלים, מה שאילץ אותנו לעבוד עם חומרי גלם קיימים, תרומות ופריטים יד שנייה. היה צורך לחשוב איך לקחת את החומרים האלה ולהתאים אותם בצורה שתשמור על האווירה החמימה והמקצועית של בית קפה. זה היה אתגר אמיתי - למקסם את מה שיש כדי ליצור מקום מזמין בלי לפגוע בתפקודיות.
"מעבר לזה, כל סניף היה ייחודי, כך שהיו כל פעם אתגרים חדשים, תלוי במבנה, במיקום ובקהילה המקומית. לדוגמה, בסניף "קפה עוטף - אצבע הגליל", בראש פינה, התמודדנו עם המקום שהיה ג'ימבורי בעבר והפכנו אותו לבית קפה - זה דרש הרבה מחשבה ותכנון. לכל מקום הייתה את ההתאמה הספציפית שלו, כדי שהעיצוב לא יהיה רק יפה, אלא גם פונקציונלי ויעיל".
איך השפיע הסיפור האנושי של כל קפה עוטף על עיצוב הסניפים?
"הסיפור האנושי היה אחד המרכיבים המרכזיים בעיצוב של כל סניף. כל סניף בקפה עוטף נושא סיפור אישי, קהילתי ומרגש, וזה היה חשוב לי לשלב את זה בצורה רגישה ומכבדת. העיצוב לא היה מכוון רק אסתטיקה, אלא כלל גם את תחושת הקהילה והחיבור האנושי. בחרנו להציג תמונות, איורים, וטקסטים אישיים במקומות בולטים, כדי שברגע שהלקוחות נכנסים למקום, הם יחוו את הסיפור האנושי שעומד מאחוריו. כל פרט בעיצוב שיקף את הרגישות והחיבור לסיפור שמאחורי המקום.
"היה לי חשוב גם ליצור מקום שמרגיש נעים ופתוח. כל סניף תוכנן לא רק כבית קפה, אלא גם כמקום שבו הסיפור האנושי ישפיע על כל חווית הביקור. למשל, בסניף רעים היה את הדגש על יצירת מקום מזמין שמאפשר ללקוחות לשבת ולהרגיש חלק מקהילה, והוספנו שם את הסלון למטה כדי לארח אירועים אינטימיים, עם שולחן אבירים במרכז שיאפשר את חוויית האיחוד והגיבוש. הסיפור האנושי של כל סניף ניכר בכל פרט בעיצוב, והקהילות שהתאגדו סביב המיזם היו חלק בלתי נפרד מהתהליך, והשפיעו רבות על העיצוב עצמו".
נפתח גם סניף חדש בצפון, ספרי על התאגרים בסניף החדש?
"העבודה על הסניף בצפון הייתה מאתגרת במיוחד, שכן היא התבצעה בשיא המלחמה, בזמן שבו כל נסיעה לסניף הייתה מלווה באי ודאות ובחשש. כל פעם שהגענו למקום, זה היה תחת איום טילים, אבל האמנו שזה פרויקט חשוב ושהעתיד יביא עמו שקט.
"היה לנו חשוב להקים במקום בית קפה שיתפקד לא רק כמקום מפגש, אלא גם שיספר סיפור. רצינו לתת למפונים ולחקלאים שסבלו תחת אש, אך בחרו להישאר ולעבוד את אדמתם, מקום שיכבד אותם ויספר את סיפורם. הבחירה במיקום בצפון הארץ באה מהרצון לתת לאנשים אלו במה מכבדת, מקום שיחבר את העבר לעתיד.
"הפנים של הסניף, החל מהעיצוב ועד לתכנון המרחבים, מבטאים את סיפור התושבים - את האדמה של החקלאים, את הקשיים שעברו, ואת האמונה שהתמדה ותחושת שייכות יגברו על כל מכשול. חשבנו על כל פרט כדי להבטיח שכל אחד שיגיע לשם ירגיש את משמעות המקום, גם בעיצומם של הזמנים הקשים ביותר."
