וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

צו 8: לאחד דרך אמנות

אורנה בר

9.11.2023 / 0:31

כמו כל עם ישראל, גם המעצבת אורנה בר התגייסה - במקרה שלה למיזם של ענבל שמלצר למען החטופים. התוצאה: בעיקר נתינה

מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות. איילת דעבול,
מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות/איילת דעבול

בימי שגרה העבודה שלי ממלאת אותי בשמחה וביופי, ואני מרגישה בת מזל שאני נותנת ביטוי לאומנות שלי. זו זכות ענקית לעצב לאדם את הבית ,את המקום הבטוח שלו, המקום שבו הוא מוצא שלווה, שמחה ומרגוע.

כל אדם הוא שונה, ובתוך המסע הזה והמפגש עם האנשים אני משתמשת בחומר לצורך יצירת מערכת ביטוי לנשמה ולמהות של האדם העומד מולי. מגוון החומרים העשיר והפתרונות הרבים המוצעים היום מאפשרים לי ליצור יצירות שונות בצורת בתים לאנשים שונים, והתכשיט של העיצוב הוא פרטי האמנות המשולבים בבית.

ימי שגרה הם ימים של שמחה, אבל אלה אינם ימי שגרה. עוברים עלינו ימים קשים ועצובים. כולנו חושבים איך לתרום, כיצד לשמח את החיילים ולדאוג לארוחה חמה או למקלחת, איך לסייע למשפחות המפונים ואיך להשיב את החטופים ,הילדים, ההורים, הבעלים, הנשים של כל עם ישראל.

ענבל שמלצר ואיילת שוורץ. איילת דעבול,
ענבל שמלצר ואיילת שוורץ/איילת דעבול

גם אני, כמו כולם, בצו 8 והפעם הצטרפתי לענבל שמלצר, אמנית ומטפלת באמנות, שנענתה לפניית מטה החטופים ליצור מיצג בינלאומי על מנת להעלות את המודעות להשבת החטופים הביתה. לאמנות תפקיד חשוב לא רק בעיצוב הבית האומנות, היא כלי חשוב בתרבות ובחברה, ביטוי להבעת רגש דעה ועיצוב דעת קהל.

הצטרפתי למסע של ענבל להכנת מיצג של 241 פסלים המסמלים את 241 החטופים שנספרו נכון לתחילת השבוע (המספר עודכן בינתיים ל-239). התקבצנו בסטודיו של איילת שוורץ בגני תקווה, התחלנו במלאכה יחד עם האמנית לאה נמני וקהילת אמניות ונשים יוצרות, כולנו יחד לשות את החימר, מפסלות ומנכיחות את החיים של החטופים. כולנו יחד מאוחדות בעוצמה ונותנות תפילה - שכל אחד ואחד ישוב הביתה בשלום, יוצרות את השלם מתוך השוני למען מטרה משותפת. תוך כדי עבודה חשבתי לעצמי כמה חוכמה יש ביצירה של ענבל, האמנות שלה היא היכולת לאחד, היכולת להבין שהשלם גדול מסך חלקיו. המטרה המשותפת והכוונה היא שעושה את היצירה הזו למשמעותית כל כך.

תוך כדי לישת החימר ויצירת הפסלים הרגשתי את התחושה של פעם, כשנשים ישבו בקבוצה, אפו ובישלו יחד וגם שיתפו וחלקו. הייתה לי ההזדמנות לשאול את ענבל ואיילת מספר שאלות.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין
מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות. איילת דעבול,
מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות/איילת דעבול

ענבל, היצירה שלך מנכיחה את החטופים ומספרת לנו את סיפורם כשהם נמצאים בעזה במנהרות בצורה מאוד עוצמתית, ויזואליות ובלי הנחות. כהורים, כחלק ממשפחה ואומה קשה "לנו להתמודד עם זה. אנחנו יודעים שהם בעזה במרחק כמה ק"מ מאתנו ואנחנו מרגישים חסרי אונים, מחפשים להיאחז בתקווה לדמיין אותם שם. את בחרת להנכיח אותם ולהציג את החיים שלהם בעזה.

