הבית היה מועמד להריסה. האדריכל הפך אותו ליהלום

• אדריכלות ועיצוב פנים: בועז שניר - אדריכלים
• קונסטרוקציה: בוקי שניר
• ניהול, תיאום וביצוע: עידו שניר
• סטיילינג לצילומים: מאיה שלג ואורנה מזור

זהו בית פרטי היושב בסמוך לחוף ימה של הרצליה, על מגרש של 500 מ"ר, בו בוצע שיפוץ מסיבי, הכולל תוספות בנייה רבות. טרום השיפוץ הבית היה ישן, ואינו ראוי למגורים, ובסכנת התמוטטות ממשית, עם קירות מתפוררים, ותקרה שמטה לנפול. כשהמוכר העמיד אותו למכירה, אף אחד לא התעניין בו ודינו כבית מגורים היה הריסה.

בתוך כך האדריכל בועז שניר שהיה אמון על האדריכלות, עיצוב פנים ותכנון, ביצע תוספות בכל החללים, תוך הגדלה מאסיבית של קומת הקרקע, הוספת ממ"ד, חדרי רחצה, גרם מדרגות שמוביל לעליית גג חדשה, הוחלף הגג הקיים, בוצעו שינויים בחלוקות הפנים ובפתחים ובחוץ נוספו בריכת שחייה וחניה מקורה.

בקשת בני הזוג הייתה ללטש את היהלום הגולמי - להפוך את המבנה הישן והמוזנח על פניו. לעבוד עם הקיים מתוך הבנה שיש מאחורי המבנה סיפור והיסטוריה ולהותיר את הקסם והחן. בנוסף, חשוב היה לנו שהבית ייטמע בסביבתו הפסטורלית- לא עוד בית גרנדיוזי או קוביית בטון שמתנכרת לסביבתה הטבעית.

תהליך השיפוץ, כולל יציקת בטון ותוספות בנייה, בוצע בקצב מאוד מהיר יחסית וערך כ-8 חודשים. במסגרת התכנון החדש המבנה המקורי עבר מתיחת פנים של ממש והורחב. לדברי האדריכל בועז שניר, "קיימת נטייה לתייג מיידית בתים ישנים כנכסים להריסה ולצערי יותר מדי מתכננים לא רואים כיצד הם יכולים להשתלב ולתרום לקיים. הם מעדיפים ליצור יצירה מראשיתה ולא לתכנן תוספות על עבודה שביצעו אחרים. קל יותר לתכנן על דף חלק מאשר על דף מלא בחלקי דברים מהם נדרשים להרכיב פאזל שלם.

"אני חושב שבימנו חשיבה על אדריכלות ירוקה, זו הלוקחת בחשבון את המשמעויות של פסולת בניין, יציקות בטון חדשות ושמירה על ערכים היסטוריים ואדריכליים, צריכה להוות חלק משמעותי בתפיסת התכנון ובהחלטות שאנחנו מקבלים. בפן התכנוני תמיד אשאף לשמר את הקיים ולייצר תכנון שמושתת על הקשר בין המבנה לסביבתו הטבעית ובשלב הבא אחשוב איך לשלב במכלול הקיים תכנון חדש. בשיפוץ של בית ישן או דירה ישנה, אנחנו נדרשים להסיר את השכבות שמונעות מאיתנו לראות שלפנינו יש אוצר גלום שבעזרת חשיבה מחוץ לקופסה אפשר להפוך לנוצץ ומהוקצע".

אישיותם הקסומה של בעלי הנכס באה לידי ביטוי באופיו של הבית בכל חלקיו השונים. קרבתם של בעלי הנכס לנושאים סביבתיים ומערכת היחסים שבן הטבע לאדם, תרמה רבות לקשר התכנוני שנוצר בין הפנים לחוץ בפתחים ובבחירת החומרים. עץ ברוש עתיק שהוחלט שלא לכרות אותו ואשר ניצב בפינת המגרש השפיע על קבלת ההחלטות באופן העמדת בריכת השחיה . כמו כן גם נושא ההנגשה היה חלק מפרוגרמת הצרכים והשפיע על תכנון מעברים נוחים ומרווחים בין חלקי הבית השונים ותחושת זרימה שבין מעברי פנים וחוץ.

סגנון הבית הוא מיקס עיצובי המשלב בין השפעות מקומיות - ים תכוניות לאדריכלות אירופאית ולהשפעות של עיצובים אמריקאיים. קשה להגדירו תחת סגנון מובהק ולפרשן אותו בתוך מסגרת מוגדרת; זהו בית אקלקטי ונועז מבחינה עיצובית, ושורה בו אווירת חופש כמו גם חופש יצירה. יש בו נגיעות הומוריסטיות רבות ושמחת חיים והשלווה ניכרת בו כמו גם החום האנושי. זה בית שגרים בו, לא בית שמתבוננים בו, בית חי, נושם ופועם בכל חלקיו שיחד יוצרים סביבת מגורים אינטימית ופרסונלית.

קורות העץ המסיביות של גג הרעפים הגלוי, קווי החלוקה של פרופילי האלומיניום בחלונות ובוויטרינות בבית מחזקים את התחושה הכפרית ואת הקשר בין המבנה לטבע ולסביבתו. נוכחותה של בריכת השחייה, שממוקמת בחלקו הצפוני של המגרש, מורגשת גם בפנים הבית. היא תורמת בדרכה ליצירת תחושה של ריזורט אקזוטי או בית נופש ביעד פסטורלי כלשהו.