וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"אם כל אחד יגיד 'שמישהו אחר יתגייס', בסוף לא יהיה מי שיתגייס"

לוחם החוד השיריונר ניר רובינסקי שירת 260 יום במילואים מנסה להפעיל מחדש את סטודיו הקעקועים שלו: "לקח זמן לחזור לצייר, אבל זה המקצוע שלי. משתדל תמיד לחשוב חיובי"

ניר רובינסקי מקעקע בסטודיו שלו. באדיבות המצולמים
ניר רובינסקי מקעקע בסטודיו שלו/באדיבות המצולמים

ניר רובינסקי 26, משרת כנגביסט לוחם חוד בגדוד חי"ר של חטיבת השיריון מה7.10 כיום עומד על מעל ל260 ימי מילואים, רובם עשה בבארי ובעזה. במקביל לכך, רובינסקי עצמאי בעל סטודיו לקעקועים בתל אביב, שהיה מושבת בכל הימים הללו.

מתי התחלת לבנות את העסק?

"היתה לי האופציה לחתום קבע בצבא בתור רס"פ בשיריון, והאופציה השניה להשתחרר ולעשות מה שבאמת רציתי הרבה זמן: לקעקע. ב-2020 לאחר שיחרורי מצה"ל, בדיוק לתוך משבר הקורונה, התחלתי התלמדות בסטודיו בתל אביב, לאחריה התחלתי לעשות את האמנות שלי, צברתי קהל לקוחות ובניתי את העסק".

ניר רובינסקי. באדיבות המצולמים
ניר רובינסקי/באדיבות המצולמים
שירבוטים במחברת מעזה של ניר רובינסקי. יחצ,
שירבוטים במחברת מעזה של ניר רובינסקי/יחצ

איפה עצרה אותך המלחמה?

"בשבת ה-7.10 הייתי אצל חברה שלי בבית, קמנו אל מטח הטילים והטירוף שהתחיל. לרוב מחכים לזימון מהצבא, אבל אני והמחלקה שלי לא חיכינו ופשוט נסענו לצאלים, עוד לפני שקראו לנו מבחינה רשמית. הקריאה קרתה יומיים אחרי. הבלאגן שקרה לא איפשר היערכות מסודרת. הגענו לעוטף עזה, נסעתי עם קצין מהגדוד ואנחנו רואים הרבה מכוניות נוסעות לכיוון צפונה. היתה תחושה קשה ומוזרה של קורה משהו לא רגיל. אנחנו נסענו לאיזור הסכנה ולא לאן שכולם ברחו. הכל היה בבלאגן, מלווה בלחץ, התרגשות, של משהו חדש שלא קרה בעבר. בתוך הכאוס, כל מי שהגיעו בגדודים לעוטף, אחרי השעות הראשונות של המתקפה, ידעו מה הם צריכים לעשות. היה 100% גיוס. היינו בעוטף מסביב ובקיבוצים שנטבחו בנחל עוז, בבארי, ראינו את השואה שקרתה שם, מחבלים ואזרחים מתים.

"היינו חודשיים לערך בעוטף עזה ולאחר מכן נכנסנו לדרום עזה (אחרי שגדודים אחרים סיימו לטהר את צפון הרצועה). אמרו לנו שאנחנו נכנסים עם האמרים, בסוף נכנסו רגלית. בעזה היו קיני צרעות של חמאס. בשניה שנכנסנו אמרו שמישהו מהגדוד שלנו נפצע. הלכנו די הרבה, בכניסה היו הרבה כוחות צה"ל וככל שהתקדמנו לתוך עזה, הכוחות הצטמצמו. נשארתי בעזה חודש, העדפתי מאשר לצאת ליציאה קצרה ואז לחזור, כשחברים שלי בפנים. אח"כ היו כמה סבבים בין ישראל לעזה. נחל עוז, בארי, מחוץ ובתוך רצועת עזה.

"מבחינת העסק, אני קובע תורים לקעקועים תקופות קדימה. אוקטובר - נובמבר 2023 היו מלאים לי ביומן. הודעתי ללקוחות שהתגייסתי למילואים ואני דוחה את כל התורים ואחזור לכולם כמה שיותר מהר, כשיתאפשר לי. יש הרבה לקוחות שהבינו וחיכו לי מעל חצי שנה כדי להתקעקע".

ניר רובינסקי בשירות המילואים כלוחם חוד. באדיבות המצולמים
ניר רובינסקי בשירות המילואים כלוחם חוד/באדיבות המצולמים
האחים הלוחמים מימין גיא וניר רובינסקי. באדיבות המצולמים
האחים הלוחמים מימין גיא וניר רובינסקי/באדיבות המצולמים

מה המצב הכלכלי היום של העסק? ואם המדינה עוזרת?

"אני מסתדר, בגלל שאני יודע להתנהל נכון כלכלית. המשכורות מהמילואים היו סבירות. זה לא משתווה למה שאני עושה וכמות השעות. במילואים 24/7 ובבית יש לי כמה ימים שאני מצייר סקיצות לקעקע ומקעקע. אישית לא ביקשתי עזרה מהמדינה. הצבא כן עזר מבחינת מענקים".

יש לך אח תאום שגם הוא לוחם. איך מקבלים את זה בבית ששניכם לא נמצאים ומסכנים את עצמכם?

"אחי התאום גיא משרת בהנדסה קרבית. אבא שלי הבין. אמא שלי ממש לא אהבה את הרעיון, לא רצתה ששנינו נתגייס. זה היה מאוד קשה וכולם דאגו. אבל אם כל אחד יגיד 'שמישהו אחר יתגייס', בסוף לא יהיה מי שיתגייס".

שירבוטים במחברת מעזה של ניר רובינסקי. יחצ,
שירבוטים במחברת מעזה של ניר רובינסקי/יחצ
THE END IS NEAR  - ציור של ניר רובינסקי. יחצ,
THE END IS NEAR - ציור של ניר רובינסקי/יחצ

מבחינה אמנותית, מה הסגנון שלך?

"אני בעיקר מצייר בצורה רגשית, עובד מהלב, יוצר דברים שאני מרגיש, גם במלחמה היתה לי מחברת בה ציירתי (בכל זאת אהבה שלי מגיל 10). אני בעיקר מקעקע עיצובים שלי, לפעמים יש ללקוחות בקשות מיוחדות לעיצוב מיוחד, אני לוקח השראה מהעיצוב ובונה להם עיצוב משלי. הסגנון שלי הוא אפל וצבעוני: אני מאוד אוהב לימונים, ציירתי לימון חתוך עם קורי דם ומישהי ביקשה לקעקע על הרגל; מוטיב שחוזר אצלי - לבבות עם אדג', הכי לא רומנטי, גם הלבבות על התפר האפל; ואני פתוח לעיצובים של לקוחות".

איך זה מרגיש לחזור?

"אני מאמין בלעשות את העבודה ולהמשיך. יש לי את השאיפות והמטרות שלי. כן לקח לי זמן לחזור לצייר וכן היה יותר קשה לצייר אחרי שאתה לא נוגע כמעט בציור. זה המקצוע שלי, אם אני לא מצייר, אני לא מתקדם. בהתחלה הכרחתי את עצמי לצייר ציורים קטנים, היו רגעים שממש לא היה לי כוח לזה, אבל המטרה שלי בסופו של דבר להיות הכי טוב ומנסה לא לתת לדברים לעצור אותי. ברור שהמחשבות על מה שקרה וקורה במלחמה, הן תמיד שם. אני משתדל תמיד לחשוב חיובי. מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה והמלחמה תסתיים".

  • עוד באותו נושא:
  • עיצוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully