בימים אלה מוזיאון בית שטורמן מציג תערוכה חדשה - "הפילוג", תערוכת אמנות על הפילוג בתנועה הקיבוצית. מחר תצא לדרך התערוכה "קליניקה" ובאוקטובר תעלה התערוכה "אלף לילה ולילה". הנה פרטים על שלוש התערוכות.
"הפילוג" - 6 בספטמבר - קיץ 2025, מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד
תערוכת אמנות על הפילוג בתנועה הקיבוצית. אוצרת: עפרה ברעם
ב-6 בספטמבר נפתחה במוזיאון בית שטורמן תערוכה העוסקת בפילוג בתנועה הקיבוצית - נושא שנותר עד היום בגדר פרשה עלומה, טראומטית ולא מעובדת.
"דומה שאין חלון ראווה חשוף ואמיתי יותר לאתגרים איתם התמודד הקיבוץ מאשר הפילוג הגדול בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת" אומרת עפרה ברעם, אוצרת התערוכה. "שילוב של אידיאולוגיה, יצרים וחיי קהילה הולידו קרע כואב שגם בחלוף שבעה עשורים מסרב להתאחות".
התערוכה "הפילוג" מנסה להשקיף ממרחק השנים על אותה מציאות מטלטלת ולהבינה לעומק, למצוא בה תובנות מאוחרות ולתעד מחדש זיכרון קולקטיבי ואישי. היא מבקשת להשקיף על הפילוג בזמן הווה ולהציע נקודת מבט מפוכחת ורעננה על האירוע הגעשי שהתרחש כאן בעבר. בנוסף, התערוכה תנסה להתייחס למחשבות על גבול, הפרדה, סכסוך ומפגש; אך מעבר לכך היא מעלה את השאלות האם דיון עומק בטראומת הפילוג יכול להציע תובנות מאוחרות? האם הפילוג יכול להכיל בתוכו גם איחוי? ומהו המחיר החברתי והאישי של דבקות באידיאולוגיה?
במחשבות על פילוג- אי אפשר שלא להתייחס למתח, הפילוג והקוטביות שמכרסמים כיום בחברה הישראלית. בכוחו של סיפור הפילוג להשליך תובנות ואמיתות כואבות על התפיסה העכשווית של החברה הישראלית את עצמה ואת הכיוון אליו היא הולכת.
15 אמנים ואמניות, מתוך התנועה הקיבוצית ומחוצה לה, הוזמנו ליצור עבודות חדשות ולהציע עבודות קיימות המתייחסות לנושא ולמשמעויותיו הפוליטיות, החברתיות, הרגשיות והביוגרפיות במגוון תחומי מדיה: ציור, פיסול, ווידאו, צילום ומיצב.
כך לדוגמה עבודותיו של יאיר גרבוז "מעבר דירה" שני ציורים שהם חלק מפרויקט בשם "אמנות ישראלית איחוד / אמנות ישראלית מאוחד", בו עסק גרבוז בהעתקת ובשחזור עבודותיהם של אמנים ישראלים, וזאת לשם ההצבעה על נטייתנו לשכוח, לדחוק, להדחיק, למחוק ולאתחל את ההיסטוריה - קרובה ורחוקה כאחד. העתקת הקריקטורות נועדה להגדיל את הבלבול ואת המבוכה, כהגדרתו של גרבוז: "אנחנו עם עתיק מאוד ושכחן מאוד."
בתערוכה מוצגים גם חומרי ארכיון הנחשפים לראשונה כגון פרוטוקולים מאסיפות קיבוץ, שירים וקטעים ספרותיים וסאטיריים אשר נכתבו על יד בני המקום, מכתבים אישיים, מסמכים הקובעים את ההסדרים והחלוקה בין המשקים וקטעי עיתונות וקריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הארצית. לצד חומרי הארכיב, תוקדש פינה למתן עדות אישית וזאת במטרה לייסד מאגר נתונים ומידע ראשוני מסוגו אשר ישמש לחקר, מחקר ולמידה של הנושא ויהיה זמין בעתיד לציבור הרחב.
הפילוג, 6 בספטמבר - קיץ 2025, מוזיאון בית שטורמן, קיבוץ עין חרוד מאוחד. שעות הפתיחה (החל מספטמבר 2024): ימים ראשון - חמישי: 9:00 - 15:00 / שישי- 13:00-11:00 / שבת: 11:00 - 15:00
קליניקה, 13 בספטמבר - 21 בנובמבר 2024, גלריה ליטבק קונטמפוררי, תל אביב
קליניקה. אמניות: עדי ט. הופמן, שרה בנינגה, אוצרת: הדס גלזר.
