אלאייה וילג', הוא כפר WELLNESS וגלישה שנפתח לפני מספר חודשים, בסמוך לשמורת הטבע פולג, במרחק צעדים ספורים מחוף הים. המקום מספק חווית אירוח ייחודית הכוללת מגוון סדנאות המחברות בין גוף ונפש, בין אינדיבידואל לכלל ובין אדם לאדמה.
בעלי המקום הם שני יזמים ותיקים, דן נפתלי ורונן מניפז, שהחליטו להמציא את עצמם מחדש ויחד עם רשת ,Selina רשת האירוח והנופש הבינלאומית, החליטו להקים מקום אחר, מקום שהחוויה בו תהיה שונה מבתי המלון שאנחנו מכירים, מקום שכל מי שנכנס אליו מהר מאוד נכנס לקהילת אלאייה.
האורחים שמגיעים נכנסים ל"בית של אלאייה", כאשר החוויה מתחילה כבר משלב הצ'ק אין. בשירות הקבלה אין דלפק כמצופה, אלא סלון וינטג' בו מארחי המלון מקבלים את האורחים, ומספרים אודות החוויה והתכנים שהולכים לעבור בעת השהות במקום. לאחר שלב הצ'ק אין, כל אורח מלווה ע"י הצוות למציאת חדרו, ובבית כמו בבית, מחכים לאורחים ספרים בשידה שליד המיטה. כל אלמנט קטן שכזה בונה חווית אירוח שלמה שרוצה להגיד: "חיכינו לכם, איזה כיף שהגעתם אלינו".
מעצבי המקום הם איה צאלים ורמי רומנו. איה, מעצבת יוצרת ותיקה שעיצבה בתים, משרדים ובתי קפה וניהלה חברת עיצוב גדולה למעלה מ30 שנים. רמי, בעל משרד לאדריכלות ועיצוב פנים כבר קרוב ל-25 שנים, מתעסק במגוון תחומים: מלונאות, מסחר, משרדים, מגורים, מסעדות,עיצוב פנים ואדריכלות. ישבנו איתם לשיחה כדי לנסות ולהבין איך מעבירים תחושות של בית, חיבור ו-Wellness בעיצוב פיזי של מקום.
בואו נתחיל מההתחלה, איך מתחילים לעבוד על פרויקט כזה?
איה: "את דן אחד הבעלים אני מכירה מאז היה ילד צעיר דרך סבתו, וממש חרוט לי בזיכרון התמונה שלו כילד רץ בשבילים של הקיבוץ ומהנקודה הזו התחלתי, בהתחלה קראתי למקום קיבוץ-ים וזו הייתה המוזה שאיתה הלכנו ואליה הוספנו 'טאצ'ים' עכשווים, המרפסות של החדרים המעוטרים הצמחייה, שבילי אבן על הדשא, ופריסת "נקודות מפגש", נקודות במרחב הגדול המאפשרות ישיבה של מספר רב של אנשים יחד".
רמי: מרגע שנכנסתי לפרויקט הבנתי שעליי לחקור את תחום הWELLNESS-. הקונספט היה ברור וחקרתי את העולם הזה, על מנת לבנות את הייחודיות של המקום.את כל מה שמצאתי ולמדתי זיקקתי לתדר אחד ופשוט. העוגן באלאייה היה הניסיון לשמר את הפשטות, את "הישן" ואת המקום של חוסר היומרה, להעריך את חוסר השלמות וסימני הזמן. יש משהו משחרר בפשטות הזאת והלכנו לכיוון הזה, חיפשתי את המקום הנוסטלגי, את ההתיישנות, ואת הצמחיה במקום. למשל היה עץ שנפל על הבניין, במקום לפנות אותו- כרתנו אותו ורצינו לשמר את הגזע, אז הנחנו את הגזע ושתלנו בפנים צמחים, הוא הפך להיות כמו אדנית. לקחת את המקום שנשכח אי שם ולהחזיר אותו לחיים. מתוך המקום של כבוד גדול לישן ולא מתוך הרס ובניה מחדש.
