אני בן אדם שכששואלים אותו לתחביביו, כנראה שבטופ 3 יהיה שופינג ובדגש על שופינג אונליין. עולם המשפיעניות הביא אל חיינו קודי קופון, ואיתם נדמה שאפשר לשוטט בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: 15% הנחה, 20% בתוספת להנחה שיש באתר, ממטרי קוד קופון והנחות שיגרמו לזאת שקלה על הדק האשראי, ללחוץ: "רכשי!".
אכזבה רבה חיכתה לי בחג הזה, לאחר שהשתכנעתי (שוב) על ידי משפיענית, לרכוש מוצרים כמתנות חג של חברה מוכרת בתחום כלי המטבח. מיד לאחר התשלום, הופיעה לי ההודעה (חלילה לא לפניו): "מסירה עד 10 ימי עבודה", מה שאומר, למרות הקידום של המשפיענית, שכנראה שלחג לא אקבל את המשלוח. אכזבתי היתה גדולה. לאחר שניסיתי להשיג את החברה באינסטגרם ואמרו שישתדלו, אך לאחר יומיים התחרטו ועזבו את ההשתדלות עד אחרי החג. היה גם מאוד קשה להשיגם לביטול עסקה. לקבל את הכסף שלי מאידך - היה עניין של שניות, של לחיצת כפתור.
כל כך התרגלנו. התרגלנו להסתפק במה שנותנים, בפירורים. הדבר נכון לכל אספקט חיינו, בדגש במיוחד בכל האמור לשירות מאנשי מקצוע כאן בארץ. חברות תקשורת וכבלים, חברות רהיטים (רק השבוע חברה לא קיבלה פעמיים ארון שהזמינה שאמרו ש"בדרך"), שלא לדבר על מערכות אחרות שאמורות לספק לנו שירות. בשירות אני מבינה, גם אני נותנת שירות. נותנת מעצמי כעצמאית 100% ולפעמים אפילו 200% ללקוחות. עובדת גם בסופ"ש אם צריך. סוגרת אייטמים בשישי בבוקר ללקוחות. ואני באמת לא מצליחה להבין, איך יש מי שמקבלים את הכסף שלנו ומרשים לעצמם שנהיה מובנים מאליהם עבורם, לעיתים שקופים. אני בעצם יודעת איך - כי אנחנו נותנים להם. אנחנו עומדים מנגד, חסרי אונים, ידיים שמוטות ופה שמוט עוד יותר ומתפללים לנס. מרבית האנשים לא יתעקשו לקבל שירות בסיסי, שלא לצפות חלילה לשירות טוב.
מרבית חברות המזון והצרכנות, כן גם הדלק וכמעט בכל אספקט, טרחו להעלות מחירים עכשיו, דווקא עכשיו בזמן מלחמה וגם פה, אנחנו גוררים ידיים שמוטות ורגליים ומקבלים את עול הגזירה. ומה לגבי מחירים שהועלו לפני העלייה הנוכחית? הקמח שעלה - מחירו ירד בשווקים, כמובן שאם תלכו לסופרים, אף אחד לא טרח להחזיר למחירים קודמים.
אני חושבת שאולי זה לא הזמן עכשיו, במלחמה וכשיש 133 חטופים בעזה שגם רבע פיתה לא אוכלים. אבל אני חושבת שאף פעם זה לא הזמן. לא הזמן לדרוש את השירות הבסיסי שמגיע לנו. את היחס המכבד. התרגלנו להכי גרוע שיש, וכשמישהו כבר עושה משהו נכון - זה נראה לנו יוצא דופן ומשמח. התרגלנו לקבל את המצבים האלה שנכפים עלינו ולרגע שכחנו שלנו יש את הכסף בכיס ואת יכולת הבחירה. אפשר לקנות קמח זול, אולי לא של המותג הכי מוכר, אפשר לא ללכת לבעל עסק שמדבר בצורה מזלזלת, אפשר לבטל עסקאות (אם ארון לא מגיע בזמן) ואפשר להחליט לקבל את היחס שמגיע לנו. לא פחות מזה. בחיים הצרכניים וגם בחיים האישיים.
אני פחות מבינה בזוגיות, אז לא אגרור את האלגוריה לשם - אבל נדמה לי שתבינו. "לא כולל שירות" היה משפט שהסתדר על אלינור אהרון בשנות ה-90. לא חובה עלינו לבלוע את הצפרדע. היינו אמורים לצאת כבר ממצרים.
הכותבת היא יועצת תקשורת, בעלת משרד ליחסי ציבור