ביום העצמאות הקרוב, אנו עוצרים לרגע כדי להרהר במסע הארוך והמאתגר שעברה האדריכלות הישראלית - מסע שמלווה את החברה הישראלית מראשית ימיה ועד היום. כאדריכלים במשרד "עדה כרמי-מלמד", אנו חשים אחריות כפולה: גם להמשיך את המסורת המיוחדת שהתפתחה כאן, וגם להצעיד אותה קדימה, לעבר אופקים חדשים.
האדריכלות הישראלית, בדומה לחברה הישראלית עצמה, בנויה משכבות רבות של השפעות: עולים מארצות שונות הביאו עמם סגנונות ורעיונות, ואדריכלים נחשפו למגמות עולמיות שהתאימו למקום ולאקלים. לאורך השנים, ניסינו ליצור שפה אדריכלית מקומית - אך מציאות החיים כאן יצרה תמהיל אקלקטי ומורכב, המשתנה עם כל עשור.
בתחילת המאה העשרים, שילבנו בין אר-דקו לבין מוטיבים מזרחיים ויצרנו את הסגנון האקלקטי. אחר כך הגיעו אדריכלי הבאוהאוס, שהביאו את הסגנון הבינלאומי הפשוט והפונקציונלי, שהתאים לרוח החלוצית והסוציאליסטית של היישוב היהודי המתהווה. עם קום המדינה, נבנו שיכונים אחידים ומתועשים, ולאחר מלחמת ששת הימים החלה מגמת ראוותנות שהשפיעה גם על הסביבה הבנויה.
האדריכלות בארץ לא התפתחה בצורה ליניארית, אלא התאימה את עצמה לתנאי המקום: למשל, הבאוהאוס הגרמני הפך כאן לסגנון עם מרפסות גדולות, גגות שטוחים ופתחים מוצלים - הכל בהתאם לאקלים החם של המזרח התיכון. בכל תקופה, נעשה מאמץ לגבש שפה מקומית, לעיתים מתוך טעויות שמהן למדו האדריכלים לדייק ולהתאים את הבנייה לרוח הזמן והמקום.
במשרד שלנו אנו שואפים לתכנן אדריכלות השואבת השראה מהשורשים הים-תיכוניים - חצרות פנימיות, שימוש מושכל באור טבעי, קירות עבים מבודדים - ומתרגמים אותם לשפה מודרנית, מדויקת, לא נוסטלגית.
הפרויקטים שלנו, כמו המרכז האקדמי בבית ברל, בית החולים השיקומי עדי נגב או בניין מועצת נאות חובב, מבטאים את התפיסה הזו: שילוב של חומריות טבעית - אבן, בטון ועץ - עם עיצוב עכשווי המותאם לאור הבוהק ולאקלים הדרומי.
אנו מאמינים באדריכלות שיש לה אחריות חברתית: לא בניינים סמליים מנותקים מהקשר, אלא מרחבים אמיתיים שמשרתים אנשים, קהילות וסביבה. לכן אנו מתכננים תוך מחשבה עמוקה על קנה מידה אנושי, קשר בין פנים לחוץ, ותחושת שייכות למקום.
אדריכלות ישראלית עכשווית אינה רק חדשנות טכנולוגית - היא גם שמירה על ערכים של פשטות, הקשבה למקום, והבנת הקשר התרבותי. ביום העצמאות הזה, אנו גאים להיות חלק מהדרך: לבנות מרחבים שמשקפים את הזהות הישראלית במיטבה - חכמה, צנועה, וקשובה.
הכותב הוא שותף במשרד עדה כרמי-מלמד אדריכלים