מה עומד מאחורי העיצוב באלאיה?
רמי: "מבחינת היזמים חשוב שהמקום יהיה מקום של חיבורים, של קהילה. חיבור של האורח למקום, של האורח לצוות, ושל האורח לעצמו, זה תהליך שההמרה שלו לעיצוב פיזי היא מאוד מורכבת, אבל אתה מבין שבעזרת העיצוב הזה אתה יכול לחבר את הבן אדם למקום, אז יצרנו מקומות שיהיה להם איפה לשבת בקבוצות גדולות, שולחנות שיתוף בחדר האוכל, מקום ישיבה מעגלי סביב מדורה, וספסלים- כל מקום שיאפשר ליצור מפגשים בין אנשים".
על מה היה חשוב לכם לשים דגש בתהליך העיצוב?
איה: "קודם כל המטרה הייתה ליצור עיצוב שבונה אווירה, שכל אורח שנכנס יחוש מיד טוב ונעים, שמקום ירגיש נגיש ולא יאיים, שיהיה ידידותי, אוהב ופשוט. כי פשטות מביאה לאהבה ואלו הדברים שהיו הכי חשובים לי".
רמי: "אם אתה נכנס מהכביש הסואן ועובר את הפקקים ומגיע ונכנס בשער, הרעון הוא לתת לך להירגע כאילו אתה מתחיל מדיטציה, שתשקע, כמו שמגיעים לים, מקום שמוריד לי את כול המערכת ומרגיע אותו. אני נכנס בלחץ ופתאום מוצא את עצמי נשאב לתחושה הזאת והכל בעזרת עיצוב נכון".
מה היה לכם חשוב להכניס לאלאיה בתהליך העיצוב? ספרו קצת על העיצוב עצמו
איה: "יצרנו מלא דברים חדשים על מנת לקלוע למטרה העיצובית, מוביילים בצורת קוקוס, השולחנות של חדר האוכל נבנו מאפס, והכל כמעט נבנה ישן לצד חדש. בעיצוב יש מספר רבדים. הרובד הראשון הוא התכנון והרובד השני ולא פחות חשוב הוא רובד הבינוי שעליו אני מוסיפה גם רובד של קישוט שהוא זה שבונה את האווירה וזה מה שמייצר את האלמנטיים ה'יוניקים', ואת הייחודיות של המקום, מקום שהוא גם קיבוץ אבל גם ים. בכניסה הצבנו משוטים ישנים, ממש הלכתי בעצמי ואספתי את המשוטים האלו, עיצבתי אותם בצורה של זריחת השמש, בחדר אוכל יש הגאים של סירות ישנות מעץ. שיחקתי וחיפשתי את הדברים בין הקיבוץ בין הים ובין העכשוויות".
רמי: "ברמה הפרקטית לא קיבענו שום דבר, אם רוצים להוציא כיסא החוצה, להזיז ספסלים, לחבר שולחנות הכול אפשר להזיז, הכול זז, הכול מאוד דינאמי, אם יש התקהלות אז מזיזים את כול הספסלים והכיסאות לכיוון המדורה ואם בבוקר קורה אירוע אחר אז מזיזים. האירוע מתחבר לכיסא ולא האדם לכיסא. יש ספסל ארוך בלובי למשל ושם אתה תשב וישבו איתך אנשים. גם אם אתה בא לכאן לבד, אתה לא תשב לבד, תמיד. למשל בחדרים אין טלוויזיה, אין קפה, כדי שתוכל לצאת החוצה והמטרה הייתה להוציא אותך מהחדר וליצר חיבור".
משפט מסכם?
אנחנו מאוד מרוצים ממה שבנינו כאן, החיוך והרוגע על פני האורחים שמגיעים, מהרגע שנכנסים בשער הם הסיפור כאן והם המטרה שרצינו להגיע אליה. זה מקום כזה שכל פעם נוכל להוסיף עוד אלמנט קטן בעל משמעות וזה מרגש לדעת שזה פרויקט שיבנה וישתנה מיום ליום.