האם יש שפה עיצובית משותפת לכל הסניפים?
"בניגוד לרשתות מסחריות שבהן כל סניף מעוצב לפי תבנית אחידה ומנוסחת מראש, ב"קפה עוטף" היינו צריכים להתאים את העיצוב לכל מבנה קיים, כך שכל סניף שומר על ייחודיותו בהתאם למיקומו ולסיפור האישי שלו. עם זאת, ישנם כמה אלמנטים עיצוביים שחוזרים בכל הסניפים, כך שניתן לזהות את האופי המיוחד של הרשת. אחד מהם הוא הבר הלבן הגדול, שמופיע בסניפים של רעים ובראש פינה, ומוסיף תחושת פתיחות ומרחב. בנוסף, בכל סניף ישנה שרשרת תאורה הממוקמת מעל הבר, שמוסיפה לאווירה החמימה והביתית, ומשרה אווירה נינוחה ונעימה. העיצוב גם כולל דלפקים שממוקמים לאורך החלונות הפונים החוצה, דבר המאפשר לאור טבעי לחדור פנימה ומחבר את הפנים עם הסביבה החיצונית.
"בכל סניף ישנו גם אי מרכזי בחנות, שהוא לא רק אלמנט עיצובי, אלא גם פונקציונלי, עליו מוצגת המרצ'נדייז של הרשת ומוצרים נוספים. האי הופך לליבת המקום, והוא מעניק למקום תחושת קהילה ומפגש. מבחינת הצבעים, השפה העיצובית נשארת עקבית עם פלטת צבעים שחוזרת על עצמה: כחול, אדום וקרם בלוגו, לצד גוונים טבעיים של עץ, לבן ואפור בעיצוב הכללי. שילוב הצבעים הזה יוצר תחושה של חום וארציות, ומחבר בין העיצוב המודרני לבין התחושות של בית וחום אנושי. כל האלמנטים הללו יחד יוצרים שפה עיצובית עקבית שמחברת בין כל הסניפים, ובו בזמן שומרת על האופי הייחודי של כל סניף והמקום שבו הוא ממוקם."
איך העבודה מול קהילות השכול והמפונים?
"מעבר לעיצוב, מדובר באנשים עם עוצמות אדירות. העבודה המשותפת איתם לא רק מאפשרת להם להמשיך בעשייה בונה, אלא גם נותנת להם את האפשרות להיאחז במשהו חיובי ומרפא בתוך מציאות קשה. עבורם, המיזם לא מהווה רק מקור פרנסה, אלא גם דרך להמשיך להתמודד עם האובדן והמציאות הקשה, להסיח את הדעת וליצור סביבה תומכת ועוטפת. למרות התנאים המורכבים, שהיו לא פעם גם פיזיים ומנטליים, האנשים הללו הביאו עימם אנרגיה מדהימה והשקיעו מכל הלב.
"אני הגעתי לשם כדי להרים אותם, ובפועל הם אלה שהרימו אותי. עמדתי מול אנשים אמיצים שממש לא נתנו למצב לעצור אותם. הם לא רק השקיעו בפרויקט הזה - הם נתנו לו את הלב שלהם. כל פגישה איתם הייתה עבורי חוויה מעצימה, ממש כמו שיעור בכוח רצון. גם תחת התנאים הקשים ביותר, הם לא הרפו מהעשייה".
מה את מרגישה כלפי הפרויקט הזה?
"אני מרגישה גאווה עצומה על הזכות להיות חלק בפרויקט הזה. מבחינתי, מדובר במשהו הרבה יותר מעיצוב - זהו מיזם שמשלב קהילה, זיכרון, שיקום ועשייה למען עתיד טוב יותר. כל חלק בפרויקט הזה מבוצע מתוך תחושת שליחות ותשוקה ליצור משהו שיש לו לא רק ערך מיידי, אלא גם השפעה ארוכת טווח. כל סניף הוא סמל של עמידות, חוסן קהילתי וריפוי, ואני גאה לדעת שהייתי חלק ממנו".