היקף יבוא הרהיטים מטורקיה מסין עומד על כחצי מיליארד שקלים בשנה. האם הסנטימנט השלילי ביחסי המסחר עם אותן מדינות בעקבות המלחמה, יביא לעלייה בהיקף רכישת ריהוט מיצרנים ומפעלים מקומיים בישראל או שמא 'הוואקום' שנוצר, יתמלא ע"י עליה בהיקף הייבוא ממדינה אחרת, כדוגמת שבדיה?
"אם לפני חצי שנה, כל יום היו מגיעים למפעל שלי לפחות חמישה ישראלים במטרה לרכוש ריהוט, כיורים, מקלחות וכו', אז החל מאמצע חודש אוקטובר הכול נעצר. ישראלים לא באים", אומר לוואלה שן מינג, מנהל מכירות באולם תצוגה רחב ממדים שממקום בעיר גוואנגז'ו שבסין. העדות שלו אינו שונה מזו של גורמים נוספים בתעשייה. כולם גם יחד מספרים על צלילה חדה במספר הישראלים שהגיעו לסין מאז תחילת המלחמה, על מנת לבקר בקניוני הענק ולייבא משם מכולות עמוסות בריהוט.
הסיבה לכך, טמונה בראש ובראשונה, בהשעיית קווי התעופה הסדירים לסין, אך לא רק. העמדה של הממשל בסין ותמיכתו במישרין ובעקיפין במדינות 'ציר הרשע' הקטינה גם היא את המוטיבציה להגיע למסע קניות נרחב במדינה. גם התעשיינים ובעלי המפעלים לריהוט בטורקיה חווים את הרגל ששמו הישראלים על דוושת הבלם. על פי נתוני משרד התחבורה הטורקי, החל מ־7 באוקטובר שטו מטורקיה לישראל 701 ספינות, אולם על פי גורמים מעורים, שיעור ניכר מהן נשאו סחורות שהוזמנו טרום המלחמה: " אין כמעט הזמנות חדשות, בטח לא של ריהוט. בעל חנות גדולה בישראל אמר לי שהרבה לקוחות פשוט לא רוצים סחורה טורקית", אומר לנו רוזמן רוזגר, איש קשר טורקי שתפקידו לקשר בין יבואנים ישראליים לבעלי מפעלים טורקיים.
טורקיה וסין מהוות שתי מדינות מפתח במפת המדינות מהן מיובאים רהיטים לישראל. על פי הדו"ח האחרון שהוצא ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2022 יובאו לישראל רהיטים מסין בהיקף של 153 מיליון דולר, ומטורקיה ב-89 מיליון דולר (מחירי נמל, ולא מחירי מכירה ללקוחות ישראליים). הנחת העבודה היא כי הדי המשבר המדיני ימשיכו להשפיע על היקפי הסחר בין המדינות לעוד זמן לא מבוטל. מאז משט הטורקי לעזה בשנת 2010, תחת ספינת 'המרמרה', יחסי ישראל וטורקיה ידעו עליות ומורדות, אך הממשל באנקרה דיבר בשני קולות: מצד אחד, הנשיא ארדואן השתלח ונקט בעמדה לעומתית כלפי ישראל אך בו בעת, קשרי המסחר המשגשגים בין המדינות נשמרו. אלא שלפני מספר ימים 'נפל דבר': לראשונה, ביצע ארדואן פעולה שהשלכותיה מעוררות הדים בשתי המדינות, ולא בכדי - בניגוד להתבטאויות האנטי ישראליות, כאן כבר מדובר על מהלך בעל פוטנציאל ממשי לפגיעה ביחסי הסחר: ההחלטה להסיר את ישראל מרשימת מדינות יעדי הייצוא של אנקרה.
בנוגע לסין: הנתונים מבלבלים: על פי נתוני הלמ"ס, יבוא הסחורות מסין עלה ב-10% בחישוב שנתי בחודשים אוקטובר - דצמבר 2023, בהמשך לעלייה של 10.6% בחודשים יולי - ספטמבר 2023. הנחת היסוד היא כי מדובר על סחורות שרובן הוזמנו טרום המלחמה. "נדרש להמתין לדו"ח הבא של הלמ"ס, אולם סביר להניח שנראה ירידה בהיקף, גם בגלל האקלים הפסיכולוגי כלכלי ששורר בארץ", מסביר הכלכלן דור נבון.
