תערוכת יחיד ראשונה למעצב האופנה והאמן הרב תחומי דוד וקסלר (נ' 1988), שבה יוצגו עבודות חדשות - קולקציית אופנה ועבודות אמנות בטקסטיל, שהופקו בשיתוף חברת קורנית דיגיטל. דוד הוא בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר (2019) ותואר שני בעיצוב אופנה בסנטרל סיינט מרטינס, לונדון (2021), ומרצה במחלקה לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה. מותג אופנת הרחוב הנושא את שמו פועל ביפו מאז 2019, מבוסס על עקרונות קיימות ומרבה לעסוק בסוגיות בוערות, דרך שימוש בשאריות תעשיית האופנה והטקסטיל, ויצירת מערכת מורכבת של דימויים והקשרים בין דילמות פרטיות, לאומיות ואוניברסליות.
"דוד וקסלר צולל אל המרחב הגדוש ממנו מורכבת מציאות חיינו: עודפי מידע, עודפי ייצור, שאריות תעשייה, וערימת של דימויים שמשתכפלים זה על זה במאגרים האדירים, ההולכים וגדלים מדי רגע, של המדיה הדיגיטלית." כותבות אוצרות התערוכה, גלית גאון ותום כהן. "המעצב דולה בזהירות מתוך הערימות פריטים, דימויים וחומרים, ושוזר אותם ליצירה חדשה.
שימוש מחדש בחומרים ובשאריות אינו רק "מיחזור". זוהי קריאת תיגר על הביוגרפיה המוכרת, על מחזור החיים שנתפס כמובן מאליו, שבו כל דבר הופך לסוף לפסולת. ביצירותיו החצופות, דורש המעצב מחזור חיים חדש, מייצר יש מתוך היש, הופך בגדים שמקורם בייצור המוני לפריטים יחידים מסוגם, מביא את הנשכחים אל קדמת הבמה ועוטף אותם בזוהר הבוהק של אופנה, בעבודת יד מלאה אהבה."
התערוכה "לפני שתיעלם" מציגה גוף עבודות חדש, בו נפגשות שתי טכניקות שמובילות את המחשבה על עתיד אפשרי. האחת - פירוק וחיבור מחדש של בגדים שיצאו מכלל שימוש, ליצירת פרטי לבוש חדשים שערכם עולה על סך החלקים מהם הורכבו. שיטת פעולה זו מובילה את עבודותיו בקולקציות שיצר בחמש השנים האחרונות, והפכה למזוהה עמו.
אל המיומנות הזו מתחברת טכניקה שניה - שימוש בכלי הבינה המלאכותית שפרצו בסערה אל השדה היצירתי. במידה רבה, מחוללי הדימויים של הבינה המלאכותית עוקבים אחר מהלך יצירתי דומה לזה שעושה דוד בערימות הבגדים והבדים: סריקת המאגרים האדירים של החומר הקיים, פירוק והרכבה לכדי דימוי חדש, ביטוי אפשרי אחד לאינסוף. בשיחותיו המתמשכות עם המכונה, יצר דוד דימויים שהודפסו, על מגוון בדים שמקורם בשאריות התעשייה בטכנולוגיות המתקדמות של קורנית דיגיטל.
הדימויים הללו הם ביטויים של תרבות עכשווית המהדהדת פרקים בתולדות האמנות. היצירות מאתגרות את המחשבה על היסטוריה אמיתית ומזויפת דרך מפגשים בלתי אפשריים: מלאכים בדמות הבארוק משובשים כצילומי אופנה, עטופים מסגרות אר-נובו של אפרים משה ליליין ושזורים במפות אזוריות, קומיקס ודינוזאורים, מיתולוגיה ויתושים, דארק אייטיז ותחריטי התנ"ך, רשימת משימות בין תקרות מקדשים. כל אלו שלובים זה בזה, ממלאים את קירות הגלריה ועוטפים את הגוף הלובש, מתעקשים על הטמעות מלאה בין יופי וכיעור, בין הגבוה והנמוך, בין המרחב לגוף, בין האמנות והחיים עצמם.
לפרטים נוספים על התערוכה במרכז שנקר לעיצוב לחצו כאן.