תרומה משמעותית לחוסן נפשי נבנית מקהילה חזקה, כלומר סביבה אנושית עוזרת ותומכת אשר נמצאת איתנו גם ובעיקר בעתות משבר ומצוקה. באופן הפוך, דווקא מפעלה הגדול של המדינה המודרנית בכל העולם הוא פירוק קהילות האדם, והפיכתנו למשפחות או לאינדיבידואלים אשר קל יותר לשלוט בהם, לגבות מהם מיסים ולעצב את זהותם ברוח המדינה והחוק. האדם שבעבר נסמך באופן מוחלט על השבט, החמולה או הקהילה, נאלץ להישען היום על המדינה כספקית בלעדית של צרכיו.
פירוק הקהילות במאה השנים האחרונות הוביל למצבי בדידות קיצוניים, וכיום מדובר רבות על "מגיפת הבדידות" שהיא קטלנית סטטיסטית לבודדים כמו עישון חפיסת סיגריות ביום. הסיבה היא כי אנשים הם יצורים חברתיים, ולולא יכולות ההקשרות המתפתחות בשנות החיים הראשונות תינוקות חסרי אונים לא יכלו לשרוד ולגדול. כיום מראים מחקרים כי תחושת הבטחון והקהילה שלנו קשורה ישירות למרכיב פסיכולוגי נוסף - תחושת האושר.
לתכנון אדריכלי של ישובים וערים השפעה גדולה על התפתחותה של קהילה חזקה. חישבו למשל על ההבדל בין בתים נפרדים מוקפי חומות גבוהות לעומת שכונה משופעת מרחבים ציבוריים מטופחים המזמינים מפגשים חברתיים אקראיים. דמיינו מגדל דירות אנונימיות בהן אנו פוגשים את השכנים רק במעלית, לעומת מתחם שכונתי למגורים הכולל גם מבחר, תעסוקה ופנאי.
הזדמנות להתבוננות חדשה
דוגמה טובה לתזה זו אפשר לקחת ממחקר שנערך באוניברסיטה במדינת ניו-יורק, שבו התבקשו סטודנטים לקראת שנה א' לבחור את המבנה המועדף עליהם למגורים במעונות. קיימים באוניברסיטה כתריסר מבנים שונים, והתלמידים החדשים בוחרים כמעט באופן גורף במבנים המודרניים החדישים, הקורצים להם יותר מאשר המבנים הישנים. לאחר שנת לימודים אחת, בחופשת הקיץ הראשונה נשאלים שוב אותם הסטודנטים לגבי מבנה המעונות שיבחרו לעצמם בשנה השנייה, ובאופן מפתיע רוב אלה שבחרו לגור במבנים החדשים העדיפו הפעם להשתכן במבנים הותיקים יותר.
מה שקוסם לסטודנטים במבנים הישנים היא העובדה שהם אינם "מנוצלים נדלני"ת" באופן המיטבי. במקום אוסף של חדרים פרטיים חסרי ייחוד, במבנים הישנים שלל מקומות משותפים, מבואות וסלונים קטנים שבהם מתרחשות אינטראקציות חברתיות. לאחר שנה של התנסות בחוויית המגורים באוניברסיטה, הסטודנטים מעדיפים לישון במעונות בהן מתרחשים ערבי הגיטרה, משחקי הקלפים והיכרויות החברים אשר נעדרות מהמגורים החדישים נטולי ההזדמנויות למפגש.
בחזרה למציאות שלנו ובניית החיים הקהילתיים מחדש בנגב המערבי. משברים הם הזדמנות להתבוננות חדשה, ואסון אוקטובר יכול להביא בשורה גם לתכנון המחודש של הנגב המערבי. אל אף העיסוק המובן כיום בהיבטים בטחוניים, אסור לשכוח כי ניצחון קשור גם לאיכות חייהם של האנשים שיחיו כאן אחרי המלחמה.
איכות החיים ובריאותם של יושבי העוטף קשורה להיבטים נפשיים וקהילתיים, ובשיקום הקרוב יש לקום מן ההריסות אל מקומות בריאים הבונים ומחזקים את הקהילה. אסור לנו לבנות מחדש את הקיבוצים והיישובים כמו "שכונת הרחבה" טיפוסית, בה מסודרים בתים נפרדים ובהן מתקיים ניתוק אנושי הנובע מצרכי היעילות הנדלני"ת. יש לשמר את כוחן של הקהילות הפרטיות, אשר הן, בסופו של עניין, הצילו וממשיכות להציל את ישראל.
איל יוסינגר הוא אדריכל בעל משרד אדריכלים "איל יוסינגר אדריכלים", בעל הפודקאסט "המרחב הבריא" ומייסד מכללת BuildUP המכללה לבנייה ירוקה