ישראל, מדינה ייחודית לכל הדעות, וודאי באספקט הדמוגרפי, מצטופפת בקצב מסחרר. השילוב בין תמותה נמוכה לפריון גבוה ועוד שלל היבטים מוביל את החוקרים לנבא ולהעריך שבעוד פחות משני עשורים מהיום האוכלוסייה כאן תגדל ותגיע לנתון בלתי נתפס - 13 מיליון תושבים. בהתחשב בעובדה שקרקעות המדינה תישארנה בתוואי הנתון מדובר במתכון לאסון, בפרט בכל הקשור למגורים.
הבעיה רק הולכת ומחריפה לאור הנתונים הבאים: נראה שהמדינה לא ממש משקיעה מחשבה בפתרונות ישימים לקטסטרופה הקרבה והקיפאון המתמשך בענף הנדל"ן עתיד להתפוצץ לכולנו בפנים כשעשרות אלפי רוכשים יצבאו על דלתות היזמים, כולם בבת אחת - אקט שיוביל לעליית תלותה במחירי הדירות שכרגע עומדות על המדף.
אם עד לא מזמן דיברנו על משפרי דיור, נראה שבקרוב מאוד נעסוק דווקא בתופעת מצמצמי הדיור - אותם אלה שלא יכולים לעמוד בהחזרים החודשיים שרק הולכים ותופחים ונאלצים לעזוב את דירתם הנוכחית לטובת דירה קטנה בהרבה.
יחד עם זאת, לפחות בחלק מהמקרים מדובר דווקא בחדשות טובות: כלכלית, דירה קטנה נתפסת כרווחית בהרבה מדירה גדולה, מהסיבה הפשוטה שהעלות הראשונית הגבוהה לא מתורגמת לפונקציונליות של המרחב הנתון - עלות מול תועלת ותו לא. לצערי, עדיין מרבית הישראלים קונים נכסים לא לפי מטראז' אלא לפי מספר החדרים - הם מחשבים את שטח הדירה ברוטו ומדובר בטעות פטאלית מכיוון שגם במרחב קטן וזול בהרבה הם יוכלו בפועל לקיים את כל צרכיהם, עכשיו ובעתיד.
רבים מהזוגות הצעירים מתפתים (או לפחות התפתו עד לא מזמן) לרכוש דירה גדולה ויקרה מדי, מתוך מחשבה על התרחבות המשפחה ובינתיים, עד שזה יקרה, הם שילמו, וממשיכים לשלם בריבית דריבית - סכומי עתק על מטראז' שאת חלקו הגדול הם כלל לא צריכים. אגב, זאת לא אשמתם: רבים מהרוכשים בחרו בדרך הזו מכיוון שהמדינה משיתה עליה מיסים דרקוניים במעמד הקניה והמכירה, מיסים שאף אחד לא מעוניין לשלם פעמיים. לכן הם רוכשים מלכתחילה דירה גדולה מידי למידותיהם בשאיפה שתשרת אותם for life ובינתיים הם נאנקים מול העול הכלכלי: משכנתאות, ארנונה ומחיה.
ומה קורה במקרים של משפחות ברגע שהילדים פורחים מהקן? הדירה נעשית גדולה לצרכיהם ובפועל אנחנו רואים יותר ויותר זוגות בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, שגרו עשרות שנים בוילה או בדירה גדולה, ומחליטים עתה לצמצם בשטחים ולעבור לדירת 2 חדרים קומפקטית במרכז העיר עם גישה מקסימלית למרכזי התרבות, המסחר והבילוי. לאותם זוגות צריך להוסיף אחוז לא מבוטל של אנשים שחיים בגפם ומספרם רק הולך ומאמיר. כן, דירות 2 החדרים נתפסות, ובצדק, כנוחות וזולות גם בעלויות הרכישה וגם בהוצאות האחזקה- ארנונה, ועד בית חשמל וכיוב'. נראה שהישראלים עלו סוף סוף על הדרך הנכונה לחסוך מבלי לוותר על איכות חיים.
אם תשאלו אותי, את האתגר הכלכלי שניצב לפתחנו אפשר לנצל דווקא לטובה: דירות קטנות הן ההפך הגמור מאתגר, הן ברכה. דירות גדולות, וודאי בתים מרווחים, מעצימים את הניכור והפערים בין בני המשפחה. כל אחד מצוי בבועה שלו, התקשורת מתרופפת, והפערים התרבותיים והחברתיים רק גדלים. זאת ועוד, המגורים בדירה קטנה מצריכים מהדיירים לרכוש בדיוק מה שצריך ולהישאר מסודרים ומאורגנים כל העת, כך שגם הוצאות המחיה יורדות במקביל.
כדי לתכנן סביבת מגורים אפקטיבית ויעילה, גם אם קטנה, אנחנו נדרשים בראש ובראשונה להגדיר את העוגנים ומשם לצאת לתכנון יצירתי ופרטני. קיימים כיום בשוק שלל פטנטים ופיתוחים שמאפשרים לייצר חללים מודולריים בהתאם לתרחישי המחייה השונים, בהם מיטות מתקפלות שמסתתרות במישור הקיר, כורסאות, ספות ושולחנות עם תאי אחסון נסתרים, דלפקי אוכל נשלפים מרהיט המטבח ועוד רבים וטובים.