התערוכה הזוגית "קליניקה" שתיפתח ב 13 בספטמבר בגלריה ליטבק במסגרת סוף השבוע "אוהבים אמנות", מפגישה בין האמניות עדי ט. הופמן ושרה בנינגה, ומזמינה את הצופים לבחון את נקודות החיבור והפיצול בין עבודותיהן, לצד התהליכים הנפשיים והגופניים הגלומים בהן.
המונח "קליניקה" מגיע מיוונית, מהמילה kline שמשמעותה "מיטה", ומתייחס למקום שבו מתבצע טיפול רפואי, לרוב תוך כדי בחינה ולמידה של תופעות פיזיות בגוף האדם. כיום, קליניקה היא מקום של אבחון, טיפול וריפוי - מרחב שהוא בו־זמנית ביקורתי וחומל, מאבחן ומרפא.
שתי האמניות מציגות בתערוכה ציורים גדולים וחושניים הנשענים על מהלך רישומי ועוסקים בווריאציות ובאינטראקציות גופניות. הדיאלוג האמנותי מהדהד מרחב קליני (לכאורה): מקום של אבחון וטיפול, שבו הגוף והנפש מצויים תחת מבט המפרק אותם.
אחד האלמנטים שמפגישים בין האמניות הוא השימוש ברישום בתוך הציור: הרישום, כפי שהוא מתבטא ביצירותיהן של הופמן ובנינגה, אינו רק שלב טכני בתהליך היצירה, אלא אמצעי לזיהוי ולבחינה של הכַּוונה שנמצאת בלב הציור. האבחנה וההבנה של תפקיד הרישום בתוך הציור ובתוך היצירות הופכת ל"אמצעי חקירה קליני" המאפשר לחשוף את השכבות העמוקות יותר של הציור.
עדי ט. הופמן בוחנת חיבורים היברידיים בין גוף אנושי, מכונות, מכשירים רפואיים ומכשירי כושר, ביניהם שולחנות ומיטות, חלקי שלד, חוליות ואיברים. הגוף הופך למעין שדה ניסוי, שבו הוא מותאם, מורחב ולעיתים מתרחק מאנושיותו הטבעית לטובת אינטגרציה עם המכשירים.
עבודותיה של הופמן מהדהדות את מחשבותיו של מישל פוקו בספרו "הולדת הקליניקה", על האופן שבו הגוף הופך לאובייקט המנותח ומפורק באמצעות כלים מדעיים וטכנולוגיים, אשר יוצרים לבסוף שליטה באדם לנוכח מחלה.
שרה בנינגה מתייחסת לרעיון הקליני־אנליטי מזווית אחרת. עבורה, הציור משמש כשדה לחקירת תהליכים נפשיים, הנחשפים דרך אינטראקציות בין דמויות שונות. דמויות אלו, שמופיעות לעיתים במהופך או במגע זו עם זו, שאובות ממקורות מגוונים: חלקן נרשמות ישירות מהראש על הבד, חלקן מבוססות על רישומי מודל בסטודיו ואחרות הן תרגום עכשווי לדמויות היסטוריות. הגישה האנליטית שלה חוקרת את הנפש דרך מערכות היחסים המורכבות בין הדמויות, תוך יצירת מתח רגשי וחזותי שנפרש על פני הבד.
קליניקה, 13 בספטמבר - 21 בנובמבר 2024, גלריה ליטבק קונטמפוררי, שביל המפעל 3, תל אביב. שעות פתיחה: שלישי - חמישי 10:00 - 17:00 / שישי ושבת: בתיאום מראש.
"אלף לילה ולילה" - 10 באוקטובר- 9 בנובמבר, גלריה פריסקופ
מירי שביט מספרת לנו סיפורי אלף לילה ולילה ואנו נשבים בקסמיה. אוצרות: שרי פארן
ב- 10 באוקטובר תפתח בגלריה פריסקופ תערוכה חדשה של האמנית מירי שביט, "אלף לילה ולילה" באוצרות של שרי פראן. שביט שואבת השראה מתרבויות עתיקות, החל ממיתולוגיות יווניות- פסלי פגאסוס ויוניקורן, מדינוזאורים קדמוניים, ומדמויות פולחניות שבטיות, מלאכים שדונים ומסיכות.
בתערוכה, מקבץ חיות קדומות- מפלצות דמיוניות, פנטסטיות, פוסעות על גבי שולחן מוזהב, מעליו תלויות פיגורינות פולחניות הנועצות בתהלוכה הסוריאליסטית מבטים משתאים. האובייקטים עשויים חומר קרמי במגוון גוונים, מעוטרים בלסטר זהב, משולבים בקישוטים הכוללים: אלמנטים אורגנים מעולם הטבע והים- נוצות, חוטים, חרוזים, חוטי תיל, עלי קקטוס, קליפות עץ וצדפים. ניגודים אמנותיים מתהווים במרקמים הנעים מהמחוספס המחקה טקסטורות בטבע ועד לעבודת יד המחליקה את המשטחים בסבלנות רבה, בגלזורות הנרקחות בייצור עצמי.
