השכונה שהתעוררה לגיהינום: פרויקט באופקים "משפץ" את הטראומה

באופקים, עיר של כ- 40 אלף תושבים, נרצחו בשבת השחורה למעלה מחמישים אזרחיות, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה בידי מחבלי הנוחב'ה שחדרו שטופי שנאה לטבורה של העיר. הסימנים מהקרב שניהלו בשבת ההיא, מוקדם בבוקר, תושבי אופקים וכוחות המשטרה המקומיים, מעידים על התושייה והגבורה האדירה שגילו, שתרמו למניעת אסון גדול עוד יותר. סיפורה של שכונת "מישור הגפן" הוותיקה שספגה את המכה הקשה ביותר ועשרות מדייריה נרצחו, הוא סיפור על שכונה "של פעם" שהתעוררה לגיהינום והפכה ברגע לצבא של לביאות ואריות. בתעצומות נפש שעוד יילמדו בשיעורי היסטוריה ומורשת קרב - תושבי אופקים הצליחו להציל את הבית. בטעות או בכוונה, המחבלים פגעו בשכונות הוותיקות של אופקים, בניהן אלו שדירותיהם נטולות ממ"דים ומאוכלסות באנשים קשיי יום, אימהות חד- הוריות, עולים מברית המועצות, מהקווקז, ומאתיופיה, ואנשים מבוגרים. מי שיסייר בשכונה 100 ימים אחרי השבת ההיא, יגלה גיבורים וגיבורות שנותרו בשולי האייטמים בחדשות, רחוקים מהזרקור על קיבוצי העוטף, וחיים עדיין בין סימני ירי ופינות הנצחה מאולתרות יותר ופחות, עם תחושה ששכחו אותם מאחור- אז, וגם ביום שאחרי. אמנם ביתה של רחל אדרי ("רחל והעוגיות") שהיה מחורר כולו, הפך למותג של ממש ולמוקד עליה לרגל, אבל בתים רבים אחרים נותרו פגועים ופצועים, עדות אילמת לזוועות שהתרחשו בהם.

כאן נכנסים לתמונה יהלומה זכות, המנכ"לית של עמותת "חוסן קהילתי אופקים" וחבורת מתנדביה המתפעלים את מרכז החוסן בנחישות דרך כל המבצעים, הסבבים והמשברים כ"כדור ההרגעה המקומי"- במטרה לשקם את הבתים ואת תושביהם, לנקות את פצעי הירי מהקירות ולהעניק לתושבים חוסן לדרך חדשה. "שכונת "מישור הגפן" ספגה מכה קשה ביותר. בשלושת החודשים האחרונים, העשייה סביב התושבים של השכונה הייתה מרוכזת במישור הנפשי, חיבוק וטיפול בטראומה", היא מדגישה. "הוצאנו לדרך את מיזם 'מחבקות את אופקים', נשים מהמרכז ביקרו תושבים מקומיים להעניק להם תמיכה, לשמוע את הסיפורים ולתת חיבוק היכן שהמוסדות לא נכנסים לתמונה ונותר וואקום. תוך כדי הפגישות הללו, ביצענו מיפוי צרכים, ומצאנו שיש אנשים רבים שלא שיפצו את הבתים שנפגעו".

"חלק מהאנשים ם פשוט נכנסו מאז השביעי לאוקטובר למצב נפשי של פריז, שוק וקיפאון, הם עדיין תקועים בטראומה של היום ההוא ולא מזיזים כלום. בצידם, יש גם מצבים של עוני וחוסר יכולת לממן את השיפוץ הנדרש, אימהות חד הוריות, אנשים שאיבדו את מקום עבודתם ואת פרנסתם מאז פרוץ המלחמה וכיו"ב. מס רכוש לא תמיד מכיר בצרכים האמיתיים והשיפוי ניתן רק לשיפוץ מאוד נקודתי שמשאיר את הטראומה מסביב נוכחת", היא מסבירה. "כך, למשל, אם נזרק רימון ומשפצים רק את המרצפת שנפגעה, החומה מסביב נותרת מלאה ברסיסים, מזכרת למה שהתרחש שם. גם מבני ציבור נפגעו, כמו חדרי מדרגות שספגו ירי ונזקקים לשיקום מקיף". בנוסף, היא מפרטת, יש גם רגישויות ספציפיות, כמו למשל שוש חטואל ששכלה את בעלה אבי המשפחה במתקפת הטרור, ומתקשה להתאושש. במקרה זה היה קשה להביא פועלים מהמגזר הערבי, היה קשה לאלמנתו ולבני המשפחה לשמוע את השפה הערבית סביבם, זה היה קשה לעיכול והציף טראומות".

