בעולם הנשלט על ידי פלטפורמות סטרימינג כמו אפל מיוזיק וספוטיפיי, התחייה הבלתי צפויה של אסתטיקת חנות התקליטים כבשה בסערה את המדיה החברתית ואפליקציות התוכן. נוסטלגי, רטרו, פוטוגני ושובה לב. הטרנד הזה הפך לדבר הכי ויראלי בעולם הרשתות.
זה לא חדש שבמדיה החברתית ישנה אובססיה לנוסטלגיה, מתמונות של טרנדים נשכחים מהאייטיז ועד סרטוני טיק טוק שמגלים לנו כיצד נראים היום שחקני העבר וזוכים למיליוני צפיות.
בתוך כל זה, "התפאורה" של חנות התקליטים שברשתות משחקת על סנטימנטליות של תקופות עברו, ומעוררת תחושה נעימה המהדהדת הן בדורות המבוגרים שזוכרים בחיבה את הדפדוף בתקליטי ויניל והן לדורות הצעירים שמבצעים רומנטיזציה לעבר שלא חוו. הצבעוניות, האקלקטיות והחלל הגדול נותנים לחנויות התקליטים את החן שבתפאורות שמשרתות מהימנה את הדיגיטל. בעידן שבו תוכן מופק, מלוטש ושואף לשלמות הוא הנורמה, האסתטיקה של חנות התקליטים מספקת משב רוח רענן באמצעות האותנטיות שלה. הפגמים של תקליטי ויניל ואביזרי רטרו מציעים ניגוד מרענן לוויזואליה המהוקצעת, שמציפה את המדיה. מגמה זו דוגלת בשיבה לביטוי אנושי אמיתי והערכה ליופי מחוספס יותר.
אי אפשר בלי ברבי
אסא אופק, מאנשי האוזן השלישית, חנות התקליטים המיתולוגית בקינג ג'ורג' תל אביב, בחיפה ובקיבוץ הגושרים, נותן לנו הסבר מעניין לתופעה: "באוזן השלישית לא מתייחסים לתקליט כאל טרנד אלא כאל מוצר מוזיקלי תרבותי, כפי שהיה מאז לידתו. מעולם לא זנחנו את מכירת התקליטים, גם כשהדיסקים שטפו את כולם לאשפת ההיסטוריה. למזלנו 'המייג'ורים' הגדולים זיהו מחדש את התופעה והחלו להדפיס תקליטים באופן משמעותי, עם כוונות שוק ורווח. לדעתי, הם אלו שהרימו מעלה את כוחו של הויניל. דבר הוביל לדבר והתקליט התגלגל וצבר תאוצה כשמעל מרחפת המוזיקה כפאקטור המחבר, המדובר והנוכח ביותר בקרב צעירים. ואם ישנם כוכבי פופ בסביבה זה תמיד מאיץ את התנופה. אדל, טיילור סוויפט ועוד רבים אחרים. כשכוכבי פופ הופכים כל כך פופולריים,ברמות שלא הכרנו בעבר, הן בשל איכותם, והן בשל התהודה וגלי האדווה האדירים שמייצרת הרשת החברתית - עם דגש נרחב על טיקטוק - קשה להיות נער/ה מתבגר/ת ולא להיסחף עם הצונאמי הזה. וכשאותם נערים ונערות רוצים להדמות לאחת מהם או להביע הערכה כלפיהם הם מצטלמים סביב התקליטים."
משפיענים ומותגים כבר עלו על הטרנד, מותגים ממנפים את ה"תפאורה" הזו כדי לבסס תחושת אותנטיות ולהיעזר בקשרים הרגשיים של הצרכנים. אסתטיקת חנות התקליטים הפכה לכלי ליצירת סיפורי מותג.
מיקה פוזננסקי, שמתמחה בדיגיטל ללקוחות מעולמות התרבות מסבירה: "האופנה תמיד חוזרת, מה שהיה "מגניב" בשנות השמונים סביר להניח שיהיה מגניב בימינו אנו. בסושיאל ניתן לראות את המגמות האלו בצורה ברורה כי לפתע הרשת מוצפת באיזשהו טרנד מסוים. הפעם זה חנויות התקליטים כ"תפאורה" לתמונה המושלמת ובהמשך דבר אחר. למשפיענים גם קל להנכיח את אישיותם דרך התמונה כשמדובר בתמונות מהסוג הזה משום שהתקליטים המסוימים שבחרו להצטלם איתם לרוב גם מעידים על האישיות, על הסגנון המוזיקלי המועדף עליהם ועוד ועוד".
האסתטיקה של חנות התקליטים, שפעם הייתה סמל לעידן שחלף, עשתה תחייה מפתיעה בעידן הדיגיטלי, וכבשה קהלים ברחבי המדיה. היכולת לעורר נוסטלגיה, לגשר על הפער בין מוזיקה לויזואליה וסתם כתפאורה צבעונית ופוטוגנית הפכה אותו ממגמה גרידא לתופעה תרבותית. בעודנו ממשיכים לנווט בנוף דיגיטלי משתנה ללא הרף, האסתטיקה של חנות התקליטים משמשת תזכורת לקסם הנצחי של חוויות אנלוגיות בעולם דיגיטלי.