הילה חבקין היא אדריכלית מזן אחר. היא עובדת ויוצרת בסטודיו שלה ברמת השרון. בנוסף לתחום האדריכלות שהוא חלק בלתי נפרד מחייה כבר 25 שנה, היא עוסקת גם בעיצוב מוצר, ועד כה עיצבה עשרות מוצרים שאותם היא מוכרת לחברות אירופאיות, ביניהן שיתוף פעולה עם חברת Henge האיטלקית. עבור חבקין, העולם הוא מגרש משחקים עצום שבו שום פרט לא נסתר מעיניה, וכל דבר שהיא רואה יכול להפוך למוצר.
""אני חושבת שמאז ומתמיד התבוננתי ובחנתי את העולם מנקודת מבט של מעצבת. כבר בתור ילדה, הרבה לפני שלמדתי אדריכלות, הייתי משוטטת עם הוריי ברחובות תל-אביב,עיר הולדתי, שם ספגתי ריחות, קולות, שלטים, בניינים. כל אלה הציתו את דמיוני", היא נזכרת. "החופש לקחת את כל הרשמים האלו וליצור ביניהם חיבורים חדשים גרמו לי להביט בהמון הומור על החיים. למעשה, התשוקה לחלום ולתת אינטרפטציה חדשה לדברים קיימים שנמצאים מתחת לאף שלנו, מלווה אותי עד היום."
"ביקרתי בשדה כותנה עם ילדיי", מספרת חבקין, "וסיבי הצמח לכדו את עיניי, משם הדרך לעיצוב מערכת של שולחנות והדומים הייתה קצרה. אני רואה אלפקות או קופים בספארי, מצלמת אותם, ומיד מתרגמת אותם לקולקציה של שטיחים בהשראתם. ברגע שנוצר לי הקונספט בראש, הוא יכול להתפרץ באדריכלות, בגינה, בבית, במוצר, או אפילו בשוקולד."
אם נערוך סקר רחוב לא מדעי, שבו נשאל את העוברים והשבים איך הם תופסים את מקצוע האדריכלות, כנראה שרובם ישיב שמדובר באדם המתכנן מבני מגורים או מבני ציבור, יושב עם הלקוחות שלו ומחליט כמה חדרי שינה צריך, איפה יהיה הסלון והיכן המטבח, עבודה מאוד טכנית. אולם הלקוחות של הילה יודעים שהעבודה איתה נעשית באופן שונה לחלוטין, והסיפור הייחודי שלהם, בסופו של הפרויקט, יבוא לידי ביטוי בתכנון הבית, בעיצוב שלו, ובהתאמה לחלומות ולרצונות הייחודיים להם.
"כשאני יושבת עם הלקוח", אומרת הילה, "הוא מספר לי מה הצרכים שלו ומה הוא רוצה, אבל מה שמעניין אותי בשיחה, זה מה מניע אותו ואיך הוא חי, ומבלי שהוא בכלל מבחין - אני מחפשת את סיפור החיים שלו. בהתאם לזה, הראש שלי כבר מתחיל לרוץ לכל מיני כיוונים והמוח כבר משרטט סקיצות ראשוניות". הלקוח יכול להיות איש עסקים בכיר, אך מהשיחה יעלה שמה שמרגיע אותו זה אפיית לחם, או מנכ"לית חברה שתספר שיש לה אוסף משקפיים, ומתוך פרט קטן כזה, הילה כבר מתחילה לבנות את הקונספט.
הדוגמה הטובה ביותר היא מפרויקט שחבקין סיימה לאחרונה, כזה שההגדרה "בית חלומות" קטנה עליו. הבית מתפרש על פני דונם ברמת השרון, שתי קומות ומרתף בשטח בנוי כולל של 550 מ"ר.
הפרויקט הוזמן על ידי זוג עם שלושה ילדים קטנים, שהמשפחתיות חשובה להם מאוד. בני הזוג גבוהים במיוחד. "ניסיתי לחשוב איך אנשים מרשימים כמוהם רואים את העולם לעומתי, שנמוכה מהם ב-20 ס"מ לפחות", משתפת הילה בתהליך החשיבה, "כל מה שאני רואה בגובה העיניים, הם רואים אחרת. מיד חשבתי על ג'ירף, על האצילות של החיה הזו, איך היא ממגנטת אליה מבטים ומחזיקה את הראש מעל כולם. המחשבה על הג'ירף ליוותה אותי בתהליך התכנון והעיצוב." אחד האלמנטים המרכזיים שמדגישים את המוטיב הזה, הוא הקורה הג'ינג'ית, שנצפית מכל מקום, ומחזיקה את כל הקומה העליונה.
