זה חלחל: כך המלחמה נוכחת בעבודות סטודנטים

בעלה של נעמה שטרן, סטודנטית לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים, גויס למילואים בשבעה באוקטובר ומאז הוא נלחם. היא נותרה לבדה עם ילדה בת שנתיים ותינוק בן חודש בלבד ובאותה תקופה הייתה צריכה להתחיל לעבוד על פרויקט הגמר שלה. לדבריה, לפני המלחמה היו לה תכניות אחרות לפרויקט שלה, אבל כשבעלה גויס למילואים היה לה ברור כי פרויקט הגמר חייב לעסוק במלחמה, מנקודת המבט שלה, כאמא לשני ילדים קטנים שאביהם גויס למילואים וכצלמת עיתונות שתיעדה היבטים שונים במלחמה. "בעלי גויס ביום הראשון למלחמה והוא עדיין במילואים.

"נשארתי עם ילדה בת שנתיים ותינוק בן חודש בבית, אחראית על הילדים לבד, דואגת לבעלי ונושאת בקושי ובאחריות לבדי". מספרת שטרן. היא יצרה סרט בשם 'אשת חיל', יצירה המורכבת מתמונות סטילס אשר צילמה במהלך השנה האחרונה כצלמת עיתונות המלווה בווייס אובר של טקסט שכתבה, המספק הצצה לקושי והתמודדות שלה כאשת מילואימניק. "היה לי חשוב שנשים אחרות שנמצאות במצב שלי יראו וירגישו שהן לא לבד, בתחושות שלהן ובמה שהן עוברות. בסרט ישנם הרבה ניגודים המשקפים את המחשבות שלי ללא חסמים, כמו למשל, כשאני מדברת על כמה קשה לי עם הילדים וכמה לפעמים אין לי כוח אליהם ומנגד אני מראה בסרט הורים שאיבדו את ילדיהם במלחמה", היא מסבירה.

"מפגש" הוא סיפור על ריפוי, תקווה וכוחה של קהילה. הסרט מספר את סיפורם של חמישה ניצולי הטבח בפסטיבל הנובה - בר, טליה, אופק, אפרת ועידו, המוצאים את עצמם בסדנת בישול טיפולית ייחודית. בתהליך הם מגלים מחדש את החושים והרגשות שאיבדו. דרך הבישול, הם מתמודדים עם הפחדים, הכאבים והזיכרונות, ולומדים לבנות גשר בין העבר הטראומטי לעתיד מלא תקווה. את הסרט יצרה הסטודנטית שיר גרוס שכמה מחבריה נרצחו בנובה. "חשבתי איך אפשר לגרום לנו כמדינה להתגבר על הטראומה שעברנו. אני וצוות הפרויקט חיפשו שיטות טיפול בטראומה ומצאנו שיש תרפיה בבישול. הסרט מציג איך הבישול יכול לעזור בתרפיה לכל מי שעובר טראומה וייעדנו אותו לשורדי הנובה, שיוכלו להזדהות ואפילו לשאוב מכך כוחות. בנוסף, כשהחטופים חזרו במסגרת העסקה שהייתה בתחילת המלחמה, הבנו מהעדויות של חלקם, שהבישול סייע להם בשבי ובהתמודדות עם המצב בו הם היו. כמי שאיבדה מספר חברים בנובה היה לי חשוב להנציח אותם בפרויקט הגמר שלי והיה לי ברור שלא אוכל לעסוק במשהו אחר שלא קשור למלחמה בפרויקט. כמי שחיה כל חייה בשומרון היה לי חשוב לעסוק בנושא הטראומה ולהביא אותו למודעות ציבורית".

פרופ' יהודית גואטה, ראשת החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים: "המלחמה נוכחת באופן ישיר ובהשפעה המיידית שלה- ההרס, החורבן, הפוסט טראומה ובאופן שבו היא מציפה זיכרונות, משקפת אובדן דרך ובלבול ומאידך מכוונת לבחינת העתיד. כל הפרויקטים החלו להיווצר עם תחילתה של המלחמה והסתיימו בימים שהמלחמה עדיין נמשכת והשפעתה ניכרת במידה רבה ביצירות. חלק מהיוצרים מנהלים בעבודותיהם שיח על השפעותיה של המלחמה על הפרט, על העם, על המדינה ועל תפקידם כיוצרים צעירים בביטוי ופרשנות חזותית וערכית, כאשר הם מנסים לעכל את המלחמה ואת נזקיה ואולי גם מנסים להביט אל האופק, אל הימים שאחרי המלחמה".