ביום רביעי הקרוב תיפתח באוניברסיטת בר-אילן תערוכה המתעדת את זיכרונותיהם הייחודיים של בני הדור השני לשואה באמצעות תרפיה באומנות. את הפרויקט המרגש יזמו פרופ' זהבית גרוס, דיקנית הפקולטה לחינוך וראש מרכז סל ון גלדר לחקר ספרות השואה והוראתה, יחד עם ד"ר אילנה לח ופרופ' עינת מיטשל מהתוכנית לתרפיה באומנות במחלקה לאמנות באוניברסיטה.
אחת השאלות הבוערות בעידן הפוסט-טראומתי הנוכחי של ישראל - לאחר המלחמה הקשה ב־7 באוקטובר - היא כיצד מתמודדים עם טראומה קולקטיבית, וכיצד מנציחים את הזיכרונות של מי שחוו אותה בעקיפין אך בעוצמה רבה. פרופ' גרוס מסבירה כי הדור השני לשואה הוא מעין "מעשנים פסיביים של טראומה", אשר חיו במחיצת הוריהם - ניצולי השואה - וספגו את השבר באופן עמוק ומתמשך. לדבריה, "יש מקום ללמוד מהתמודדותם של בני הדור השני כדי להבין כיצד להתמודד עם פוסט טראומה גם בהקשרים עכשוויים כמו השבים מהשבי ונפגעי טראומת הנובה".
במסגרת התערוכה רואיינו אחד עשר בני ובנות הדור השני - כולם חברי סגל מהאוניברסיטה - בידי סטודנטיות בתוכנית לתרפיה באומנות חזותית. מתוך הריאיונות, יצרו הסטודנטיות עבודות אמנות אישיות ומרגשות המשקפות את הזיכרונות והתחושות שעלו. כל יצירה נושאת כותרת שהיא משפט שנאמר בריאיון, ושימש השראה ליצירה. בתהליך היצירתי נוצר שיח רב-שכבתי בין הדור השני לבין הדור הצעיר, ושימור הזיכרון הפך לחוויה משותפת של עיבוד, כאב, חמלה וגאווה.
"מדובר בחוויה אנושית מטלטלת שגרמה למרואיינים לבכות, לשחזר, להתאבל - אך גם להתגאות בבחירה של הוריהם לשרוד ולחיות", מספרת פרופ' גרוס. "דרך הסיפור האישי והאמנות נוצר מרחב בטוח להבנה מחודשת של חוסן והתמודדות עם שבר".
מארגני התערוכה מדגישים כי מעבר להיותה מיצג חזותי מרגש, מדובר במודל חינוכי פורץ דרך להעברת זיכרון השואה - לא רק של הניצולים עצמם אלא גם של ילדיהם, שהפכו לשומרי הלהבה. "בקרוב, נצטרך כחברה להתמודד עם בני הדור השני של טראומות אחרות", אומרת גרוס, "כמו טראומת השבי או אירועי הנובה. מה שלמדנו מהדור השני לשואה עשוי להיות מפתח חיוני לעבודה חינוכית וטיפולית גם בעתיד הקרוב".
בהמשך תצא לאור מהתערוכה חוברת קטלוג דו-לשונית (עברית ואנגלית), הכוללת את העבודות לצד קטעים מהריאיונות. בכך תורמת התערוכה למאמץ המתמשך לתעד, לשמר ולהעביר הלאה את קולות הזיכרון - לא רק באמירה, אלא גם בחומר ובצבע, כחלק מתפיסה חינוכית חדשה של "זיכרון פעיל".
היצירה "להיות אחראית לחיים שלך" שוזרת קולאז' של זיכרון אישי ולאומי, מבעד לעיניה של דור שני לשואה. במרכזה דמות סבתא - המייצגת את מאבק ההישרדות שנטמע בגוף ובנפש, דרך אובססיית ההיגיינה שהצילה אותם בטרנסיסטריה עיר בה ניצלו ממוות איטי וכואב והחיפוש אחרי חתיכת לחם המסמל את התקווה שלא אבדה. העבודה מאזכרת את ברכת הכהנים ככוח מגונן, ומשלבת טלוויזיה כאיקון תרבותי המעביר מסר של גאולה ותקווה לדור ההמשך. מתוך כאב והשתקה לצד התמודדות עולה קריאה לאחריות, לחיים, ולשימור הסיפור והגאווה לגור במדינת ישראל!