איך את מתמודדת כשיש התנגשות בין יוקרה לפרקטיות?
"בסופו של דבר, תקציב גבוה ככל שיהיה, חלומות הכי גדולים שקיימים, דרישות הכי יוקרתיות שיש - בית חייב להיות פרקטי. נכון, לפעמים יש התנגשויות בין החלום לבין הפרקטי, אבל הפרקטי תמיד מנצח. לא משנה אם מדובר בדירת 40 מ"ר, או בווילות רחבות ידיים, אני חייבת להתחשב בחיי היום-יום, לייצר סביבת מגורים נעימה ונוחה שתואמת את אורח החיים של הלקוח, כזו שמאפשרת לו לישון טוב בלילה".
אם יש משהו שהילה לא מתחברת אליו, זה המילה "טרנד". "אני לא עובדת לפי טרנדים", אומרת חבקין, "אבל אנשים כן מדברים במושגים של 'כפרי', 'מודרני', 'קלאסי', ועוד, משום שנוח להם עם התבניות המוכרות. אני מבקשת מהם לא להגביל את עצמם ל'אני רוצה וילה כמו בטוסקנה', אלא לשחרר אותם מהגדרות, ולאפשר להם לחלום.
"אם תלך ותקנה עשרה פריטים יוקרתיים ויפים ותציב אותם בבית, תהיה לך אסופה של דברים יפים, אבל אין חיבור או סיפור. התפקיד שלי כאדריכלית, ובכלל של כל מי שעוסק בעיצוב", אומרת חבקין, "הוא להיות תופרת. כשהסיפור של הבית נתפר כמו שצריך, נוצרת השייכות של בני הבית למקום שבו הם גרים, וברגע הבית הופך להרבה יותר מסתם קופסה".
משרדה של הילה חבקין מתכנן גם מבני ציבור, ולאחרונה זכה במקום הראשון בתחרות לתכנון מבנה חדש באגם שבפארק הלאומי ברמת גן. במרכז האגם הוצבה המסעדה האייקונית משנות ה-60, שננטשה והפכה לפיל לבן, שומם ומתפרק. העיצוב הזוכה, שהוגש בשיתוף עם אקר-מיכאל אדריכלים, מורכב משתי טבעות לבנות המחוברות ליבשה ונפתחות כמו צדפה. מדובר במבנה עם תועלת אמיתית לציבור, שיוכל ליהנות מהנוף, לשחק במזרקות המים, לצפות בהופעות שייערכו על הגשר במפלס העליון, או לאכול במסעדה שתפעל במבנה. התכנון כולו מתחשב בסביבה הקיימת, מוגבה מעל פני המים כך שאינו מהווה הפרעה לחיות הבר השוכנות באגם וסביבתו.
אם הבחנתם במספר אזכורים של בעלי חיים, זה כנראה לא מקרי. את התואר הראשון שלה עשתה הילה דווקא בביולוגיה, משום שהיא בכלל רצתה להיות וטרינרית. את הקריירה התעסוקתית החלה במחלקת הטורפים בספארי, לצד טיגריסים, נמרים וקרקלים. לאחר מכן החליטה חבקין על שינוי כיוון והחלה ללמוד עיצוב פנים, ומשם המשיכה ללימודי אדריכלות.
השילוב בין אדריכלות לעיצוב מוצר היה התפתחות טבעית עבורה: "כאדריכלית אני רואה את המאקרו, וכמעצבת מוצר אני רואה את הפרטים הקטנים, ועבורי זה שילוב מנצח". בישראל, בדרך כלל, יש הפרדה בין אדריכלים, מעצבי פנים ומעצבי מוצר, ואין הרבה אנשי מקצוע שמשלבים בין העולמות. אצל חבקין מדובר בסיפור אחר לגמרי, והיא מעידה כי היא עובדת על אדריכלות כמו עיצוב מוצר, ועל עיצוב מוצר כמו אדריכלות.
גם השיחה מתקיימת בזמן שחבקין משתתפת בסיור אדריכלים באיטליה, "אתה יכול לתאר לעצמך שהמקומות שבהם ביקרנו כבר נתנו לי השראה, ובלילה, במקום ללכת לישון, כבר השלמתי את הסקיצות הראשונות".
פרויקט רמת השרון:
- קבלן ראשי: יעקב בורשטיין
- ניהול הפרויקט: שחר ורועי ניהול פרוייקטים בע"מ -מתן גרינברג
- מתכנני נוף: מור אבידן
- נגרות: Anton Woodwork
- מטבח: Bulthaup
- אלומיניום: ווינטק
- יציקת טראצו: C.R Contech