השאלה הגדולה שמעסיקה את כלל העוסקים בענף הריהוט בישראל, היא האם הסנטימנט השלילי ביחסי המסחר עם אותן מדינות יביא לעלייה בהיקף רכישת ריהוט מיצרנים ומפעלים מקומיים, או שמא 'הוואקום' שנוצר, יתמלא ע"י עליה בהיקף הייבוא ממדינה אחרת, כדוגמת שבדיה.
"בחודש דצמבר נרשמה התאוששות מרשימה בהיקף הרכישות של מותגי ריהוט ישראלים ע"י קהל מקומי, ביחס לפעילות בנובמבר 2023", מציין בן ציון אדורם, יו"ר ענף הריהוט של התאחדות התעשיינים. לדבריו, "הישראלים מצביעים ברגליים בגלל רגשות לאומיים. אנו מרגישים את זה בחנויות. אתה רואה במסדרונות יותר אנשים שרוצים סחורה מקומית".
בה בעת, הוא מציין כי עדיין קיים פער בשיעור מוערך של 20-30% בהיקף הפעילות ביחס לחודש נובמבר 2022, אולם הם מצפים כי במהלך החודש הנוכחי ובחודש הבא, תחול עליה נוספת. יוסי אלקובי, נשיא התאחדות בעלי המלאכה סבור כי שיפור ניכר יחול בתקווה לקראת פסח, אך גם הם מתנים זאת בכך שלא תחול הדרדרות משמעותית בזירות הלחימה השונות.
לצד האמור, בן ציון מחדד כי ההערכה היא שהעלייה המשמעותית בהיקף רכישת מותגים ישראלים, תחול בעיקר בקרב העשירונים המבוססים יותר, שאינם מונחי מחיר, אלא מחפשים רהיטים איכותיים ומעוצבים.
יערה וענת אשכול, בעלות מותג העיצוב הישראלי collectie, שעוסק בעיצוב וייצור מוצרי עיצוב וריהוט פנים, נושאות גם הן את עיניהן לעבר החודשים הבאים: "ממילא סין וטורקיה לא היוו תחרות של ממש על תשומת הלב של מי מבין הקהל הישראלי שמחפש מוצרים ייחודיים מעוצבים ואיכותיים, אולם אנו בהחלט רואות יותר ויותר לקוחות ישראלים, שנותנים משקל משמעותי ביותר להיבט הפטריוטי בתהליך קבלת ההחלטות".
המעצב אריק בן שמחון מנתח את המציאות באופן שונה ותולה את עליית קרנו של הריהוט האיכותי הישראלי, בתהליך יישור הקו עם מותגי פרימיום בין לאומיים: " אני מוכר את הרהיטים שלי גם באנגליה, אז הם צריכים לעמוד בתקינה מחמירה, כדוגמת תקינת אש לספוג וכו' וכמובן בהיבט של האיכות והנראות".
ככלל, ענף הריהוט הישראלי רשם בשנים האחרונות עליה עקבית בהיקף המכירות. על פי נתוני הלמ"ס, היקפו הכולל בשנת 2022, הגיע לשיא - 11.28 מיליארד שקלים. גם העלייה ברכישת הדירות שחלה בשנים האחרונות ופריחתו של שוק המשרדים, השפיעה על היקף מכירות הריהוט של מותגים מקומיים לקהל הישראלי.
