אשכול תערוכות חדש בגלריה לאמנות אום אל פחם

הגלריה לאמנות אום אל-פחם גאה להציג 7 תערוכות חדשות של אמנים ערבים ויהודים. התערוכות כולן יפתחו ב - 16 בנובמבר בשעה 12:00 ויוצגו עד אפריל 2025. אשכול התערוכות מכיל תערוכות יחיד וקבוצתיות, עבודות אמנות פלסטית ווידאו ארט, המבקשות לעורר שיח על תרבות, זיכרון, זהות אישית ולאומית, דרך מבטם של אמנים יהודים וערבים ומציגות מבט על ההיסטוריה, המורשת, הזהות והתרבות המקומית.

הגלריה לאמנות אום אל-פחם קיבלה לאחרונה את אישור והכרת משרד התרבות והספורט להפיכה למוזיאון מוכר בישראל בכפוף לאישור מועצת המוזיאונים. זהו עתיד להיות המוזיאון הראשון מסוגו לאמנות עכשווית שיפעל במגזר הערבי מאז קום המדינה.

התערוכות שיוצגו: "מאוסף המוזיאון", המציגה מגוון רחב של אמנים פלסטינים המתגוררים בישראל, מכלל הדורות והאזורים. יצירות מהאוסף הקבוע של המוזיאון יוצגו בכל פתיחה של מקבץ תערוכות חדש וישקפו את החזון להקמתו; "קרן אור" - וליד אבו שקרה ; תערוכת "ארץ ציור" של רות קסטנבאום בן-דב החוקרת את הנוף הישראלי כמרחב נפשי ורוחני; שי עבאדי עם "בחזרה ללבנט" המתמקד במורכבות הזהות היהודית-ערבית; התערוכה הקבוצתית של זומו, "סלון וידאו בין שתי מלחמות", מציגה את הקשר בין טראומות קולקטיביות בעזרת אמנות וידאו נוקבת; "הסעודה האחרונה" של סובחייה חסן קייס המתארת מצוקה עזתית באמצעות דימויים חזקים של שולחן ריק; חמודי ג'נאם לוקח אותנו לעתיד רחוק ב"חלקיקים של עתיד מלאכותי" ומזמין אותנו לחשוב מחדש על המורשת והזהות דרך סיפור פוסט-אפוקליפטי; "פיסות זיכרון" מציגה שיתוף פעולה מרגש בין קרן טאב לנהונד ג'בארין, היוצרות יחד מפגש בין תרבויות בעזרת מלאכות יד וסיפור חיים אישי.

השלב הראשון של תהליך בניית האוסף החל לפני חמש עשרה שנים, במהלכן נרכשו יצירות מייצגות של דור המייסדים באמנות הפלסטינית - אמנים מישראל, מהרשות הפלסטינית ומהתפוצות. בהמשך, על פי המחקרים וההמלצות שנמסרו מועדת הרכש, צורפו יצירות מדור הביניים, יצירות בעלות גוון מגדרי, וכן עבודות של אמנים מדור צעיר. עם קבלת ההכרה הרשמית להפוך להיות מוזיאון על ידי משרד התרבות, נפתחת בימים אלה התערוכה החדשה, המציגה מגוון רחב של אמנים פלסטינים המתגוררים בישראל, מכלל הדורות והאזורים, ביניהם וליד אבו שקרה, אסד עזי, חדר ושאח, פאטמה אבו רומי ועוד.

וליד אבו שקרה בוחן את נופי מקום הולדתו, אום אל-פחם, כאשר הוא עצמו חי באירופה, בסביבה ובאקלים אירופיים, השונים בתכלית מן המזרח מבחינת האווירה ומבחינת התרבות. פעם אלו נופים שטופים בקרני השמש הלוהטות, ופעם אלו נופים בעלי סממנים מזרחיים, אך באווירה ובאקלים מערביים. וליד החל את העיסוק האמנותי שלו בארץ, עוד לפני שנסע לאירופה, ואולם כאשר החליט לנסוע, הוא לקח עמו לשם את נושאי האמנות שלו, הטעונים באווירה, במורשת ובסגנונות של מקום הולדתו, ושיבץ אותם באווירה ובאקלים המערביים. דבקותו העקבית בנושאים אלו ובאמת הפנימית שלו זכתה להערכה רבה וזיכתה אותו בפרסים ובתערוכות בגלריות באירופה ובאמריקה. עבודותיו המזרחיות של וליד, המשובצות באווירה מערבית, מזכירות את עבודותיהם של אמנים אוריינטליסטים, המשובצות אף הן בדוגמאות ובפרטים מזרחיים. האוריינטליסטים הביאו את קסם המזרח אל המערב, ורבים מהם אף מינו את עצמם לשגרירים המשווקים את המזרח ותרבותו. אהבתו של וליד למערב והכבוד שרחש להתייחסותו של המערב אל הטבע העצימו את הקשר בינו לבין אמנותו, כפי שמעידה הכנסת האווירה האירופית לעבודותיו.

