- עיצוב פנים: קרן גנס
- שטח המגרש: 400 מ"ר
- שטח הבית: 240 מ"ר- קומת כניסה 180 מ"ר.
- מיקום: קריית אונו
- דיירים: זוג+ 3 ילדים
- צילום: אסף פינצ'וק
הדרישה של הדיירים הייתה ליצור חוט מקשר בבית וקשר בין הפנים, לחוץ ולקומה העליונה. לפני השיפוץ הייתה תחושה שהבית עוצב כמו ב"כיבוי שריפות", הרהיטים מוקמו בצורה טכנית בחלל, אם היה צריך איחסון הוסיפו אחסון, אם היה צריך שולחן, הוסיפו שולחן, לא היה קשר בין הדברים והם גם נראו כטלאי על טלאי.
לדברי קרן גנס, שאחראית על המהפך: "הצלחנו ליצור חוט מקשר מהכניסה לבית, אל החלל המרכזי ולהמשיך את הקשר גם אחרי העלייה במדרגות אל החדרים השונים. הבית הפך להיות בית של יחד, ההרגשה של בני הבית השתנתה".
השינוי הראשון היה הפיכת הסלון עם הפנים לגינה ולא בירכתי הבית. גנס אומרת: "הפכנו לגמרי את תכנית העמדת הריהוט של החלל הציבורי ושינינו את מיקום הטלוויזיה בחלל, כך שבמקום שישבו על הספה עם הגב לגינה, היום הם יושבים עם הפנים אל החוץ ואל הגינה. במקביל חילקנו את החלל המרכזי לסלון וחדר עבודה. מעבר לכך שהמשרד עבר מחדר השינה של ההורים אל החלל המרכזי יצרנו משרד-חדר אורחים 'פתוח - סגור' המצטרף ונפרד מהחלל עפ"י הצורך".
למעצבת לקח המון זמן לשכנע את הדיירים להעמיד את שולחן העבודה דווקא מול החלון ולא עם הגב אליו. הדיירים ביקשו חדר עבודה בו לא יראו את כל הבלאגן ואת השולחן ולכן מיקמה המעצבת ספריה ייעודית למשרד, פתוחה וסגורה ולצידה קיבל השולחן מקום של כבוד כשהוא פונה לחלון. אין ספק שההרגשה היא אחרת כאשר עובדים עם הפנים לחוץ, לירוק ולטבע.
אתגר נוסף איתו התמודדה המעצבת הוא שהבית ממוקם בכיוון צפון ואינו מקבל הרבה אור שמש. היה צורך לתכנן איך להכניס יותר אור טבעי לבית מבלי לשבור מפתחים. גנס אומרת: "את האור והבהירות הכנסנו דרך צביעת החלל המרכזי בגוונים בהירים של תכלת ונגיעות כתום, שילבנו ספרייה גדולה בסלון המכילה אחסון רב אך נותנת מראה אוורירי ע"י תכנון חלק תחתון ועליון פתוחים והמשכיים. הוספנו גופי תאורה מינימליסטיים בגוון התקרה ויצרנו מוקד אחד של מנורות תקרה תלויות בפינת האוכל בגווני כחול-לבן-כתום. שלבנו ריהוט בעץ אלון טבעי בהיר ובחרנו בספה מרכזית בגוון אפור בהיר. לחלוקת החלל השתמשנו בפרופיל ברזל בלגי מינימליסטי בעל מודולים המחברים למודול של הקמין והמשכנו את קיר הקמין עד התקרה לקבלת חזית המשכית, כאילו כך תוכנן הבית מבראשית".
שינוי נוסף הוא בחשיבות הגדולה לייצר לכל אחד מבני הבית פינת עבודה משלו גם לילדים. "לכן," אומרת גנס, "בחדרי הילדים שינינו את תכנית ההעמדה ובנינו שולחן עבודה וארונות המשלבים אחסון פתוח וסגור. במקום ליצור תלאים של מדפים ארונות יצרתי מקשה אחת של ארון גבוה עד התקרה עם מדפים, שנותנים מקסימום אחסון וריכוז של המדפים הפתוחים בחזית אחת נקיה".
לכל ארון בבית עיצוב שונה, בחדר ההורים ארון רומנטי לבן עם ידיות פליז בעבדות יד, אצל הילדים ידיות כחולות בגוון הקיר, ואצל הבת ידיות מעץ לבנה בעבודת נגרות אישית. "רצינו לתת ייחודיות לכל ילד, לכל חדר אופי משלו אבל כן לשמור על הקו המקשר."