בעלת הבית, מנהלת ספריות יד ושם, חלמה על יצירת דירה שתשקף את אהבתה לספרות, עם ספרים ומדפים גדושים בידע בכל פינה. דירתה הקטנה בגבעתיים דרשה שיפוץ, מאחר ונראתה מיושנת ולא התאימה לצרכים של אוסף הספרים הנרחב שלה. במשך השנים היא ניסתה למצוא פתרון, אך מעצבים שונים שפנתה אליהם לא הצליחו להציע פתרונות אחסון מתאימים. במקום לראות בדירה הזו כמעין בעיה, המעצבת רינת כהן, בוגרת תוכנית ההכשרה למעצבים של סטודיו xs, זיהתה פוטנציאל בדירה, על 37 המ''ר שלה, ובחרה להתמודד עם האתגר. תהליך התכנון נמשך חודשיים וחצי, והביצוע ארך כשלושה חודשים, כולל כל ההתקנות, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים והתאמה לצרכים האישיים של בעלת הבית.
הגישה התכנונית הייתה ליצור דירה מרווחת, מוארת ונעימה שתשקף את אהבתה לספרות תוך שמירה על התקציב המוגבל. ההחלטה הראשונה הייתה להשאיר את הפונקציות המרכזיות במקומן כדי להימנע מהזזת תשתיות שיכולות להגדיל את עלויות הפרויקט. לאחר מכן, נבחרו פתרונות לשיפור החלל סביב הפונקציות הללו.
כדי להימנע מתנועה ריקה וחדרים מיותרים, הוסרו קירות מסורבלים בכניסה ובחדר השינה והוחלפו בנגרות בהתאמה אישית המספקת פתרונות אחסון יעילים. החדרים המסורתיים הוחלפו באזורים מוגדרים לשימוש ושהייה, בהתאם לעיקרון "חללים מוגדרים". האלמנט המארגן בבית מקבל את פני הבאים בכניסה עם מראה ומקום אחסון למפתחות, ומסתיר את ארון החשמל והתקשורת, כמו גם אחסון לחומרי ניקיון ושואב אבק. באזור השינה, האלמנט הפך לארון בגדים, כאשר מחיצה אנכית שהותקנה משמשת לאחסון נוסף ולטלוויזיה. מחיצה זו לא מגיעה עד לתקרה, מה שמאפשר לאור ולאוויר לזרום בחופשיות וליצור מראה קליל ונעים.
מצידו השני של אחסון תליית הבגדים, תוכננה נישת שינה מוגבהת עם מדרגות המשמשות כאחסון נוסף. מנגנון הרמה מתחת למזרון מאפשר שימוש בחלל לאחסון לטווח ארוך. מעל המיטה הותקנה נגרות שמכסה את צנרת המפגע שהיה מרכזי בגלגולה הקודם של הדירה, ומספקת אחסון נוסף לספרים וצמחייה, זו לצד התקנת מספר מנורות אשר משמשות להארת החדר בנוסף לאור הטבעי בשעות הערב, לקריאת ספרים ולשאר הסידורים הנצרכים בחדר.
חדר האמבטיה, הממוקם מול דלת הכניסה, הוא החלל היחיד בבית עם דלת נפרדת. בחדר נוספו פתרונות אחסון רבים מתחת לכיור, לצד הכיור ומעל האסלה, ועיצובו בסגנון וינטג' כולל אריחי רצפה מצוירים, מנורות וינטג' וידיות ארונות מעוצבות. כל אלה משקפים את האישיות של בעלת הבית מבלי להתפשר על הפונקציונליות.
בחלק הציבורי של הדירה, האלמנט המארגן מאכלס ספרים, טלוויזיה ושולחן עבודה, המהווים פינת עבודה נסתרת של בעלת הבית שנוצרה בתקופת הקורונה. הפינה תוכננה כחלק מהאלמנט המארגן, כך שהשולחן עבודה מהווה מרחב גמיש שיכול להיעלם כאשר אינו בשימוש, ומבטיח מעבר חלק מעבודה לפנאי. החלק האחרון של האלמנט המארגן מחובר למטבח ומהווה את ארון המזווה. המטבח מופרד מהחלל הציבורי באמצעות אי קטן עם תנור וכיריים מצד אחד ומקומות ישיבה מצד שני, ליצירת תחושת מרווחיות ונעימות.
החומרים שנבחרו לפרויקט היו "פשוטים", כדי לעמוד בתקציב של בעלת הדירה, כאשר מרבית הנגרות תוכננה בפורמיקה לבנה ואזורים נבחרים הודגשו בפורניר אלון. על הבסיס המינימליסטי נוספו נגיעות אישיות של בעלת הבית, כמו פריטי וינטאג', יצירות אומנות, וקיר ורוד - הצבע האהוב עליה.