תערוכת בוגרי.ות התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, תיפתח לקהל הרחב ביום חמישי, 28.11.24, בקמפוס בצלאל ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. בתערוכה זו יוצגו שבעה פרוייקטי גמר המציעים רעיונות, בדיות והתערבויות העוסקים במקומו של האנושי בעולם בעידן משברי.
העבודות בתערוכה מתמקמות בחוסר נחת למול ההבטחה של המודרנה וההומניזם לעתיד טוב יותר שייסלל מכוחה של חשיבה רציונלית, מדעית וטכנולוגית ששמה את האדם במרכזה. כל עבודה בדרכה מציעה נרטיבים פוסט-הומניסטיים ודמיונות אלטרנטיביים של אנושיות אחרת, ותוהה על הפיכתו של האדם למידה הכללית שעל פיה נמדדים הדברים עולם.
בין העבודות שתוצגנה במסגרת התערוכה, ניתן יהיה להתרשם מן העבודה "Orchestrating Emergence" של מונה ג'באלי, הבוחנת כיצד יחסים בין האנושי והלא האנושי יכולים לייצר צורות חדשות של קיום אדם-טבע-טכנולוגיה דרך ניסוי אינטראקטיבי עם אינטליגנציית הנחיל. פול רוזנבוים, בעבודתו "Universa Morphogenesis" בונה סימולציות של מציאות מדומה שמאפשרות לחוות תיאוריות מתמטיות, כמו תורת הכאוס או סדרת פיבונאצ'י, כמרחבים אורגניים, גמישים ונזילים.
בעוד העולמות של פול מתכוננים על בסיס המבט המדעי שיצר את האפשרות להתעלות ולהשתלט על הטבע, "אחרית" של אריאל כוכבי מציגה את קריסתה של עליונות האדם. בטריפטיך שמהדהד את הירונימוס בוש בגן העדן של התענוגות, אריאל מציעה חזון אחרית הימים שבו לא ניתן יהיה יותר להבדיל בין עיר ליער. מכיוון אחר, בעבודה "אובייקטים מלנכוליים" ליאור שלו מציעה לתקן את השבר בין האנושי לבין הטבע, בין הסופי והאינסופי, דרך האנשה והנפשה של שאריות, חפצים שפג תוקפם, שיכולים ללמד אותנו דבר או שניים על איך לחיות בעולם שבור. אולי "הכישלון" של עליונות האדם מאפשרת להיחלץ מההפרדה היסודית בין האנושי והלא-אנושי, שגם מארגנת הפרדות מגדריות וגזעיות, ומבחינה בין הראוי והבזוי, הנורמלי והחריג. עבודת הוידאו "כיצד לנוע בחופשיות" של שירה שלז היא חיפוש אחר מחוות אנושיות קדם-נורמטיביות שחושפות ומסמנות אפשרות לחיות ולהיות מעבר לשפה, מחוץ לסדר שנכפה על ידי החברה והתרבות, בחיים משותפים ומלאי חמלה עם אוטיזם.
תקשורת שאינה רק בשפה מתקיימת גם בעבודה "אז מה את אומרת" של מילי גל, שמציעה לייצר טיפוגרפיה גנרטיבית שמונעת על ידי אלגוריתמים שיודעים לקרוא ולפרש מצבי רוח. מן העבודות הללו, עולה כי כל ניסיון לשרטט ולדמיין נסיגה מהטבע, השתלבות אדם-טבע-מכונה והמעטה באימפקט האנושי, נובעים עם זאת מתוך מושגיות ורצון אנושיים. העבודה "חומר" של מור מסרי מחזירה אותנו חזרה לפגיעות האנושית, לכוח החיים של חוויה קולקטיבית ולאפשרות של שחרור מתוך התכנסות יחד.
ד"ר חגית קיסר, ראש תכנית התואר השני בתקשורת חזותית: "אנו חיים בעידן של משברים. בקנה מידה מקומי, גלובלי ופלנטרי, ההשלכות של מעשי אדם מאיימות על המגוון הביולוגי ומשנות ללא היכר את מרחבי המחייה האנושיים. בהתמודדות עם משבר קולקטיבי, נרטיבים ודימויים ממלאים תפקיד מכריע באפשרות להבין את המשבר, להגיב אליו וגם לדמיין דרכים לצאת ממנו".