"כשאני יוצרת אני פועלת מתוך מקומות פנימיים, לא מודעים. אני לא חושבת ולא מתכננת מראש. תוך כדי העבודה על הדמויות היה לי מאוד ברור שהן חייבות להיות במנהרות. אני חושבת על הצורך שלי לגעת בהן, לגעת בחומר, לגעת בכאב, הם רחוקים, אין לנו מושג מה קורה איתם והיצירה של החומר בדמות מאפשרת חוויה של קרבה. לשאלתך, בדומה לדיון שמתקיים היום בארץ האם לחשוף את החומרים הקשים שיש ולזעזע או לא לחשוף, המיצג חייב לטלטל. מטרתו לעורר את המודעות העולמית, אין טעם לשכנע את המשוכנעים. ההסברה הכי חשובה היא החוצה, וכדי להזיז משהו חייבים לזעזע. לצערי הרב המציאות חזקה יותר מכל דמיון".

את מטפלת באמנות וגם אמא ובת ורעייה. האם היצירה הזו הייתה, גם לך וגם לכל האוניות היוצרות שהצטרפו אלייך, חלק ממסע של ריפוי עצמי?

"אני מאוד מאמינה בכוח של האמנות ככלי תרפויטי. המגע בחימר פותח נתיב להתמודדות עם חוסר האונים שרבים מאתנו חשים בימים אלו, טביעות האצבע על הדמויות הן הוכחה לקיום שלנו כאן. יצירת יש מאין מחברת אותנו לכוחות הטמונים בנו, והצורך בהכרתם משמעותי במיוחד בימים כמו אלו.

"בנוסף, אני חושבת שדרך העבודה המשותפת הבנו כולנו את הכוח של ביחד. כולנו רקמה אנושית אחת. היה מרגש לראות את רוח העשייה המשותפת, הפרויקט כולו נעשה בפחות בשבוע עם התגייסות מעוררת השתאות של כולן. יש אנרגיה מורגשת של עשייה באוויר, משואה לתקומה, משהו בתוכנו רוצה לעשות, לשנות, לתרום, לבנות, לייצר ולהיות משמעותיים".

מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות. איילת דעבול,
מיזם של ענבל שמלצר למען החטופים והחטופות/איילת דעבול

היצירה מוצגת היום בבית התרבות בסביון וכל קהילת סביון מוזמנת לצפות בה. האם יש לך כוונות להציג אותה במקומות נוספים על מנת להעלות את המודעות?

"ילדים, תינוקות ונשים נחטפו מבתיהם והם עדיין שם. צריך להחזיר אותם עכשיו הביתה ואני אעשה כל שביכולתי להמשיך לעורר מודעות. המיצג מתוכנן להיות במקומות נוספים בארץ ובעולם".

בחרת בחימר כחומר מייצג, אבל לחימר יש גם יכולות ריפוי. כמטפלת באמנות, אם היית צריכה להציע לנו עכשיו, בימים שכולנו זקוקים לריפוי, חומר או צורת עבודה מרפאת - מה הייתה ההמלצה שלך?

"המציאות שפגשה אותנו ב-7 לאוקטובר היתה מזעזעת ובלתי נתפסת, כל אחד הגיב בהתאם למנגנונים המוכרים לו. אני לקחתי חימר והתחלתי ליצור אובייקטים מחימר על השולחן במטבח תוך שהילדים מתרוצצים סביבי.

