במוצאי שבת ה 21.10 החל מהשעה 18:00 יתקיים במרכז לאמנות דיגיטלית, זו השנה השלישית ברציפות, ערב אמנות רב-תחומית ברוחו ובהשראתו של האמן פורץ הדרך אורי קצנשטיין. קצנשטיין היה אמן רדיקלי אשר עבודתו התאפיינה בחיבורים ייחודיים וחסרי פשרות בין פרפורמנס, סאונד, וידאו ופיסול. היה ידיד המרכז לאמנות דיגיטלית מראשיתו, ייסד בו את רדיו חלאס (https://halas.am) והיה שותף חשוב לפרויקטים רבים.
בערב יוצגו 20 מופעי מוזיקה, עבודות פרפורמנס, סאונד, וידאו ומדיומים מעורבים של אמנים ישראליים ובינלאומיים. העבודות באירוע עושות שימושים לא קונבנציונליים בכלי נגינה, במכונות ובגוף, ומנכיחות שאלות על הגבול שבין האדם לכלים שהוא יצר, לסביבה האורגנית-סינטטית, ולמקום והזמן בו האמן חי ופועל.
כותרת האירוע - "מי בא אחרינו?" מזמינה אמנים וקהל לעסוק באזורי ביניים, בשינוי והתפתחות החיים האנושיים בכלל, באפשרות לדמיין מחוזות חדשים להתנסות ופריצת גבולות. בשנה זו האירוע מתחקה אחר הרעיון התעשייתי והמכני - דווקא ברגע בו המציאות האנושית הופכת וירטואלית יותר ויותר ומתרחקת מהחיבור היצרני בין גוף האדם לגוף המכאני, נחזור לדימוי של המפעל, סדנאות המתכת והמכונות, לכושר האנושי ליצור בעזרת מכונות. בעוד הדימוי המרכזי השולט כיום הוא של צבר מכונות המחליפות את האדם ושל מפעלים ללא אנשים, נחזור לסינתזה היצרנית ולחומריות דרך סאונד תעשייתי, מנגנונים פיזיים ומכאניים ופסיי יצור. האם אנחנו יכולים לבסס הגיון יצירתי מהחיבור האנושי-מכאני היום? כיצד הצימוד גוף-מכונה מגדיר אותנו כבני אדם? מה לעתיד יש לומר על יחס זה? ומה נשאר מגופי המתכת שאכלסו את חללי הענק בעבר?
בנוסף, ביום האירוע יוכרז הקול הקורא השלישי בפרס לאמנות רב-תחומית ע"ש אורי קצנשטיין. הפרס השנתי על סך 70 אלף שקלים יינתן לאמן, אמנית או קבוצת יוצרים עבור פיתוח ומימוש של עבודה רב-תחומית חדשה. ההצעה תבחר ע"י ועדת הפרס המקצועית במהלך חודש דצמבר 2023. במחזור הראשון זכה האמן גלעד רטמן לפרויקט אשר יוצג בשנת 2024 במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב, ובמחזור השני זכתה האמנית חנה אנושיק מנהיימר לפרויקט שיוצג במרכז לאמנות דיגיטלית, אף הוא בשנת 2024.
אורי קצנשטיין נולד ב-1951 בתל אביב, נפטר באוגוסט 2018. למד אמנות בבית הספר אבני בתל אביב, תואר ראשון באמנות באוניברסיטת אינדיאנה ותואר שני בסן פרנסיסקו. אחרי הלימודים השתלב בסצינת הפרפורמנס שהלכה ותפסה מקום משמעותי בעולם האמנות בניו יורק. הוא הציג בכמה מהחללים החשובים ביותר בתחום זה בשנות ה-80, כמו The Kitchen ו־No-Se-No. במקביל ללימודי האמנות בארה"ב, החל לעסוק גם במוזיקה. עם שובו לארץ, החל להתמקד גם בפיסול ועבודות וידיאו ומיצב, והציג במסגרת תערוכות רבות בארץ ובעולם: בביאנלות בברזיל, פולין, טורקיה וארגנטינה, שם זכה ב-2002 במקום הראשון. שנה קודם לכן, ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. בעקבות זכייתו בפרס סנדל, ב-2015 הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכה Backyard, תערוכה סמי-רטרוספקטיבית, מיצירותיו אשר זכתה לביקורות טובות והצלחה רבה. השתתף באופרת הרוק "סמארה", שכתבו הלל מיטלפונקט ולהקת "נקמת הטרקטור", והחל לשתף פעולה עם המוזיקאי אוהד פישוף. בהמשך היה קצנשטיין חבר בהרכב המוזיקלי "הוא־קויידם", עם אופיר אילזצקי ודני מאיר. בשנת 2008 ייסד קצנשטיין את רדיו חלאס במרכז לאמנות דיגיטלית, כפלטפורמה למוזיקה אקספרימנטלית ולתכנים שאינם זוכים לייצוג בערוצי הרדיו הציבורי והמסחרי.
עבודותיו של קצנטשיין מתייחסות לטבעו הנזיל והגמיש של האדם, שהחברה מנסה להצרין ולתבנת; ועל המפגש המטלטל בין האדם לחברה. רעיונות הגמישות והתנועתיות מתבטאים בעבודותיו בסאונד ובמוזיקה - כשני מדיומים הגמישים באופיים, כשהגוף הוא הנשא של אותה נזילות מובנת. גוף זה - על הקלקולים והחוסרים שבו - נתקל שוב ושוב באלמנטים חדים ומוחלטים הפוצעים אותו, וחודרים באופנים שונים את השכבה המישושית הבסיסית - העור - המהווה חייץ מדומיין בינו לבין החברה והעולם שסביבו, כך בעבודות בהן קצנשטיין מקיז את דמו, מקעקע אוצרים ומחשמל עצמו וקהל מזדמן כפעולה תרפויטית. רעיון החיץ