הריח של בשר נצלה על גריל מעורר תאבון גם אצל אלו אשר אינם מגיעים לערב של ברביקיו. ובכלל, מאכלי גריל הפכו מוערכים בכל העולם וחלק מהווי של תרבויות רבות. למעשה, הגריל אינו רק כלי לבישול אוכל - זוהי תופעה תרבותית הנושאת היסטוריה עשירה אשר מספרת סיפורים על אנשים, על מסורות וחוויות משותפות. כדי להבין את עומקה של תרבות הברביקיו, עלינו להתחקות אחר שורשיה אחורה בזמן ולחקור את התפתחותה.
מבחינה היסטורית, הרעיון של בילוי ברביקיו מתוארך לאבותינו הקדומים ביותר. גילוי האש היווה נקודת מפנה באבולוציה האנושית אשר לא רק סיפקה חום והגנה, אלא גם הציגה דרך חדשה לצרוך מזון - על ידי בישולו. בני האדם הראשונים הבינו עד מהרה שצליית בשר על להבה פתוחה שיפרה את הטעם והמרקם שלו, וסללה את הדרך למה שאנו מכירים כיום כברביקיו.
במאות ה-15 וה-16, המכונים גם עידן החקר, האירופים נתקלו לראשונה בשבטים ילידים באזור הקריביים. לשבטים, הייתה שיטה ייחודית של בישול איטי של בשר על משטח עץ מוגבה, תהליך שהם כינו 'ברבקואה'. זו הייתה החשיפה הראשונה של האירופים לצורת ברביקיו זו, והם החזירו את הרעיון למולדתם, שם הוא התפתח והתפשט בהדרגה.
ביבשת אמריקה, תרבות הברביקיו עשתה קפיצת מדרגה משמעותית במהלך התקופה הקולוניאלית. מדינות הדרום במיוחד קרולינה ווירג'יניה להן הייתה גישה לכמויות גדולות של בשר, היו הראשונות לאמץ את המנהג. בתחילה, הברביקיו היה מיועד לטובת אירועים קהילתיים, שהפגישו קהילות שלמות ליום של חגיגה של בשר בבישול איטי, מפגשים חברתיים ולעיתים קרובות דיונים פוליטיים. עם הזמן, החלו להופיע וריאציות אזוריות, שהובילו לסגנונות מובהקים המאופיינים בבשרים, שיטות הכנה ורטבים שונים.
במאות ה-19 וה-20, הברביקיו התחיל להיכנס אל החצר האחורית שלנו, מגמה שהחלה סביב המהפכה התעשייתית והפריחה הכלכלית שלאחר מלחמת העולם השנייה. עם הופעת הגרילים הניידים והזולים, כמו גריל ה-Kettle האייקוני של ,Weber הציבור האמריקאי החל ליהנות מתרבות ברביקיו של ממש בחצר האחורית שלו. בערך באותו זמן, הפופולריות של ברביקיו החלה לחרוג מגבולות אמריקה, ותפסה את מקומה ברמה הבינלאומית.
כל אזור בעולם פירש את הברביקיו בדרכו הייחודית, והתוצאה היא מספר עצום של טעמים וטכניקות. מהאסדו הארגנטינאי ועד הסמגיאופסל (Samgyeopsal) הקוריאני והבארבי האוסטרלי, האהבה האוניברסלית לברביקיו וצלייה ניכרת מאוד.
חשוב לציין כי האבולוציה של תרבות הברביקיו אינה מוגבלת לתחום של גריל בחצר האחורית ומפגשי פיקניק. ברביקיו תחרותי התגלה כענף ספורט רציני, עם תחרויות רבות כמו התחרויות של אגודת הברביקיו של קנזס סיטי וממפיס במאי שמושכות מאסטרים לגריל מרחבי העולם. צמיחת דוכני המזון המהיר ומסעדות ברביקיו סייעו לפופולריות של המטבח מחוץ להקשרים המסורתיים שלו. המצאת הגרילים והמעשנות בחצר האחורית גם הקלה על אנשים להכין בשר בבית, מה שהוביל להתפשטות הברביקיו כטכניקת בישול אמריקאית נפוצה.
בעידן המודרני, התקשורת מילאה תפקיד משמעותי בקידום הברביקיו. ספרי בישול, תוכניות טלוויזיה ותחרויות האדירו והפיצו את אמנות הצלייה על גחלים או גז, והפכו אותה לבילוי לאומי ואובססיה. פסטיבלים ותחרויות החוגגים ברביקיו מתקיימים בכל רחבי ארה"ב, וחלקם כמו תחרות הברביקיו המלכותית האמריקאית בממפיס במאי, זוכים להכרה לאומית. בשנות ה-50 וה-60 חברות מסחריות רבות ובראשן Weber, יצרו חידושים בתחום והנגישו את הגריל בצורתו החדשה להמוני אמריקאים. מדובר בהתפתחויות שממשיכות עד היום. יתר על כן, ניתן לראות כיום טרנד מתפתח של ברביקיו גורמה - גישה מתוחכמת יותר לסגנון בישול עתיק יומין זה. מסעדות יוקרה משלבות טכניקות ברביקיו בתפריט שלהן, ומשלבות פריטים מעושנים או על האש עם יינות משובחים ובירות.
תרבות הברביקיו עברה דרך ארוכה מה'ברבקואה' הפרימיטיבית לשיטות הצלייה המתוחכמות שאנו רואים כיום. זוהי יותר מסתם דרך לבשל אוכל - זהו אירוע חברתי, אמנות קולינרית, ומעל הכל, עדות לחוויה האנושית המשותפת שלנו. האבולוציה של תרבות הברביקיו היא עדות טעימה לאהבתה של האנושות לארוחות משותפות, לקהילה ולהנאות הפשוטות הנובעות מצליית אוכל על להבה פתוחה.
ברביקיו הוא יותר מסתם דרך בישול בארה"ב. זהו אייקון תרבותי שמסמל קיץ, חגיגה, קהילה ומסורת קולינרית אמריקאית ייחודית. המגוון האזורי של סגנונות ברביקיו, מהרטבים המבוססים על חומץ של צפון קרוליינה ועד למרקם היבש של טקסס, משקף את ההשפעות התרבותיות המגוונות שעיצבו את ארצות הברית.