הסרט "הברוטליסט", שזכה בחמישה פרסי "גלובוס הזהב", ארבעה פרסים בטקס האוסקר הבריטי ומועמד לעשרה פרסים בטקס האוסקר שייערך בחודש מרץ, מציג לנו בסיס מוצק ואמיתי לאדריכלות הברוטליסטית. הוא מציע מבט מעמיק על הזרם האדריכלי, שמייצג זרם עיצובי כולל שהפלך לאייקוני בתחילת המאה ה-20, ועדיין משפיע רבות על עיצוב המרחב הציבורי והפרטי בימינו.
מדובר על אפוס היסטורי מונומנטלי בבימויו של בריידי קורבט ובכיכובם של זוכה האוסקר אדריאן ברודי, פליסיטי ג'ונס וגיא פירס. הסרט מתאר את מסעו של האדריכל היהודי יליד הונגריה לסלו טו , שהיגר לארה"ב אחרי המלחמה ללא כל. בדרך מקרה הוא זוכה לנהל פרויקט אדריכלי אדיר שישנה את מהלך חייו ב-30 השנים הבאות. סרט מפעים ומסעיר, שבוחן מחדש את החלום האמריקאי והשיטה הקפיטליסטית מבעד לעיניו של ניצול שואה שבחר באמריקה על פני המדינה היהודית שהוקמה במקביל בארץ ישראל. דמותו של לסלו טו מתמודדת עם האתגרים, ההתנגדויות וההצלחות של הזרם האדריכלי דרך העלילה המופלאה.
הברוטליזם הוא זרם אדריכלי המוביל שימוש בחומרי גלם גולמיים כמו בטון חשוף, עם מבנים בעלי קווים גיאומטריים נועזים ומאסיביים, ופשטות מוחלטת בעיצוב. הברוטליזם נולד כתגובה למודרניזם, והאמנים והאדריכלים שעמדו מאחוריו ביקשו להדגיש את כנותם בעיצוב: שימוש בחומרי בניין גולמיים ולא מעובדים, שברו את הגבולות בין המהות לבין העיצוב החיצוני. בין אם מדובר בבנייני דירות, בניינים ציבוריים, מוזיאונים או מבני ממשלה, האדריכלות הברוטליסטית משדרגת את המרחב הפיזי ליצירה משמעותית שמדברת לא רק על פונקציונליות, אלא גם על היבטים פילוסופיים ותפיסות תרבותיות. בעוד שהתנועה הברוטליסטית נהנתה בתחילה מהכרה רחבה, לאורך השנים היא נתקלה בביקורת רבה על האסתטיקה הקשה שלה והחספוס שבבניה.
אדריכלים שצמחו מתוך האידיאולוגיה של הברוטליזם חיפשו דרכים לעצב מבנים שמשפיעים על הדינמיקה החברתית של הסביבה. השימוש בבטון חשוף, מייצר מראה "קשה" ובלתי מרוסן. ההעדפה לשימוש בחומר גולמי ומחוספס יוצרת תחושת ניכור, לא רק מבחינה אסתטית, אלא גם מבחינה חברתית. המבנים הברוטליסטיים, שבהם קיימת תחושת של "הכוח" של האדריכלות, לא תמיד מעודדים חיבור אישי או קשר רגשי עם סביבתם. הברוטליזם, עם הצורות הגיאומטריות החדות והחסרות פניות, עוסק בקונפליקט שבין הצורך של האדריכל ליצור מבנה עמיד ומעשי, לבין הרצון ליצור מרחב שיקלוט ויתמוך בקיום אנושי. המבנים הברוטליסטיים לעיתים מדגישים את ההבדלים בין האנשים שהיו אמורים להימצא בתוכם, ומתקיימת בהם תחושת בידוד, המובילה את הדמויות בחיים האמיתיים ליצור קשרים מרוחקים ולא אישיים.
האדריכלים הברוטליסטיים חיפשו דרכים לשלב את המבנים בתוך העיר מבלי להפריע לאורח החיים העירוני. במקרים רבים, נראית התמקדות במבני ציבור ומוסדות שתפקידם לא רק לענות על צרכים פרקטיים, אלא גם לעודד קשרים בין תושבי העיר. דוגמה לכך היא יצירת מרכזים קהילתיים שצמחו מתוך רעיונות של שיתוף ציבורי, וכן הצגת אדריכלות שתהיה נגישה לכלל האוכלוסייה. הפילוסופיה מאחורי האדריכלות הברוטליסטית מהווה את החיפוש אחר "הכנות". בתקופות קודמות האדריכלים ניסו להסתיר את חומרי הבניין וליצור מראה חלק, מעודן ומרומז.