"בטיפול באמנות יש משמעות לבחירת החומר, האדם בוחר חומר באופן לא מודע, יש משמעות גם לבחירת החומר גם לאופן העבודה. כל אחד לפי הצרכים שלו. פיסול הדמויות מחימר, למשל, מאפשר להתמודד עם המראות הקשים של החטופים ושל המלחמה בכלל, וביצירתם אנחנו מאפשרים לנפש שלנו עיבוד נוסף של התכנים הקשים. בגדול, הייתי ממליצה למי שאוהב פשוט להתחיל ליצור. זה עוזר לעבד ולהוציא את המחסומים הנפשיים לחופשי. גם אם אנחנו לא מבינים לגמרי למה ואיך, זה פשוט קורה".

ענבל שמלצר (מימין) ואורנה בר. איילת דעבול,
ענבל שמלצר (מימין) ואורנה בר/איילת דעבול

את איילת אני מכירה שנים רבות, כך שלא התפלאתי שמיד כשראתה בפייסבוק הודעה "מחפשים מקום ליצור מיצג מחימר" הזמינה את ענבל וכל האמניות אליה לסטודיו. "ב-7 באוקטובר בדיוק נחתנו בברצלונה לטיול משפחתי", היא מספרת, "מיד כשהבנו את גודל האסון חשבנו איך לחזור לארץ, אבל לא היו טיסות".

דבר אחד היא הבטיחה לעצמה: "ברגע שאגיע אפתח את הסטודיו לעבודה, כי אני יודעת, בדיוק כפי שענבל אמרה, כמה העבודה עם החימר עוזרת לאנשים לעבור תהליך ריפוי. זה עוגן להרבה אנשים בימי שגרה ובוודאי בימי מלחמה, וההיענות הייתה גבוהה. כולם הגיעו לעבוד וליצור, ובמקביל אני עוברת עם האובניים במרכזים של מפונים ועושה עם הילדים וגם עם ההורים עבודות יד, רואה איך החיוך עולה על פניהם. רגע של התנתקות עבורם, זה ממלא אותי אושר.

"עבורי העבודה עם החומר זו דרך חיים, ואני שמחה לדעת שלחימר ולחומר יש תפקיד כל כך חשוב ומשמעותי בחיים שלנו. החימר הוא כלי ריפוי. מלבד היותו בעל פנים רבות כל כך, הוא כחומר ביד היוצר לכל האומנים ואומני האובניים".

חיבור לאדמה ולשורשים

ב-6 בנובמבר, יום שני, התקיים טקס בבית הספר בסביון. קהילת סביון וחניכי תנועת הצופים עמדו יחד מקשיבים בקשב רב לנאום של ראש המועצה מוטי לנדאו, שסיפר שהיום הוא תושב סביון-גני יהודה, אך בעבר היה תושב בארי. חשבתי לעצמי כמה זה קרוב לכל אחד מאיתנו. מילותיה של נציגת משפחות החטופים, סבתו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, ריגשו כשסיפרה על נכדה שהגיע במיוחד מארצות הברית להגשים חלום ולהתגייס לצה"ל. נדרכנו למילותיה של חברת משפחת אלבג, ששיתפה בשיחת הטלפון האחרונה של לירי אלבג, חיילת שרק סיימה קורס תצפיתניות והיום היא חטופה.

הטקס היה קצר וצנוע, כראוי לימים אלו, כשברקע עומדים מתנדבי פיקוד העורף לסייע לנו להתפנות במקרה של אזעקה. בתום הטקסט עברנו כולנו לצפות במיצג העוצמתי You're not alone המספר לנו את סיפורים של 241 החטופים הנמצאים ק"מ ספורים מאיתנו וכ-50 מטר מתחת לאדמה, אך הכי קרוב לליבנו. היצירה You're not alone, מתוך הדברים שנשאה ענבל שמלצר, היא יצירה של כולנו שמייצגת את המגוון האנושי הרחב של החטופים ללא מגדר. החימר מסמל את החיבור לאדמה ולשורשים לארץ שלנו.

אורנה בר היא מעצבת פנים ושותפה בסטודיו "אורנה ומינה"

  • עוד באותו נושא:
  • בית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully