בית הספר לאמנות של סמינר הקיבוצים מציע גישה רב-תחומית באמנות עכשווית ומעמיד במרכז תפיסתו את החיבור בין מעשה האמנות לגישה חברתית-חינוכית, מקדם שיח פתוח של מחקר וזהות אישית. העבודות בתערוכה עוסקות בקשת של נושאים חברתיים, הבוחנים לעומק את המקום המורכב של האמן/ית בקהילה המתמודדת עם קשיים ואתגרים. כבכל שנה, גם הפעם התערוכה מגוונת מאוד הן מבחינה מדיומלית והן מבחינת התווך הסגנוני והתוכני של היצירות. כל אחד ואחת מהסטודנטים והסטודנטיות, בדרכם הייחודית, משתף בעבודתו ביקורת או חוויה אישית, שמקורן בחקר של נושאים חברתיים, פוליטיים, סביבתיים ולאומיים, אשר נוגעים בכל אחד מאתנו.
בין העבודות של בוגרי ובוגרות בית הספר לאמנות צילומי וידאו של נור אבו גנאם, המציגים נקודות מבט שונות שמתערבבות יחד בנוגע לחיג'אב (כיסוי ראש). צילומים אלו מאפשרים לצופה בהן לצפות יחד עם אבו גנאם דרך החיג'אב, להתפלל ביחד, להאמין ובאותה הנשימה ממש גם לשאול - איך זה נראה. עבודתה של אבו גנאם נעשתה בעקבות תגובות הן זכתה במהלך השנים בנוגע לחיג'אב שלראשה, הנעות בין סקרנות לדעות קדומות, ושלעיתים אף איימו על אמונתה.
פרויקט הגמר של איתי כהן, המתפרש כמיצב בחדר, מציע שיטוט במרחב אפל, שבין הבזקי רגעים של סיפוק ופורקן. הנושאים המרכזיים שבהם עסק נוגעים בחתירה להשגת עונג, במושג ה-FETISH, בייצוגים חריגים באפליקציות להיכרויות והקשר שנחקק בין מין לחטא, באיסורים, ייסורים ומוות - ובייחוד בהקשר ההומוסקסואלי.
פרויקטים נוספים
- חנות מזכרות חיפאית, רוני לוסייב: רוני לוסייב בוגרת לימודי עיצוב בבית הספר לעיצוב בפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים נולדה בחיפה והמשיכה להתגורר בעיר גם בשנות לימודיה, כשמדי יום נסעה ברכבת למכללת סמינר הקיבוצים שבתל אביב. במהלך שיטוטיה במוזיאוני חיפה, גילתה לוסייב כי לא נמכרות בהם מזכרות ייחודיות לעיר, ועל כן החליטה ליצור חנות מזכרות חיפאיות. בין המזכרות החיפאית שעיצבה: בבושקה של חזירי בר, נרות בצורת הלבניות (צמד מגדלי קירור שתפקדו ככוח עזר בבתי הזיקוק בחיפה), מעמד מחזיק ספרים שמצד אחד מציג את הטכניון ומהצד השני את אוניברסיטת חיפה, תחתיות לכוסות המורכבות מפסיפס שהוא השראה מהקרמיקות בתחנות הכרמלית בעיר, מגנטים בצורת כיסונים - החל הורניקס שהם כיסוני בצק במילוי תפוחי אדמה ובצל מהמטבח הרומני שהיו בכניסה לקזינו הישן בבת גלים, השישברק שמזוהים עם ואדי ניסנאס, והבורקס המזוהה עם בורקס העגלה בכניסה לכרמלייה, ועוד.