מבנים כמו המרכז לאומניות בלונדון וההאנגר בצרפת מוצגים כיצירות אמנות מונומנטליות, ששואפות ליצור אפקט עוצמתי ונראה כלפי חוץ. המבנה של הפנטגון בארה"ב למשל מהווה סמל לברוטליזם החזק והמאיים, וגם את התנגדות הציבור למראה של המבנים הללו, שחשו כמנוגדים לאסתטיקה העירונית הרכה והמזמינה יותר. צופים במציאות התרבותית של אז, נראים פעמים רבות כמי שמתחו ביקורת על הקשיחות והעדר החום במבנים הברוטליסטיים, והשפעתם הייתה ניכרת גם בשיקולי עיצוב מאוחרים יותר.
ברוטליזם שואף להוות פתרון עיצובי שיתאים לצרכים של החברה הכללית ולא רק למעמד הסוציו-אקונומי העליון. הבנייה הציבורית והמאפיינים של המבנים - מאגרי בטון, מגדלים חסונים - שיקפו את הכוחות החברתיים והפוליטיים של התקופה בה נבנו. אדריכלות ברוטליסטית לא רק שימשה כפתרון למגוון בעיות של דיור ובנייה, אלא גם פעלה כאמצעי לשליטה פוליטית ולהצגת כוחות חברתיים שמאחוריה. ישנם מבנים שהיו נחשבים למהפכניים בזמנם, אך עם השנים נתפסים כפריטים ישנים ונכחדים. המתח בין החדש והישן, בין ערכים אדריכליים שהיו חדישים ונועזים אך כיום נתפסים כאחרים או לא נוחים, משתקף לאורך הסרט ומעלה שאלות על הדרך בה השפיע הברוטליזם על ההתפתחות של תחום האדריכלות בכלל.
הבעייתיות בניסיון להתאים את האדריכלות לצרכים החברתיים והמנטליים של האדם, מציגה את האדריכלות כעוזרת אך גם כמציבה אתגרים. הסרט מראה כיצד המבנים האלו שואפים לא רק להיות פונקציונליים, אלא גם ליצור מקום שבו אנשים ירגישו שייכות - תחושת קהילתיות שבאה לידי ביטוי במבנים עצמם. הסרט בוחן את האופן שבו האדריכלות הברוטליסטית נראית במציאות, ומבקש להציג את המורכבות שעומדת מאחוריי הזרם. ההתמקדות בסגנון מעורר עניין בקרב הצופים, שמגלים כיצד הוא מייצג לא רק עקרונות עיצוביים אלא גם רעיונות חברתיים ופוליטיים. דרך סיפורו של לסלו טו, הסרט מציע לנו להרהר כיצד השפיעו המבנים הללו על התפיסות החברתיות והחוויות האנושיות של המרחב הציבורי. השפעותיו האנטי-קפיטליסטיות של הברוטליזם, המאבק לביטוי אישי ומוסרי באמצעות אדריכלות, ובמיוחד את העמידה האיתנה של האדריכלים מול לחצים פוליטיים ותרבותיים נראים בסרט באופן ניכר. מדובר על הצהרה תרבותית שממשיכה לעורר דיונים וויכוחים ברחבי העולם על תפקידה של האדריכלות ביצירת סביבה אנושית, ובקביעת האסתטיקה של דורות רבים.
"הברוטליסט" מציע חוויה ויזואלית אינטנסיבית שמביאה את הצופה להבין את השפעת האדריכלות הברוטליסטית על החיים האנושיים. הסרט לא רק מציג את העקרונות האסתטיים של הסגנון, אלא גם חושף את ההתמודדות האנושית עם המרחבים שהוא יצר. ברוטליזם, מבחינת הסרט, הוא תנועה שמהדהדת הרבה יותר מסתם מבנים; היא דרך להסתכל על החברה, הזמן, והקיום האנושי מתוך זווית קשה אך גם בעלת עמידות ונוכחות. באופן כללי, הסרט "הברוטליסט" לא רק מציג את העיצובים עצמם, אלא גם מציב את השאלות הפילוסופיות והחברתיות שמאחורי כל החלטה עיצובית. הוא מציע תובנות על האופן שבו האדריכלות משפיעה על האנשים שנמצאים בתוכה, וכן את המורכבות שבצורת העיצוב הברוטליסטית- שמצד אחד יכולה לשדר תחושות של כוח, עמידות וניכור, אך גם יכולה להיתפס כמרחבים חמים ובני-קיימא.