התנועה למאבק באנטישמיות CAM בהובלתו של סשה רויטמן-דרטווה, פתחה בתחילת המלחמה קרן חירום ייעודית שמטרתה לגייס תרומות ולסייע לקהילות הדרום שנקלעו למצוקה. הפעילות הזו מתבצעת במקביל לעבודת ההסברה הבינלאומית של התנועה למאבק בגל השנאה נגד ישראל בעולם. לאחר שנחשף למצבם העגום של תושבי השכונה, איתר סשה את קבלן הביצוע המושלם לפרויקט המורכב והרגיש של שיקומה, ולדבריו "אכפת לו מהעבודה אבל בעיקר מהאנשים שמאחוריה. הוא מבצע את העבודות מכל הלב. מאז שהחלה המלחמה ניסתה קרן הפילנתרופיה של CAM להגיע לאלו שנופלים בין הכיסאות ולהשקיע את עיקר המאמצים להעניק להם תקווה ותשומת לב. באופקים זכינו לעזור למשפחות עם צרכים מיוחדים, לאנשי רווחה, לעסקים קטנים ועוד. החובה שלנו היא לעזור היכן שאחרים לא עושים זאת ולהבטיח שפצעי המלחמה יגלידו. אנו גאים בשותפות שלנו עם יהלומה, עיריית אופקים ובעלי עניין נוספים התומכים ועוזרים למי שנזקק לסיוע", הוא מדגיש.

הקבלן הרגיש הוא ניסים חורי (58) מרעננה, נשוי לאירית ואבא לשלושה בנים חיילים: עמרי בן 28 קט"א חטיבת גולני שלא היה בבית כבר 100 ימים, הבן האמצעי משרת בשייטת 7 ומאז השבת השחורה נמצא בפעילות מבצעית שוטפת, הבן הצעיר עילי משרת באיסוף קרבי, מדריך בקורס מ"כים ובתחילת המלחמה תפס את קו טול כרם. חורי, סא"ל במילואים, הוביל את גדוד הנדסה 8173 במלחמת לבנון השנייה, ושירת במילואים עד גיל 50. "כשסשה (רויטמן-דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות) פנה אלי עם הסיפור של הבתים באופקים, היה לי ברור שמדובר בפרויקט מורכב ואחר מכל מה שהתנסיתי בו עד כה", הוא מספר. "נפגשתי עם יהלומה שעומדת בראש עמותת החוסן הקהילתי, אשר ריכזה את המשפחות שבתיהם נפגעו במתקפת ה7.10 וחוו מתקפה אכזרית בתוך הבתים. אני מביא איתי לפרויקט הזה בראש ובראשונה אמפתיה לתושבים, שחוו את המתקפה - חשוב לי להכיר ולתמוך שם בכל אחת ואחד , להקשיב ולעזור ולגרום להם ללכת קדימה עם תקווה. במקביל, נעזור לכל משפחה למחוק את סימני המתקפה ונעשה הכל כדי לשקם ולחדש בצורה משמעותית את הבתים", הוא מציין.

מבין הבתים שמקבלים "טיפול VIP" במסגרת פרויקט השיפוץ, בתיהם של בני משפחת אלבז ובני משפחת טופחי. במהלך הקרבות הקשים שהתחוללו בשביעי לאוקטובר בשכונה, הוחזקו בני הזוג אריאלה ואליהו אלבז במשך שעות ארוכות, מורטות עצבים ומלאות אימה כבני ערובה בביתם, אליו חדרו שלושה מחבלים שהתבצרו בתוך יחידת הדיור שלהם, עד שחולצו על ידי שוטרים אמיצים שחתרו למגע. משפחתו של פראג' טופחי התעוררה בשבת השחורה לקול הצבע האדום ורצה למיגונית.

כשהחלו היריות בשכונה, המשפחה התפצלה - אשתו, ביתו ונכדתו ברחו לשכנה והוא נותר במיגונית. בהחלטה של רגע החליט לרוץ מהמיגונית לביתו, מה שהציל את חייו. כלבו של פארג' נורה, ורימון נזרק במבואת הבית תוך כדי ירי לעבר סלון ביתו. ממש בכניסה לבית יש מכתש שהשאיר אחריו הרימון. "לא הצלחתי להשיג קבלן שישקם את הנזקים שהשאיר אצלנו הרימון", הוא אומר. "אני עובד מאוד קשה בבית התבשיל של חב"ד בעיר, מגיע בערב הביתה, ואין מי שיעזור לי לתקן את הנזקים. אני מאוד מודה לצוות על השיפוץ. בכל פעם שעברתי דרך סימני הירי המראות חזרו אלי. זה אנשים טובים שעושים טוב", הוסיף. אשתו, שצפתה במתרחש מחלון הבית של השכנה, ראתה כיצד חודרים אליה מחבלים חמושים וחשבה שאיבדה את בעלה לנצח. בנות משפחת טופחי היו נצורות בביתה של השכנה קרוב ליממה, עד שחולצה על ידי כוחות הביטחון באישון ליל. מאז אותו הלילה, פראג' מתעורר לדבריו "כמו שעון", באוטומט, בשעה שבה חולץ" (2:20 לפנות בוקר). אשתו שהתחבאה בבית השכנה, נותרה שם עוד חודש לאחר המקרה, כשהיא מתקשה לשוב לביתם.

למשפחת יוסף היו סמני ירי בתריסי המרפסת ובקירות החיצוניים. הם ביקשו שיפוץ של המקלחת שסימני נזילה היו בגג החדר. במסגרת הפרויקט, הוחלפה גם דלת הכניסה שנפגעה מההדף. החלפת הדלת לדלת ביטחונית "תיתן להם, לדבריהם, "ביטחון נוסף לגור בקומה הראשונה שהייתה ביום שבו פרצו המחבלים לשכונה חשופה בקו ישיר לאירוע".

מאז ה-7.10 , אותו יום בו נזרק טיל כתף לעבר ביתם, עזבה אשתו של מיכאל את הבית שלהם ברחוב הגורן. הטיל פגע בחלונות ובתריסים וסדק את קירות הבית. השיפוץ בביתו של מיכאל כלל החלפת תריסים, החלפת האסלה שנשברה מכלי שנפל עליה מההדף וצביעת הבית. "אולי זה יחזיר את אשתי הביתה, זה יחזיר לאשתי את הביטחון בבית", הוא אומר בתקווה. "כשסימני הטראומה ייעלמו, גם הביטחון יחזור".

גלינה משלנקו, אישה חולה ואם יחידנית, המגדלת בביתה חתול וכלב. סימני ירי עדיין בסלון ביתה. "רצחו את השכנים שלי מהקומה העליונה. השכנה שצמודה לבית שלי נרצחה. אני מכירה את השכנים, היו לנו יחסים קרובים וטובים כי אנחנו שנים גרים יחד", היא מספרת. "אנשים מגיעים אלי, רואים את הירי ורוצים שאספר להם מה היה ב-7.10 ,אבל אף אחד לא שואל למה לא תיקנו לי את הבית עד היום". גלינה שהתה עם בנה באותו היום בבית, שניהם ניצלו, אבל בתוך הקופסה שהיא מחזיקה בסלון היא מציגה עשרות רסיסים ותרמילי כדורים ששמרה מהשבת ההיא. גלינה היא אישה חולה ואין מי שיעזור לה לתקן או בכלל ייעץ לה מאיפה להתחיל ולמי לפנות כדי לתקן את הנזקים, כך שהסיוע של פרויקט השיקום והשיפוץ היה המוצא היחיד שהפיח בה תקווה.