- תיבת נגינה לילדים, יוני בכר: בפרויקט הגמר שלי בחרה בכר לעצב "מעבדת צלילים" המשלבת בין חינוך לעיצוב. המעבדה היא מרחב משחקי, שבו מתנסים הילדים באמצעות משחק, חקר וגילוי של צלילים. חשיפתו של הילד אל העולם הצלילי הסובב אותנו באמצעות פעילויות והתנסויות מוסיקליות מאפשרת פיתוח של כשרים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים. בבסיס המעבדה קוביות בשלושה גדלים שונים, שעליהן ניתן להרכיב מגוון יחידות צליליות. המעבדה בנויה בעיקרה מעץ, ובכך מאפשרת התוודעות לאקוסטיקה - חקר הקול. המעבדה מאפשרת התנסות יצירתית: אלתור, בניית קומבינציות צליליות, וכן דינמיקה חברתית היוצרת דיאלוג מוסיקלי לכדי יצירת 'הרכב תזמורתי'. ניתן לשלב בה פעילות מובנית ומונחית באמצעות תיווך (המורה למוסיקה/הגננת/מטפלת) לצד פעילות חופשית. מגוון הכלים והחומרים להתנסות, מאפשרים חשיפה והבנת הקשר בין צליל לחומר כמו גם את הבנת התנאים להפקת צליל. המעבדה מתניידת באמצעות עגלה ובה מקום ייעודי לקוביות וארגזי אחסון.
- Immerstudy אלי אלחנני: כמורה בתיכון בנתניה בחר אלי אלחנני לנסות לסייע לתלמידיו בלימודיהם. לדבריו, "מערכת החינוך לא מותאמת לקצב החיים של בני הנוער, ולכן הם מתקשים ללמוד ולשנן את החומרים אותם הם לומדים. חיפשתי דרך לעזור להם ללמוד למבחנים ולסכם את החומר שנלמד בכיתה בדרך יותר כיפית ומהנה". לצורך כך, אלחנני עיצב משחק העוסק במלחמת יום כיפור בטכנולוגית מציאות מעורבת (MR) המבוססת על חדר אימרסיבי (חדר אינטראקטיבי). בשיטה זו, המשחק מכניס את התלמידים לעולם אחר, בו הם עוברים מסע משחקי המשלב משימות מגבשות ולימודיות הקשורות לתוכן הנבחר. המרחב החדש יחשוף את התלמידים לחומר העיוני בצורה חדשנית, משחקית, קלילה יותר, היוצאת מתחומי הלמידה הפרונטלית המסורתית. התלמידים המשתתפים במשחק נשאבים לתוך המרחב והופכים להיות חלק ממנו.
- היהלומים של סבתא - אור פרץ: העבודה של אור פרץ על הפרויקט החלה בתקופה שבה התגוררה עם סבה וסבתה בביתם בנתיבות. השהות הזו אפשרה לה להביט מקרוב ביחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין המרחב שסביבם - הבית והגינה. המבט הקרוב גילה בפניה שני דברים שעוררו את תשומת ליבה - האחד, שסבתא אסתר מילאה את הבית והגינה בעצי זית ובזיתים, והשני האהבה של סבתה לסבה סמי, והקושי שלה להודות בכך. בפרויקט ניסתה אור לחשוף את היחסים המורכבים ביניהם דרך המחשבה על החיים כמשך זמן החולף במהרה. זוהי עבודה שנוצרה מתוך אהבה - אהבתה של אור לסבה וסבתה מחד ואהבתה לעבודת הידיים היוצרת מאידך.
- קליבררה - זיו שטנברג: קליבררה היא מושג מומצא, הכלאה בין קליגרפיה לבררה. זיו שטנברג לוקח את המסורת של הגרפיטי החל משנות ה-80 ועד להבאתו לימינו, ומביא את הקליגרפיה לגלריה. הצילומים שלו המופיעים בתערוכה הם הדפסי ענק של שקופיות שמצא בעת שוטטות ברחבי תל אביב, כשהמטרה שהנחתה אותו היה הרצון לצייר עליהן ולהציץ לחיים של אנשים אחרים. בין השאר הוא מחבר בין ביטויי גרפיטי לתמונה מההפגנה נגד בוש בשנת 2003, ועוד.
עבודה זו של כהן מסמנת שלב מסוים בחייו, אשר אותו חקר במשך שבע השנים האחרונות, והיא נוגעת גם לפרק קודם בחייו - מסע של 11 שנה בקוסטה ריקה, שבו התמקד בניסיון לבטל את היצר הגופני כדי לחוות התעלות רוחנית.
הכניסה לתערוכות מרחוב השחר 5 בתל אביב. אוצרת התערוכה: מיכל בראור