כל התרבויות העתיקות האמינו במפלצות. כימרות, מינוטאורים, אנשי זאב, ערפדים, יצורים בלתי אנושיים, מפחידים, שהופיעו בביעותי הלילה של ילדים ומבוגרים. מסביב להופעת המפלצות באמנות, עלה דיון אסטטי, בדבר הכיעור לעומת היפה. בכולן שלט העיקרון, גם אם קיימים יצורים או עצמים מכוערים, הרי שלאמנות יש את היכולת להציגם בצורה יפה. האמנות הופכת את כיעורם לקביל, ואפילו למהנה.
מירי מכנה את המפלצות שלה חמודים, היא מתיידדת איתם כדי לנצח את הפחדים המודחקים והבלתי ניתנים להיאמר. הפחדים הקמאיים ביותר שלה המשודרים מתת ההכרה האישי והקולקטיבי, מיתרגמים בטרנספורמציה אמנותית כמפלצות. היא מקשטת אותם בפרטי פרטים של אלמנטים עשירים לעין כבמעשה צורפות של תכשיטים מושאי תשוקה.
מירי מחברת בעבודות אלה בין פחדים קדומים לבין שלל מקורות אמנותיים בצירוף השפעה מהטבע. היא נעזרת בגרוטסקי, באירוניה פנימית ובשילובים של מין שאינו במינו, לביטויי תת ההכרה הסבוך בנוסח הסוריאליסטי. היא מטשטשת גבולות בין הטבעי למלאכותי, בין חייתי לאנושי, בין זכרי לנקבי, בין מושגי למוחשי, ויוצרת עולם כלאים היברידי המטלטל בין הריאליסטי לבדוי הקסום והמופלא.
מירי שביט מספרת לנו סיפורי אלף לילה ולילה ואנו נשבים בקסמיה. בין העבודות המציגות בתערוכה, גם סדרת 'נובה' שנוצרה בעקבות האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר, והיא מייצגת את המעבר החד מפסטיבל של מוזיקה ואהבה לחיים עם האובדן והכאב שבאו בעקבותיהם. "בתערוכה זו, אני מזמינה את הצופים לעבור מסע פנטסטי בין פחדים ויופי, שבו אני מעלה על נס את הקסם של היצורים הקדמונים והמיתולוגיים", אומרת שביט, "כל עבודה שאני יוצרת משקפת את התשוקה שלי לאמנות ולטבע, עם דגש על טקסטורות ואלמנטים אורגניים שמספרים סיפור של חיבור בין עולמות. אני מאמינה שהאומנות שלי יכולה להיות גשר בין הפחדים שלנו לבין היופי שסביבנו, ואני מקווה שהעבודות שלי ייגעו בלבבות הצופים ויזמינו אותם להתבונן בעולמות חדשים ומפתיעים."
מירי שביט, ילידת 1967, מתגוררת בתל אביב ובקיבוץ נווה ים הסמוך לשמורת הטבע דור הבונים. מירי החלה ליצור בקרמיקה בחמש השנים האחרונות לאחר שפרשה מקריירה מצליחה באקדמיה. היא שואבת השראה לפסלים וליצורים הייחודיים שלה ממגוון מקורות, כולל אהבתה לים, טקסטורות שיוצר הטבע באדמה, סלעים, צדפים וטרק טרנספורמטיבי "קמינו דה סנטיאגו" שעשתה בספרד בעקבותיו גמלה בליבה ההחלטה לפתוח סטודיו משלה. במהלך השנים האחרונות למדה קרמיקה אצל אומנית הקרמיקה עידית לעדן בהרצליה ולאחר מכן במגוון קורסים בבית בנימיני.
התשוקה שלה לעולם הטבע ושימוש בצדפים ובטקסטורות ניכרת ברבים מהפסלים שלה בעבודת יד, הלוכדים את המהות של היצורים הקדמונים שנותנים לה השראה. תשומת הלב של מירי לפרטים והמיומנות עם החימר מאפשרים לה ליצור יצירות המשקפות את היופי והמורכבות של העולם שסביבנו.
מירי בעלת סטודיו לקרמיקה ברחוב בצלאל 4 תל אביב.
"אלף לילה ולילה", 10 באוקטובר- 9 בנובמבר, גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב יפו, ישראל