שלום, עבור לינה אוטום ג'ק אגולון, הוא "גשם יורד על עצים ירוקים, קרני שמש חמימות על אדמה לחה". לקראת פתיחתה של הביאנלה האוטונומית לאמנות, שמציבה במרכזה את האפשרות של עשיית שלום בכלים אמנותיים, נפגשו ארבע המעצבות של פרוייקט 'היוָואט' לשיחה על שלום, אשר הניבה תהליך יצירה משותף.
המעצבות של 'היוָואט' הן לינה אוטום ג'ק אגולון, אכברת אברה, עדן גברה ומברהט גברמרים - כולן מבקשות מקלט אשר חיות, עובדות ומגדלות את ילדיהן בדרום תל אביב. באמצעות המומחיות שלהן בסריגת קרושה, הן יוצרות את הפרשנויות שלהן למושג 'שלום', הנטועות בזכרון של חיי היומיום, בחיבור לטבע המיטיב שסביבן ובדיאלוג התרבותי ביניהן. הן תופרות את העבודות האישיות זו לזו לכדי 'עמוד שלום' משותף, שצומח מהרצפה ומגיע עד התקרה, ובכך מתחברות למסורת ארוכת השנים של הייצוג הארכיטיפי של הקו האנכי המחבר בין שמים לארץ. נדמה כי העיסוק של בני האדם במוטיב הקו האנכי חוזר ומופיע לאורך דורות ותרבויות: הטוטם, האובליסק, העמוד, וגורד השחקים הם דוגמאות מוכרות לקו הנישא אל על, המוביל את המבט שלנו אל מה שנמצא מחוץ לטווח-היד שלנו, בעודנו עומדים על האדמה. הקו הזה, אולי, מסמל עבורנו את כמיהה האנושית אל הרוח והמופשט.
ובמקביל - האובייקט הסרוג, עשוי חוטי בד טריקו, מחזיר אותנו אל הסביבה הביתית. רבים מאיתנו נושאים זכרונות של שמיכה, סוודר או צעיף עשויי סריגת יד, או של קרובת משפחה יושבת בסלון הביתי וסורגת תוך כדי שיחה. כשאנו פוגשים את האסתטיקה הרכה של הסריגה באובייקט מעוצב, מוצג במסגרת של תערוכה, מתעוררים בנו הזכרון והגעגוע אל אותן חוויות ביתיות עוטפות של קירבה. עבור אמניות 'היוָואט', את פעולת הסריגה ניתן אולי לפרש כחלק מהנסיון שלהן לייצר תחושת בית בתוך מציאות ההגירה המאתגרת.
אך מעבר לרובד הסמלי, עצם השיחה, הסריגה והיצירה המשותפת הן עדות לחשיבותו ולעוצמתו של הדיאלוג היצירתי. כאשר לינה, אכברת, עדן ומברטה עובדות יחד, חולקות זו עם זו את הידע שלהן בסריגה, מעלות רעיונות וגם משתפות בחוויות היומיום שלהן, תהליך היצירה נשאר חי ופועם, מחובר לחיים עצמם.
הפרוייקט 'היוָואט' - חיים בשפה הטיגרינית - נולד מתוך האמונה בכוחם המעצים של הקראפט והאמנות. עם סגירתו של הקולקטיב הוותיק 'קוצ'ינטה', פנו היוצרות הבולטות של הקולקטיב - מבקשות מקלט מאפריקה - לדרך חדשה, להתנסוּת בחומרים חדשים ולשכלול השפה האמנותית הייחודית שלהן. הפרוייקט חוגג את מסען היצירתי ואת חוכמת הידיים והלב של נשים שהתגלו כאמניות ומעצבות נועזות. במשך 12 שנים פעל הקולקטיב 'קוצ'ינטה' כבית מקצועי עבור מאות נשים מבקשות מקלט, דאג לתעסוקן ולפרנסתן, ליווה אותן באתגרי הפליטוּת, איפשר את התפתחותן היצירתית והוכיח את איכות העבודה מול קהלים מגוונים. הקולקטיב פעל על המנעד שבין יצור בסדרת קטנות, קראפט ואמנות, מסלי הקרושה הצבעוניים, הבובות התפורות, התכשיטים (ואינספור מוצרים נוספים), ועד עבודות שהוצגו בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם.
תחת הכותרת 'לצד אותו הים', הביאנלה האוטונומית לאמנות מציגה יותר מ-40 אמניות ואמנים מהאזור הזה ומהעולם, חלק מהפרויקטים המוצגים הם היסטוריים וחלקם נוצרו במיוחד עבור הביאנלה. בדרכם השונה, האמנות והפעילויות הרבות מנסות לדמיין או להמציא מחדש את המושג שלום, שנעשה חלול או ריק מתוכן מוחשי. הביאנלה מביאה קולות של אמנים ואמניות, אוצרות ואנשי רוח רבים ומגוונים המאמינים בכוחה של האמנות ליצור מרחב משותף של פעולה. מקום שבו האמפתיה מתגברת על האיבה והאפשרות של חיים משותפים היא מקור תקווה. בעיצומה של תקופה קשה ומסוכסכת פנימה והחוצה, אנחנו רוצים להיזכר בלב האנושי המשותף שעליו אמנות אמונה. אנחנו שונים ואחרים, זרים זה לזה ולעצמנו, אבל אנחנו כולנו גם לצד אותו הים. הפרויקט הזה נועד להחזיר אותנו חזרה לקרקע, להכיר במציאות, במורכבות, העושר והיופי שבחיים אלה לצד אלה, תוך הכרה בפערים מהותיים, ולעיתים גם קונפליקטים - אך ללא אלימות.