על פי נתוני משרד הרווחה האוכלוסייה המבוגרת בישראל גדלה משמעותית מדי שנה וכפועל יוצא נדרש עבורה מענה זה או אחר: משירותי קהילה ועידוד ההשתלבות בה, פתרונות דיור ועוד. נכון לכתיבת שורות אלה רק 3% מקרב בני גילאי ה-75 ויותר בישראל בוחרים לעבור ולחיות בדיור מוגן אך ניכר כי הצורך והביקוש למתחמים הללו הולך ועולה ומסיבות רבות- באלה החדשים מקדמים היזמים והמתכננים אינטראקציות מסוגים שונים, לא רק ברמת ההפעלות והאטרקציות המוצעות אלא בראש ובראשונה על ידי תכנון אדריכלי המקדש עירוב שימושים ומעמיק הלכה למעשה את הקשר בין דיירי המתחם לסביבה ולקהילה בין אם בעזרת שטחי מסחר שוקקים ואינטגרליים הפתוחים לכלל הקהלים, מעונות סטודנטים שנבנים 'בילד אין', אודיטוריומים להצגות ולמופעים וכמובן פעילויות וחוגים שמתקיימים במתחם ופונים לקהל הרחב.
"בעוד שעד לא מזמן הפרויקטים הללו שימשו כמעין בועה סגורה ומנותקת מסביבתה, היום התפיסה השתנתה בתכלית והנטייה היא לתכנן אותם כרב-דוריים ופתוחים לרחוב. כך נשמרת האינטגרציה, והדיירים מצידם נותרים חלק בלתי נפרד מהקהילה", מסבירה איילה גל- אדריכלית עמיתה במשרד אדריכלים אורבך-הלוי האחראית מטעם המשרד על תחום הדיור המוגן. "בתוך כך, ניכר שהביקוש עולה וכך גם התחרות בין היזמים וההשקעה בכל מתחם. הדיירים מצידם תובעניים יותר והתמורה שהם דורשים ומקבלים היא בהתאם. מדובר ברווח כפול ומכופל לכל הנוגעים כולל בעלי העסקים שמתקיימים במתחם והופכים אותו לדינמי ותוסס. עם זאת, חלק מהשטחים הציבוריים אינם מיועדים למטרה ספציפית וככאלה הם ורסטיליים ורב-שימושיים כך שאותו חלל יכול לשמש כחדר ברידג', בית כנסת או חדר מחשבים".
בהתייחסה ליחידות הדיור בפרויקט מסבירה גל כי "בעבר גודל היחידות עמד בממוצע כ- 45 מ"ר, אך כיום הן גדלו משמעותית והממוצע עומד על כ- 60 מ"ר פר יחידה. לרוב אלו יחידות זוגיות בנות 3 חדרים שכוללות גם חדר עבודה וחדר אירוח ומשמרות אופציה עתידית לעזרה סיעודית. נכון יהיה לומר שליזמים קל יותר לשווק את הדירות המרווחות ועדיין האיזון בין הפרטי לציבורי הוא אקוטי לשמירת צביון חיים שוקק, לכן המתכננים נדרשים למצוא את הבאלנס כך שהדיירים ייהנו מדיור משודרג ובד בבד ימשיכו לפקוד ולבלות זמן בשטחים הציבורים".
גם לשיטתו של האדריכל בני אנקשטיין, שותף במשרד V5 אדריכלים, המגמה השולטת בפרויקטים הללו היא לערב שימושים ולשלב את הדיירים כחלק אינטגרלי בקהילה: "מחקרים מוכיחים שהאינטגרציה הזו היא חיובית ולכן הנטייה היא לתכנן מעין אזורים קהילתיים שהדיור המוגן הופך לחלק בלתי נפרד מהם. כך למשל בפרויקט עליו אמון המשרד בנס ציונה, שבו כחלק ממתחם הטיגארט- תחנת משטרה היסטורית מתקופת המנד"ט, שיכלול משרדים ומסחר- מתוכנן גם דיור מוגן הכולל 300 יחידות דיור ומחלקה סיעודית. בתוך כך אנו עדים לדרישה הולכת וגוברת לתכנון יחידות מגורים גדולות ומבעבר וכשמדובר בשיפוץ פרויקט קיים הנטייה היא לאחד דירות קיימות כדי להגיע לגודל הרצוי ולתכנן עבור הדיירים מרפסות גדולות".