"מרבית חברי האגודה משלבים בעבודתם, כבדרך שגרה, פרטי נגרות, ריהוט, תאורה, אמנות ועוד מתוצרת הארץ", מציינים באגודת מעצבי הפנים האקדמאים בישראל. נורית קורקט - יו"ר האגודה, קושרת גם היא בין המלחמה והמומנטום לרכישת מוצרים ישראלים: "בעת הזו, ימי המלחמה, הדרישה לייצור מקומי הולכת וגוברת. הצד הערכי תופס מקום חשוב בלב המעצבים. יש הזדהות ורצון לתרום לפרנסתם. כל מעצב.ת רואה עצמו בימים אלו, כחלק מהמערך המסייע לתעשיית העיצוב המקומית". " גם טרום המלחמה תעדפתי בתי מלאכה ישראליים, אולם כעת, ביתר שאת, ובעיקר מתי מלאכה קטנים", מוסיפה מעצבת הפנים קארין ורשה.
אלא שלצד התחזית האופטימית והתרחיש המיטיב שתואר מעלה, צריך להתבונן נכוחה על המציאות עימה מתמודדים בתי העסק בתחום עיצוב הריהוט בישראל. הערכה שבוצעה לפני כשבע שנים העלתה כי בישראל פועלות כ - 4,000 נגריות. כיום, מספרן עומד על 1,500 בלבד. הצלילה במספרן, אינו מוסבר רק על רקע העלייה בהיקף היבוא מסין ומטורקיה, אלא על שלל אתגרים עימו מתמודד הענף בישראל.
יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, מוסיף: "משרד הכלכלה חייב להרים את הכפפה באופן מיידי ולגבש סל של פתרונות לענף. בתי העסק הקטנים שנכללים בו, לא יוכלו במצבם הנוכחי להיכנס לתוך החלל שנוצר מהירידה, אם תחול, בהיקף היבוא. לשם כך, נדרשת תוכנית פעולה".
לדבריו, ראשית המדינה צריכה להעמיד לרשות העסקים הלוואות בריביות אטרקטיביות, שישמשו אותם לצורך רכישת מכונות מתקדמות. "אני מדבר איתך על מכונות CNC, מלטשות אוטומטיות, חדרי צבע אוטומטיים וכו'. אחד מהמשתנים שמעלים משמעותית את התקורה של ייצור בישראל הוא עלות העסקת כוח אדם. עלות העסקת נגר בישראל מגיעה בקלילות לפי 3, ואל מול סין - הפער מזנק לפי 10.
"גם אם פתחת את השוק ותביא לישראל אלפי עובדים מחו"ל, הבעיה לא תיפתר, שכן החקיקה הסוציאלית בישראל מייקרת משמעותית את העלות למעסיק", מציין רו"ח יורם שיפר
"שורשינו נטועים עמוק בישראל והבחירה שלנו לייצר בארץ היא בחירה מודעת מתוך פטריוטיות ואמונה בייצור המקומי, לצערנו, עד כה, מדינת ישראל לא מצאה לנכון לנקוט בפעולות לחיזוק החוסן של בתי העסק בענף", מציינות יערה וענת אשכול. הפתרונות נמצאים בשדה אחר. כך למשל, הפחתת סכום ארנונה. "הוזלה של ארנונה זה מהלך שבהחלט ניתן ליישם ושיכול לעזור לעסקים בענף", מוסיף אלקובי, "הקמנו את בית המלאכה שלנו בגולן, שאינו משופע במפעלים ובתי מלאכה, כי הדנ"א של המוצרים שלנו הוא ישראלי ובעיקר כי אנחנו מאמינות בחיזוק הפריפריה ע"י ייצור כחול לבן והעסקת עובדים בתנאים טובים והוגנים. המדינה צריכה לתמרץ יזמות עסקית באזור", מוסיפות האחיות לבית אשכול.
לסיכום, קושר הנגר דני אלון את כל הקצוות גם יחד: "יש בישראל נגרים מעולים, מעצבים נהדרים. כישרון אין סופי. אבל זה לא מספיק. אנחנו נלחמים עם יד אחת קשורה, במיוחד בימים אלו, בהם המון מהעובדים, לא נמצאים. חלקם מגויס וחלקם פלסטינאים שאסורה כניסתם. צריך לבוא לקראתנו, לתת מענקי צמיחה, לעזור לנו להפחית עלויות יצור. שנוכל לתת פייט אמיתי".