הקשר בין העונות הקרות לסביבת הבית החיצונית הוא הדוק ביותר: אנחנו מבלים יותר בבית, ורוצים להכניס את החוץ לפנים. התכנון האדריכלי מדגיש את המיזוג בין חוץ לפנים, כאשר בעונות הקרות מתחדדת עוד יותר מגמת טשטוש הגבולות.
מאז שחר האנושות, קיים בנו הרצון להרגיש חופשיים ומחוברים לטבע שסביבנו. אין ספק שמרחבים עם נוף וחללים פתוחים עוזרים לתחושת החופש ויוצרים תחושה של מרחב גדול, מואר ומחובר לטבע. הבנייה בארץ לא תמיד תמכה בחלום הזה. קובי חליפה הבעלים של "ארטפרו" המתמחה בתכנון ועיצוב חלונות בלגיים, מסביר: "הבתים תוכננו כמו בונקרים קטנים, עם חלונות קטנים והתכחשות לסביבת הבית".
"בשנות ה-90 מספר אדריכלים הובילו את השינוי בשיטת הבנייה בארץ, החלו לפעור מפתחים גדולים בחלל הבית והחל רנסנס של בנייה התומכת בטשטוש הגבולות בין הפנים לחוץ, הכנסת הנוף אל הבית ושילובו בעיצוב הפנים, כאשר תכנון הבריכה ומיקומה בחוץ הם קריטיים בתכנון הבית.
"על מנת שהפנים והחוץ יתכתבו בצורה איכותית חובה שיהיה ביניהם סנכרון מושלם. לקוח עם גינה מרווחת, רוצה להכניס אותה לסלון הביתי שלו, להציג אותה לראווה בפני כל מי שנכנס הביתה. ולא רק לטובת אלו שיושבים בחוץ. הגינה היא לא רק חוויה שמעצימה את המשפחה ומאגדת סביבה חברים, היא גם אלמנט עיצובי דומיננטי בתרומתו לפנים הבית ולחוויית יושביו".
עוד מוסיף חליפה "הישראלים אוהבים בית מואר. על זה יש הסכמה גורפת- כל אחד שרואה חלונות גדולים, אוהב ורוצה ליישם אותם בביתו".
"צריך לקחת בחשבון גם את נושא הבידוד. לקחת בחשבון את כיווני השמש והאוויר כדי להבין איפה נכון למקם את המפתחים כדי שהאור הטבעי יפעל לטובתינו, והאם צריך לייצר הצללות. חשוב להבין מה אנחנו רוצים לקבל מהפתח שלנו - האם אני רוצה להרגיש את החוץ או גם הכנסת אור ואוויר לחלל. כך נוכל להבין איזה מפתחים מתאימים לכל אזור בבית. הרי אלו משתנים בהתאם לסג החלל" אומר חליפה ומסכם "על דבר אחד הישראלים מסכימים - כולם רוצים להכניס את החוץ פנימה".