לדברי האדריכל איתי ליננברג, מבעלי המשרד רוזן-ליננברג אדריכלים האמון בין היתר על תכנונם של כ-25 פרויקטי מרכזים קהילתיים לגיל השלישי, "מדובר באוכלוסייה שהולכת ומתרחבת מדי שנה ומטרת העל מצד כל הנוגעים בדבר, ובפרט שלנו המתכננים, הוא לשמר את איכות חייהם הגבוהה ולהיטיב איתה. אם לפני 20 שנה מרכזי היום לקשיש היו מוסדות ששכבות מסוימות היו בוחרות להדיר מהם את רגליהן, היום, כתוצאה משינוי תדמיתי ניתן למצוא בהם את כל שכבות האוכלוסייה ולעובדה הזאת תורמת מאוד גם ההוויה האדריכלית. כך למשל, אם במתחם מוקם חדר כושר הוא מתוכנן באופן זהה למועדוני ספורט מובילים ברמת התחזוקה והפסילטיז המוצעים, שיהיו אפילו מעל לתקן. מדובר בקהל שיש לו ניסיון רב שנים וסטנדרטים גבוהים ובמידה והפונקציה שמוצעת להם לא תעמוד בפרמטרים הם יבחרו במועדון אחר בסביבה. המטרה
העיקרית היא לתכנן מתחם שמצליח לחצות תרבויות וגילאים, שפורט למבקרים על כל החושים ויגרם להם לחייך בין אם הם בני 80 ובין אם בני 30- הרי אסתטיקה, פונקציונליות ואור ואוויר טבעיים הם נושאים שנוגעים לכולם, בלי קשר לגיל".
"ברמת הפעילויות, בעוד שבעבר הציעו המרכזים הללו בעיקר תעסוקה תואמת גיל לכאורה, הרי שכיום בני הגילאים הללו הם אקטיביים מאי פעם ופתוחים למגוון רחב של תכנים. במקרים רבים, האוכלוסייה בסביבת הפרויקט נרתמת ונותנת מעצמה לטובת העניין, בפרט באזורים שבהם יש מסה מכובדת של בעלי מקצועות חופשיים כמו עורכי דין ומשפטנים, אדריכלים ורואי חשבון שנכונים לתרום מניסיונם הרב".
"האטרקציות המוצעות הן רב-גוניות ומועברות באדפטציה מותאמת ליכולות, לרצונות ולצרכים לכן מעבר ליישום נכון של המבנה על השטח הנתון, המתכננים בפרויקטים הללו נדרשים להבין מה מספק את קהל היעד ובאילו אופנים. זהו נדבך שהופך לבלתי נפרד מהפרוגרמה הראשונית. אחד התפקידים הוא לאתר את היתרונות היחסיים ולהיות ערים לצרכי האוכלוסייה שבאזור הנתון וכך קל יותר לתכנן מרחב שמייצר זהות והזדהות. דוגמה לכך הוא מרכז שתכנן המשרד באחד המושבים שבאזור הרי ירושלים. כחלק מהחקר המקדים גילינו שלרבים מהמקומיים יש ידע חקלאי נרחב שבחרנו לרתום כחלק בלתי נפרד ואכן המקום הזה הפך למשתלה שוקקת. בהרבה מקרים הארכיטקטורה מהווה רק נדבך אחד מיני רבים, כשהתכנון הוא נגזרת של הכרת המקום והמשתמשים ואורחות חייהם".