רות קסטנבאום בן-דב חושפת את יצירותיה האינטימיות דרך נופי ארץ ישראל, בחקירה עזה של קשרים ביוגרפיים ורוחניים. סדרת העבודות "ארץ ציור", כוללת יצירות מהשנים האחרונות, מתמקדת בהתבוננות ברגעים ייחודיים בשעות היום השונות, כשמראות נופים סלעיים, עצים ושיחים רוטטים באור הטבעי מהווים את הדימויים המרכזיים. קסטנבאום משתמשת בנוף ככלי לדיון על ערכים, אמונה וחיבורים פנימיים, היוצרים מרקם אמנותי המשלב בין נוף לחוויות רגשיות אישיות.

ב - 26.11, יום שלישי בשעה 10:30 יתקיים במוזיאון שיח גלריה עם האמנית והאוצר

בתערוכה זו מתמקד עבאדי במפגש בין ההיסטוריה היהודית-ערבית, השפה והתרבות, במסע מחודש לשורשיו המשפחתיים. סדרת העבודות "בחזרה ללבנט" נוגעת בזיכרונות מורכבים מנופים שהשתנו דרמטית לאורך השנים. באמצעות דימויים של אתרים קדושים יהודים וערבים, עבאדי מנסה להנכיח את אובדן ההמשכיות התרבותית ההיסטורית בין ירושלים, קהיר ודמשק.

בהשתתפות: אורית ישי, נירה פרג, טליה הופמן, נעמה שוחט, לילא עבד אלרזאק, רפאת חטב, יוסי עטייה ואיתמר רוז, אלא הייתם.

אוצרות: מילנה גיצין אדירם, ד"ר מעין שלף, שחר בן-נון.

באסופה רחבת היקף זו מוצגות כ-50 עבודות וידאו העוסקות באירועים טראומטיים בין מלחמת יום כיפור ועד לאירועי ה- 7 באוקטובר, מהן עולות שאלות על זהות לאומית ונרטיב אישי. התערוכה מציגה יצירות שמנסות לפרק גבול בין אישי ולאומי, ומבקשות למצוא את הקווים המשותפים בתוך קונפליקטים פוליטיים חוזרים ונשנים. המיצגים בוחנים את האמנות ככלי ביטוי לטראומות לאומיות ושיקוף של החברה הישראלית והפלסטינית.

התערוכה מזמינה לחקור יצירות מרתקות המגשרות בין אירועים היסטוריים למציאות העכשווית. ביצירה המרכזית שלה מתוארים שנים-עשר ילדים סביב שולחן ריק מאוכל, ובעבודה אחרת, חסן קייס מציגה את עצמה אוחזת בסיר אלומיניום ומחפשת מזון. התערוכה מעבירה גם אמפתיה וגם ביקורת על המצב הקשה בעזה, ומציעה הזדמנות רבת עוצמה לעסוק בנושאים דחופים אלה דרך עיניים של אמנית ייחודית.

האמנות של ג'נאם חורגת אל העתיד: דמותו של סייף, רובוט דמוי אדם שמגלם גורל אנושי ופלסטיני, נודדת במציאות עתידנית של העולם אחרי אסון אקלים. יצירה זו מערערת על סמלים וערכים מסורתיים, ומחברת את העבר אל עתיד בלתי ידוע.

התערוכה "פיסות זיכרון" היא תערוכת מפגש בין קרן טאב ונהונד ג'בארין, אמניות שצמחו כל אחת ברקע אחר - דור, לאום, תרבות וארץ. ההיכרות ביניהן החלה לפני כשנתיים, והולידה תערוכה משותפת הרוקמת דיאלוג בין-תרבותי בנושא זיכרון, זהות, משפחה ונשיות. דרך היצירה בסריגה, בתפירה ובהטלאה הן אורגות חיים וממשיכות מסורות משפחתיות, האוצרות בתוכן ידע בין-דורי שהועבר להן מאימותיהן ובעיקר מסבותיהן.

את התערוכה מלווה סרט שצולם בח'ובַּייזה, כפר הולדתו של אבי אביה של ג'בארין. הסרט מתעד דיאלוג בין האמניות על משמעות היצירה, המקום והזיכרון, ועל התכת שפת האמנות, המלאכה והביוגרפיה יחדיו.

אירוע הפתיחה החגיגי לאשכול התערוכות יתקיים ביום שבת, 16 בנובמבר, בשעה 12:00 בגלריה לאמנות אום אל-פחם.