ראשית, חשוב לשמור על חללים כמה שיותר פתוחים ומאוררים. בפרט במקרים הללו נכון לחבר בין פונקציות חופפות, את פינת האוכל והמטבח לכדי חלל אחד; לוותר על מחיצות בנויות ודלתות בין חדר השינה לחדר הרחצה ועוד. את קירות הגבס וקירות הבלוקים אפשר ורצוי להמיר ברהיטים דו כיווניים שיוצרים הפרדה והגדרה בין הפונקציות ובמקביל מוסיפות שפע של מקומות תצוגה ואחסון. בדירות קטנות רבות אנחנו עושים כיום שימוש במחיצות קלות שמחליפות הקירות הבנויים הסטנדרטיים. כך למשל מתרחב השימוש בקירות ביופיליים עתירי צמחיה, בבדים מתוחים, במחיצות משרביה וכמובן במחיצות פרופיל בלגי וזכוכית. החלל לא נחתך וניתן להגדיר בצורה המיטבית את החללים השונים מבלי לוותר על האינטימיות והפרטיות.
דרך נוספת ליצור תחושת מרחב היא על ידי שימוש ברהיטים קטנים בעזרתם אפשר לייצר חלל פרקטי ונוח להפליא. אפשר לשבת בניחותא גם בספת LOVE SEAT כיפית ומפנקת שאורכה כ- 1.2 מ', ובכורסאות באורך של 60 ס"מ- לא צריך יותר. בתוך כך, במרחבים קטנים מומלץ לעבוד עם חומרים שקופים שמייצרים תחושה פתוחה ואוורירית כמו זכוכית ופליז.
את אשליית המרחב ניתן להפיק גם בעזרת אלמנטים אנכיים שמייצרים תחושת גבוה וכפועל יוצא גם אשליה של גודל ומרחב. ככלל, ככל שנשמור על מעברים מרווחים, כך התחושה תהיה נעימה ופתוחה יותר. הסוד טמון במינונים- לא להפריז בשום אספקט, אחרת תיווצר תחושה עמוסה, חנוקה וגדושה ואת זה אנחנו וודאי לא רוצים.
ומה לגבי המטבח, שגם אצל זוגות ויחידים נחשב לציר החשוב והמרכזי ביותר בבית? ובכן, מניסיון של עשרות שנים, מטבח גדול, גם בבתים מרווחים, הוא לא רעיון נהדר בכלל: הוא דורש אנרגיות ותחזוקה וביננו, אלה שבאמת מבשלים צריכים מטבח מדויק ומוקפד, הגודל הוא לא פקטור בכלל.
כדי שהמטבח יתפקד לעילא חשוב לשמור על המשולש הקדוש, כלומר על מיקום המקרר ביחס לכיור והכירים: במידה והדיירים אינם אגרני סירים הם יוכלו להסתדר מצוין גם עם מקרר ברוחב של 60 ס"מ. לצידו של המקרר נכון לתכנן משטח הנחה באורך של בין 30 ס"מ ל- 90 ס"מ, עליו מפשירים את השניצלים ומניחים את קרטון החלב. מיד אחר כך מגיע הכיור, וכאן אני ממליצה לזכור רגע לפני הרכישה שכיור גדול הוא מתכון לאגירת כלים. כיור במידת רוחב של בין 50 ל-60 ס"מ בהחלט יספיק וגם בו יכנס סיר גדול.
בהמשך, חשוב לתכנן משטח עבודה באורך של 80 ס"מ לפחות- זה אולי ישמע כשטח לא מאוד גדול אך בפועל הוא נוח להפליא. אח"כ מגיעים הכיריים וכיום, כשרובנו כבר לא מעמידים 4 סירים במקביל, שווה לשקול לרכוש כיריים בנות שתי להבות- בפרט כשמדובר בזוגות ורווקים. מידות כירה שכזאת הן 30 ס"מ רוחב/55 ס"מ עומק לכן מדובר בחיסכון רב של מקום. מיד אחריהן נדרש משטח הנחה נוסף של כ-30 ס"מ שישמש כמקום להנחת צלחת השניצלים, לכף או למצקת. בחישוב מהיר, כדי לייצר מטבח קומפקטי אבל מאוד יעיל לא צריך יותר מ-3 מטר רץ.
אז כן. בניגוד לנהוג לחשוב, גם דירות בנות כ-50 מ"ר רבועים ניתן להפוך לממלכות. בידיים הנכונות אפשר לחולל קסם אמיתי וכל הנדרש הוא תכנון מדויק, הקפדה על הנדסת אנוש ושימת דגש על הפרטים הקטנים. משם הקסם קורם עור וגידים.
הכותבת היא מעצבת פנים, בעלת בית ספר לעיצוב פנים.