ינואר 2020 : מתקין קירות גבס עצמאי ושותפו שהוזמנו ע"י קבלן משנה, מגיעים לאתר בנייה בו נבנה פרויקט ע"י אחת מחברות הבנייה הגדולות בארץ. שניות ספורות לאחר כניסתם, הם מגלים כי שכחו להביא עימם סולם, והמתקין לוקח את אחד מהסולמות הזרוקים שמצא באתר. זמן מה לאחר מכן, אחד מהשלבים בסולם נשבר, והבחור הוטח ארצה בחוזקה. למקום הגיעה ניידת של מד"א שפינתה אותו לבית החולים, בעודו נאנק מכאבים עזים. בתום מספר ימי אשפוז הוא שוחרר לביתו, אולם הכאב לא הרפה. גם עשרות הטיפולים שעבר, לא היטיבו את מצבו, זאת לצד רגישות טורדנית שחש בברך ולהגבלת התנועה.
כשמונה חודשים לאחר מכן, הוא פנה לטיפול פסיכיאטרי והתלונן על קיטוב במצב רוחו: הוא עצבני וחסר סבלנות - הן למשפחה והן לסובבים. אשתו אף סיפרה כי הוא מרבה לברוח לה מהמיטה. לימים, הוא עבר ניתוח לשחזור ברך שמאל, אך ללא הועיל. כשנה וחצי לאחר מכן, רופא מומחה בתחום האורתופדיה קבע כי בשל התאונה, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי, שקבעה לו נכות צמיתה בשיעור זהה.
לשון החוק והפסיקה מאפשרים במקרה בו התאונה נגרמה בשל רשלנות מעסיק, להגיש כנגדו תביעות נזיקין במטרה לקבל פיצוי, מעבר לזה ששולם ע"י ביטוח לאומי. אלא שבמקרה האמור, הוא נטל סולם, ללא רשות, מבלי שבדק תחילה את תקינותו ולא ברר עם הסובבים את מצבו. לפיכך, על פניו, לא מגיע לו לקבל כל פיצוי.
אלא שבא כוחו, עו"ד יוסף (ספי) קוסטיקה, טען כי על אף שמדובר על סולם שאינו בבעלותה של חברת הבנייה, וחרף העובדה כי הניזוק לא בדק את תקינותו - מגיע לו פיצוי. איך הוא הצדיק את הטענה שנתפסת כבלתי הגיונית? בגדול - החברה הקבלנית אחראית על כל הנעשה באתר שלה, ואין זה משנה, האם מדובר על סולם שבבעלותה, של קבלן משנה, או של כל גורם אחר. במילים אחרות - עליה היה לוודא כי כלל כליי ואמצעיי העבודה שנכנסים ונמצאים בשטחה - תקינים.
מנגד, במסגרת כתב ההגנה, ציינה המבטחת של החברה הקבלנית כי היא לא סיפקה לתובע כל סולם ולא הייתה מעורבת בצורה כלשהיא בעבודתו. עוד היא הבהירה כי למיטב ידיעתה, הסולם כלל היא שייך לתובע או לשותפו. לחילופין, בין היתר היא כתבה כי היא חולקת על הקשר הסיבתי בין התאונה והפציעה וכן שמדובר על אירוע בלתי צפוי. בנוסף, צוין בכתב ההגנה, כי התובע היה פרילנסר ושהעבודה כלל לא הוזמנה על ידה, אלא על ידי חברה אחרת.
למעשה, לאורך ההליך נעמדה המבטחת על רגליה האחוריות וסירבה לשלם לתובע פיצוי. בהמשך, על מנת 'להוריד אותו מצווארה', נאותה להציע פיצוי זעום בגובה של מספר עשרות אלפי שקלים. אלא שלאחרונה, החליטה מבטחת החברה, לשלם לתובע סך של 150 אלף שקלים, זאת בנוסף לסכום בגובה 143 אלף שקלים, שקיבל מביטוח לאומי. לאור כך, נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
עו"ד קוסטיקה: "הסיפור האמור שולח מסר ברור לחברות הבנייה על פיו עליהן להקפיד הקפדה יתרה על תקינות כלל הכלים ואמצעי העבודה שנכנסים לשטח האתר, ובכלל זה של קבלני משנה. האחריות לנעשה בשטחו - מוטלת עליהן ובמקרה של נזק שנגרם תוך כדי שהייה בו - ניתן ולצריך להפנות אליהן אצבע מאשימה".