איך מספרים את מה שכמעט בלתי ניתן לספר? איך מעבירים את הזיכרון, את הרגעים האנושיים הקטנים שהתרחשו בתוך מציאות בלתי נתפסת של רעב, מחלות, פחד ואובדן, מבלי לאבד את הרגש, ומבלי להותיר את העבר רק כעובדה היסטורית קרה?
לרגל 80 שנה לשחרור גטו טרזין, בית טרזין משיק שתי תערוכות יוצאות דופן שעושות בדיוק את זה: אחת באמצעות טכנולוגיה פורצת דרך ששואבת את הצופים אל תוך לב המציאות של הגטו, והשנייה באמצעות אמנות בת זמננו, שמעניקה חיים חדשים לעדויות שורדים ומחברת בין דורות, זיכרון ויצירה.
פנים רבות לו: מסע אימרסיבי לגטו טרזין
התערוכה "גטו טרזין - פנים רבות לו" בבית טרזין, היא תערוכה אימרסיבית שעוסקת בגטו טרזינשטט. חוויה מוזיאלית אינטראקטיבית, שמאפשרת למבקרים "לצעוד" בתוך סיפורי הגטו, להקשיב לקולות, לראות ולחוות ב-360 מעלות את החיים בגטו טרזין.
גטו טרזיינשטאט (טרזין בצ'כית) שתוכנן להכיל 7,000 איש אך בשיאו נדחסו לתוכו כ-60,000 אסירים, הפך עם השנים לסמל של טרגדיה, אך גם של רוח עיקשת. בתוך מציאות בלתי אפשרית של רעב, מחלות ומוות, התקיימו חיים: פעלו מעונות ילדים, בית חולים, ליגת כדורגל, תיאטרון מחתרתי, שיעורי אמנות, ורגעים של יצירה, חינוך ותקווה.
גטו טרזין נותר על כנו עד יום שחרורו במאי 1945 ע"י הצבא הסובייטי ועובדה זו הפכה אותו למסמך עדות חשוב מעין כמוהו. מתוך כ- 160,000 האסירים ששהו בטרזין במהלך השנים, מתו יותר מ- 33,000 בגטו עצמו מרעב ומחלות, כ- 88,000 נשלחו ממנו למחנות השמדה, מתוכם רק 4,136 שרדו.
בית טרזין הוקם לפני 50 שנה על ידי קבוצה של שורדי הגטו.
איש תקווה: עדות שפוגשת יצירה
מן ההווה אל העבר ובחזרה - התערוכה השנייה, "איש תקווה - אמן פוגש עדות" (אוצר: יוסי וסיד) , מציעה גישה אמנותית אך חודרת ללבו של הזיכרון. מדובר בפרויקט שיזמו היוצרים מאיה וגל רווה שמספרים: "אנחנו שנינו דור שלישי לשואה. הסבים שלנו שרדו לבדם ממשפחות ענפות שנותרו ללא זכר. בשנים האחרונות הם הרבו לספר ואנחנו הקשבנו... העדויות של שורדי השואה הן חלק בלתי נפרד, חשוב ומשמעותי מהעיסוק שלנו בזיכרון השואה, בפרט שהעדויות ממקור ראשון הולכות ומתמעטות ואיתם גם הסיפורים ושברי הזיכרונות."
במהלך חמש השנים האחרונות הם פגשו שורדי שואה, תיעדו את עדויותיהם והזמינו אמנים מתחומים שונים ליצור בהשראתם. התוצאה: גוף עבודות עוצמתי, אישי ומטלטל, הממחיש את כוחה של האמנות להפוך כאב לריפוי, ואת כוחה של תקווה לחצות דורות.
בתערוכה החדשה, המוקדשת לשורדי גטו טרזין, נחשפות עדויות חדשות - חלקן אף צולמו לאחר ה-7 באוקטובר - והן עובדו לעבודות אמנות, הפעם על ידי תלמידי מגמות אמנות מכל רחבי הארץ.
60 בני נוער בחנו את העדויות דרך פרשנות בעבודות מחול, תיאטרון ואמנות. כל יצירה מהווה גשר חי בין עבר להווה, בין כאב לאמונה, בין מציאות לפואטיקה.
שם התערוכה לקוח מתוך דבריו של גדעון לב, בן 91, אחד מהילדים ששרדו את הגטו שאומר בעדותו: :"אני מאמין בבני אדם, כי בני האדם יכולים לעשות את ההבדל. בני אדם יכולים להאמין, להציל, לעשות את העולם טוב יותר, גם היום גם במצב הקשה שלנו היום. אני איש תקווה, אני לא מוותר על התקווה כל עוד אני חי".
שתי התערוכות מהוות עוגן עמוק בתוך ההיסטוריה הישראלית והאישית. הן לא רק מציינות אירוע היסטורי - הן בוחרות לספר את הסיפור דרך עיניים חדשות, דרך חוויה שמצליחה להנגיש, להחיות ולהעביר הלאה את לפיד הזיכרון. בזמן שבו הולכים ומתמעטים העדים החיים לשואה, הפרויקטים האלו מוכיחים שלזיכרון יש גם עתיד - שהוא אינו רק תיעוד, אלא גם יצירה, חיבור בין-דורי, ואמונה בכוחה של האמנות להוות ככלי לשימור, להבנה ולהשראה".
בית טרזין, קיבוץ גבעת חיים איחוד' ימים א-ה 8:30-16:00| כרטיס כניסה: 35 שקל (15 לפנסיונרים)